סימן עו
להרב הנ"ל בענין הנ"ל
(ש"ץ שאמר במוסף יוה"כ את מוספי יוה"כ אי מחזירים אותו)
כ"ט חשון תש"ג
ר. מ. נ.
בתשובה לקונטריסו מיום כ"ג דנא בנדון הזכרת את מוספי ביום הכפורים, הנני לענות כי מה שאמרתי כל המשנה לומר את מוספי אין רוח חכמים נוחה הימנו, פשוטו כמשמעו על המשנה בכוונה לשנות, אבל לא הטועה, שודאי אין מחזירין אותו אחרי כדי דבור, אבל בתוך כדי דבור מעירים אותו והוא חוזר כדי שלא יקבע הדבר להלכה, ביחוד במקום שנמצאים בו גדולי הוראה שדבורם משמשים הוראת הלכה למעשה, וכתבתי זה להוציא מדעתם של אלה הסוברים לנהוג כן לכתחילה ולסמוך על מרן החק"ל שגם הוא לא אמר כן אלא לתרץ דברי הרמב"ם, ולא סמך על תירוצו זה לחלק בין יוה"כ לשאר רגלים מפני השעירים שבו, והוסיף וכתב: אי נמי דס"ל לומר את מוספי בכל המוספין דאיכא ג' קרבנות, וגבי יום טוב ט"ס נפל וצ"ל ביה נמי את מוספי וזה יותר נכון (חק"ל או"ח סי' נ"ד). ומעתה ודאי שאי אפשר לסמוך על תירוצו הראשון שגם הוא לא אמרו אלא לתרץ דברי הרמב"ם ולא שהוא סבר כן. ואם באנו לסמוך על דברי הרמב"ם וכתירוצו של החק"ל אין לנו אלא תירוצו האחרון ולומר בכל יום טוב את מוספי.
ואעפ"י שדבר זה הוא ברור ומחוור הבאתי בדברי הקודמים דברי הלק"ט ושלמי חגיגה ורוח חיים שמכולם יוצא ברור ומחוור שאין לומר מוספי ביום הכפורים, ולא היה צריך מעכ"ת איפוא לחזור עליהם במכתבו זה.
באשר להערתו ע"ד הקודמים בדברי הרמב"ם, אשיב בקצרה שכל דברי הם לדברי נוסחת הרמב"ם שלפנינו, והדברים ברורים ומחוורים. והנלענ"ד כתבתי.