סימן עה
(לאו"ח סימן תרכ"ג).
ש"ץ שאמר במוסף יוה"כ את מוספי יוה"כ אי מחזירים אותו
(ירושלם ט"ו חשון תש"ג).
לכבוד רא"ג הרה"ג כמוהר"ר חנניא גבריאל יצ"ו ראב"ד לעדת הספרדים בעיה"ק ירושלים ת"ו.
נשאלתי ממנו ע"ד ש"ץ שאמר במוסף יוה"כ את מוספי יוה"כ אי שפיר עבד או שמחזירים אותו?
תשובה
נלע"ד שזה ברור ומחוור דלאו שפיר עבד לשנות מנהג אבותינו ורבותינו שנהגו לומר בכל המוספים של ר"ח שבת וימים טובים ובכללם גם יוה"כ את מוסף, וטעמם ונמוקם עמם כיון שאין בימים אלה אלא קרבן מוסף אחד, אעפ"י שמוסף זה כולל קרבנות הרבה, כולם נקראים בשם הכללי של מוסף, ולא עוד אלא שגם בימים שיש בהם קרבנות נוספים, כגון ביום שני של פסח שמקריבין עמו קרבן כדכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה לה' ומנחתו שני עשרונים סולת וכו', בכל זאת אין אומרים את מוספי כיון שאין זה קרבן מוסף אלא קרבן היום.
וכן כתב הלק"ט ז"ל: שאלה מ"ט בר"ה אמרינן את מוספי וביום שני של פסח אין אומרים? תשובה. קרבנות ר"ח יש להם יום מיוחד בלא ר"ה, אבל יום טוב שני של פסח הוא יום שנתחייב בקרבנות והוה ליה כיום כפור וככבשי עצרת (הלק"ט ח"ב סי' רכב). מכאן אתה למד דאין אומרים את מוספי אלא בשבת ור"ח או יום טוב, וכן בר"ה, משום שהוא שבת ור"ח, אבל בכל שאר ר"ח ימים טובים ויוה"כ שחלו ביום חול אומרים רק את מוסף יום זה, משום דקרבנות נוספים של אותו יום הם מחובת היום והם נכללים כולם במוסף יום טוב זה או יוה"כ זה. ומרן החבי"ב אעפ"י שראה דברי הרמב"ם לפי הנוסחא שהיתה לפניו שבכל החגים ור"ח מלבד חג המצות אומרים את מוספי ונדחק לתרץ דבריו דאת מוספי ר"ל על מוסף כל השנים דומיא למ"ש התוס' על ערבי פסחים של כל השנה, בכל זאת לא נחה דעתו דמאי שנא בחג המצות דכתב הרמב"ם לומר את מוסף. ולמעשה כתב: ואין כן מנהג העולם, אלא כשחל בחול אומרים מוסף, וכשחל בשבת אומרים את מוספי, והדבר עצמו תימא דכיון שאין כאן אלא מוסף אחד היאך אומר את מוספי, ודוחק לומר דנפל טעות סופר בכל כך מקומות (כנה"ג או"ח סי' תכ"ד הגה ט"ו שיטה י').
והנה הפר"ח דחה תירוץ הכנה"ג הנ"ל וכתב: ול"נ דהכא לא שייך למימר הכי דאמר את מוספי ר"ח הזה, ולכן משמע לי דכיון דמקריבים בשביל תוספת היום קרבנות שייך שפי לומר את מוספי, ומיהו העיקר כמו שאנו נוהגים לומר כשחל בחול את מוסף וכשחל בשבת את מוספי (פר"ח או"ח סי' תכ"ג).
ולע"ד נראה דשפיר שייך לומר את מוספי אעפ"י שאומרים ר"ח הזה, ופירושו, על כל ראשי חדשי השנה של חדש זה, כמו שנאמר בתורה: החדש הזה לכם. והיינו חודש זה בכל שנה ושנה. ותירוצו של הפר"ח אינו מחוור לע"ד דהואיל וקרבנות המועדים הם חובת היום אינם בכלל מוסף היום, וכמ"ש הלק"ט, והכי מסתברא דמוספים אינם אלא אלה הנזכרים בפרשת פנחס, אבל קרבנות אחרים שנאמרו בכל המועדים כגון עומר בפסח ושתי הלחם בשבועות בפרשת אמור, וכן קרבנות יוה"כ שבפרשת אחרי מות הם קרבנות חובת היום ולא מוספים (עיין למרן החיד"א בברכי יוסף או"ח סי' ת"צ סעיף א'), תדע שהרי הרמב"ם עצמו מונה את המוספים של ר"ח ומועדים אלה שבפרשת פנחס, ועל הקרבנות שהם חובת היום אומר: ועוד מביאים יתר על המוסף הזה. וכן הוא אומר ביום חמשים מספירת העומר הוא חג שבועות והוא עצרת וביום זה מקריבין מוסף כמו מוסף ר"ח וכו' ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש הפקודים והם מוסף היום ועוד מביאים יתר על מוסף ביום הזה (שם פ"ח ה"א) באחד בתשרי מקריבין מוסף היום וזה מוסף היום יתר על מוסף ראש חודש (שם פ"ט ה"א). ביום הכפורים מקריבין מוסף כמו ראש השנה וכו' ועוד מקריבין הצבור וכו' (שם פ"י ה"א).
מכאן אתה למד שמוספים נקראים רק אלה הקרבנות שבחומש הפקודים, וכל האחרים הם קרבנות היום יתר על המוספים, ולכן אין מקום לחלק בקריאתם אלא כולם נקראים בשם מוסף, מחוץ לימים שמקריבים בהם שני מוספים מאלה הנזכרים בחומש הפקודים. והנה מרן החק"ל זצוק"ל אחרי שהביא דברי הראשונים ז"ל: אבודרהם, הר"ן בסוף ר"ה, רבינו ירוחם, תה"ד, הכלבו, הבית יוסף ורמ"א, דכולהו סברי וקיימי כמנהגנו שאין אומרים מוספי אלא ביום שיש בו שני מוספים, עמד על דברי הרמב"ם הנ"ל, וכדי לישבם כתב להגיה בדבריו ולומר דבר"ח אומר את מוסף, וסובר הרמב"ם ז"ל דעיקר מוסף הוא השעיר דהוי חטאת דמכפר וכו', ולכן בשבת שאין קרבן שעיר במוסף אלא שני כבשים, הכבשים הם עיקר ואומר עליהם את מוספי, אבל יום טוב ור"ח שיש בקרבן המוסף שעיר, הוא העיקר, וכי מזכיר מוסף היינו על השעיר, ובשבת ור"ח אומרים מוספי הואיל וגם על שבת לחודיה אומרים כן, בחג השבועות גם כן אומרים מוספי (חקרי לב או"ח סי' נ"ד דף צ"ז ע"א). והיינו על הקרבנות שהם בכלל המוסף.
וכן ראיתי בספר שלמי צבור דהביא משם גן המלך ישוב לדברי הרמב"ם והגיה בדבריו: בשבת אומר את מוסף, טעמיה הוא דבכל המוספים שיש בהם קרבנות מינים מתחלפים פרים אלים וכבשים לכן אומרים מוספי, אבל בשבת שאין בו אלא מין אחד שני כבשים בני שנה, אומרים את מוסף (שלמי חגיגה דף רכ"ה עמוד ד').
מכל האמור מתברר שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים סוברים ומקיימים מנהגנו שלא לומר את מוספי אלא בימים שיש בהם שני מוספים מאותם מוספי שבת ר"ח ומועדים שנזכרו בחומש הפקודים, וכולם התקשו בדברי הרמב"ם ולא מצאו להם תירוץ אלא בהגהת דבריו, ואולם גירסת הרמב"ם שלפנינו היא לגמרי כמנהגנו שהרי כתב: ברכה אמצעית של מוסף ר"ח ראשי חדשים וכו' ואת מוסף יום ראש החודש הזה וכו' ברכה אמצעית ממוסף ר"ח שחל להיות בשבת אתה יצרת וכו' ומפני חטאינו וכו' ואת מוספי יום המנוח הזה ויום ר"ח הזה. ברכה אמצעית ממוסף הפסח ואת מוסף יום טוב מקרא קדש יום חג המצות הזה וכו' ובנוסח זה הוא מתפלל בחג שבועות וחג הסוכות, ובמוסף הוא אומר ואת מוסף יו"ט מקרא קדש הזה יום חג שמיני ואם חל בשבת בין וכו' אומר ואת מוספי, ועל דרך זו הוא מזכיר השבת בראש השנה וביוה"כ אם חלו בשבת בין בשאר תפלות בין במוסף (רמב"ם סוף ספר אהבה סדר תפלות כל השנה).
מכאן למדנו שגם הרמב"ם סובר שכל שבת ר"ח ומועד אומרים את מוסף. ורק כשחלו בבת הוא שאומרים את מוספי. אולם יש לעיין בדברי הרמב"ם לפי נוסחתנו במ"ש במוסף ר"ה אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואת מוספי כמו שכתוב וכו', וכן ביוה"כ כתב: ברכה אמצעית של מוסף אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואת מוספי יום מקרא קדש הזה (שם). מכאן אתה למד בדעת הרמב"ם דבר"ה ויוה"כ אפילו כשחל בחול אומרים את מוספי, והנה בר"ה שפיר יש לומר דאומרים את מוספי דהרי הוא כשבת ור"ח שיש בהם חובת שני מוספים, אבל ביום הכפורים אין שום טעם להבדילו מכל שאר המועדים, ובלא זה קשה שדבריו נראים סתראי, שהרי למעלה בסמוך כתב: ועל דרך זו מזכיר השבת אם חלו להיות בשבת, משמע דיוה"כ ושבת שוים לכל שאר המועדים בהזכרת המוסף בחול את מוסף ובשבת את מוספי, מתוך כך נ"ל ודאי שטעות סופר נפלה בדברי הרמב"ם במ"ש במוסף יוה"כ את מוספי, אלא ביוה"כ נמי מזכיר את מוסף ככל יתר המועדים, ורק בר"ה מזכיר את מוספי משום ר"ח שבו ואפילו ביום השני, וכן פסק מר"ן ז"ל (או"ח סי' תקצ"א סעיף ג').
ועכ"פ גם אם נניח בנוסחת הרמב"ם שלפיננו שגם ביוה"כ שחל בחול אומרים את מוספי וכנמוקו של מר"ן החק"ל משום דיש בו שעיר המוספים ושעיר העם ועיקר המוסף הוא השעיר שבו, מכל מקום אחרי שראינו שדברי הרמב"ם אלה אינם מדויקים וכל מתרצי דבריו הוצרכו להגיהם כדי לתרצם, והואיל ולפי הנוסחא שלפנינו טפי עדיף ומדויק להגיה בדבריו ולגרוס ביוה"כ את מוסף כמו שכתבנו. והואיל וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם בדעה אחת קיימי שאין אומרים את מוספי אפילו ביוה"כ אלא אם חל בשבת כדין ר"ח ושאר המועדים, וכמו שכן מוכח גם מדברי מר"ן ורמ"א (או"ח סי' תקצ"א). והואיל וגם הכנה"ג והחק"ל ופר"ח והשלמי צבור שתירצו דברי הרמב"ם אמרו שמנהגנו הוא דלא כוותיה, לכן ברור ומחוור שאין אנו רשאים לשנות מנהג אבותינו ורבותינו ולומר את מוספי גם ביוה"כ שחל ביום חול.
שבתי וראיתי בספר רוח חיים שהביא מ"ש בירושלמי: היך עבידא עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום (ירושלמי יומא פ"ו ה"ב). הרי שמוסף יוה"כ נקרא בשם מוספי, ולע"ד אין מזה ראיה, דהתם תני מוספי היום להורות שכל קרבנות המוסף פר ואיל ושבעה הכבשים קרבים עם תמיד של שחר לאפוקי ממ"ד שכולם קרבים עם תמיד של בין הערבים, ועל כל פנים אין ללמוד מדברי הלכה לנוסח התפלות שאנו מצווים לשמור מטבען כמו שתקנו אותם מחבריהם הקדמונים ז"ל.
ומרן החביב או"ח סי' תרכ"א כתב: כשחל בשבת אומר את מוספי וכמ"ש בסידורי רומניא ומורה דרך ולא כמו שכתוב בסדורים לומר את מוספי גם בחול דליתא להא כלל.
הרי לך מפורש מדברי כל גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים שכולם נהגו שלא לומר את מוספי אלא בימים שיש בהם שני מוספים. וכן מצאתי ראיתי בסדור רב עמרם גאון שבשבת ור"ח אומרים את מוסף וכשחל בשבת את מוספי (סדור ר"ע השלום ח"ב הוצאת הריא"ל פרומקין ז"ל דף נ"ג ב, סו ב) וכן בחג המצות (שם ק"י; קט"ו;) ויום הזכרון ויום הכפורים (שם ק"כ קע"ד ב).
הרי לך מפורש מדברי הגאונים שדבריהם דברי קבלה כמנהגנו, ולא עוד אלא שגם בראש השנה אינם אומרים, אלא את מוסף, אמנם בסדור רס"ג מצאנו שגם בר"ח שחל בחול אומרים את מוספי ובשאר המועדים אומרים את קרבן חובתנו לפנים ומזכירים פסוקי מוסף (עיין סדור רס"ג הוד"מ), וצ"ל לדעתי כמ"ש החק"ל שאומרים כן על קרבנות המוסף עצמו. על כל פנים לא מצאנו מי שאמר לומר את מוספי ביום הכפור שחל בחול אלא הרמב"ם ז"ל, וכבר כתבתי שלשונו מסופק, ויותר נכון לגרוס בדבריו גם ביוה"כ את מוסף.
אחרי כל האמור, ברור ומחוור שאין לשנות מנהגינו וכל המשנה אין רוח חכמים נוחה הימנו. והנלענ"ד כתבתי.