סימן עח

(לא"ח סימן תרל"ד).

בדין שיעור רוחב ואורך הסוכה

 

(ג' אלול תש"ב).

ברכות ממרומים ורוב שלומים. לכבוד רא"ג רב דינא דנחית לעומקה דדינא וידיו רב לו במלחמתה של תורה כמוהר"ר יהודה הכהן שאקו יצ"ו שלום וכל טוב סלה.

 

נדרשתי לאשר בקשני לחוות דעתי שאלה שעמדה לפניו בדין סוכה שבכותל אחד ממנה נמצא כותל גבוה כט' טפחים ברוחב שני טפחים ובכותל שכנגדו שבו פתח הסוכה נמצא למעלה ממנה גזוזטרא  ברוחב טפחים, ועי"ז נתמעט חללה ועמדה על פחות מששה טפחים, וארכה של סוכה זאת היא כפלים מרוחבה.

 

ונסתפק מעכ"ת, א) אם הכותל שבתוך הסוכה ממעט חללה ונמצא שאין ברוחבה אלא פחות מששה טפחים. ב) אם הגזוזטרא שלמעלה מכותל השני פוסלת סוכה זאת מדין סכך פסול כדין סוכה שתחת  הבית או תחת האילן. ג) אם תמצא לומר שסוכה זאת פסולה מטעמים אלה, שמה יש להכשירה על ידי רבוע אורכה לרחבה.

 

והנה מעכ"ת בעינא דשפיר חזי ראה מ"ש בספר "מנחת הח"ג" הנד"מ דאסיק להלכה להכשירה בדיעבד, ומעכ"ת דן להכשירה אפילו לכתחילה מטעמים אלה:

 

1) ממ"ש בספר דבר שמואל אבוהב ז"ל בשאלה דומה לזאת, על עובי הדופן טפח של סוכה כעין גזוזטראות הבנויות מחוץ לחלונות ומשתמשים בו לשלחן כדי לאכול, אם משלים רוחב הסוכה לשעור  ז' טפחים, ואסיק להלכה שבמקום שדופן זה והנסר שעליו הוא חזק וקבוע נוהגים להקל דחשבי כאלו קרקעית הסוכה מגיע עד ראש אותו הדופן שיש ממנו ולמעלה גבוה עשרה טפחים ורוחב ז'  טפחים, אלא שגם בזה לבי נוקפי (דבר שמואל סי' רג הוב"ד בשערי תשובה או"ח סי' תרלד).

 

2) הוסיף מעכ"ת וכתב שבנדון דידן שרוחב הכותל הוא טפחיים והוא בנין קבוע וחזק, גם הרב דבר שמואל מסכים שיש להתירו בלי כל הסוס ופקפוק.

 

ולע"ד נראה שגם בנידון דידן פקפוקו של הדבר שמואל במקומו עומד, שהרי כל עיקר ספקו הוא: א) מדגרסינן: היתה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה, אם יש בה משפת החקק ולכותל  שלשה טפחים פסולה, פחות משלשה כשרה. וכתב הר"ן ז"ל: מיהו דוקא כשיש בחקק שיעור סוכה, הא לאו הכי לא, וכו' דכל שאין לה חלל י' כשיעור הכשר סוכה, הויא לה דירה סרוחה (הר"ן סוכה ד  ב).

 

ומינה דן הדבר שמואל לומר, דגם לענין רוחב הסוכה כל שאין בחללה ז' טפחים אינה כשרה, ואין עובי הכותל מצטרף להשלימה הואיל דלא אפשר לגברא להסיר לטלטל ולשנות שלחנו ממקום  למקום כחפצו או להשתמש תחתיו. ומכאן יבואו להתיר סוכה ששה על ששה בעשיית חקק טפח על טפח לארכה בעובי אחד מכתליה באמצעה להשתמש עליו בשם שלחן, כיון שאינו צריך גובה  עשרה טפחים משטח השלחן ולמעלה. ב) ממ"ש הר"ן והרא"ש ושאר פוסקים דקי"ל כב"ש בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, משום דבעינן סוכה שתהיה ראויה להיות בת קבע, וסוכה  קטנה משבעה על שבעה היא דירה סרוחה, ולפי זה גם כשיש בתוך הסוכה כותל בעובי טפח ראוי לפוסלה מטעם זה (דבר שמואל שם).

 

ולפי ראיות אלה אין לחלק בין אם כותל זה הוא קבוע או לאו, ואדרבה כל מה שהוא קבוע ראוי לפסול יותר.

 

ובאמת הדבר שמואל עצמו לא הורה להכשיר כשהוא קבוע, אלא אמר: במקום שאותו הדופן והנסר עליו הוא חזק וקבוע נוהגים להקל וכו'. וכשהוא לעצמו אמר: וגם לבי נוקפי. לפי זה אין להכשיר  בנדון דידן מפני שהוא רחב טפחיים והוא קבוע.

 

ויש להביא סיעתא גדולה לדעת הדבר שמואל מדגרסינן: נויי סוכה אין ממעטין בסוכה, אמר רב אשי ומן הצד ממעטין. ופרש"י: מן הצד ממעטין לה משיעור ז' טפחים אינה מחזקת ראשו ורובו  ושולחנו (סוכה י ב).

 

ודין זה פסקוהו להלכה הרמב"ם והטור והשו"ע ז"ל (או"ח סי' תרל"ד סעיף י"ג).

 

וסתמא דדינא מוכח שאפילו אם קבעו נויים אלה במסמרים ממעטים, שהרי הטעם הוא משום דאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, וכך הוא אם הנויים קבועים או שאינם קבועים.

 

ומכאן תמיה לי על הדבר שמואל דהביא ממרחק לחמו מדברי הר"ן וכו', ולא הביא סוגיא ערוכה ופסוקה זאת, ולא עוד אלא שבסוף דבריו כתב: ותימה הוא בעיני שלא מצאתי עליו שום באור  בפרטות בספרי הפוסקים חדשים וגם ישנים (שם). ובאמת אין לך דבר מפורש מזה. אולם אחרי התבוננות נראה דאין ללמוד מדין נויי סוכה אלא כשהם ממעטים החלל בכל גובה הסוכה. אבל אם הם  נמצאים למטה מעשרה, הואיל ולמעלה מהם יש רוחב חלל ז' טפחים כשרה שאין זה דירה סרוחה. ואם לא תאמר כן יהיה השולחן ממעט.

 

ובאמת שאלתו של הדבר שמואל היתה בגזוזטראות בולטות לתוך הסוכה שהיו משמשות להם לשולחן ולכן חלקו בין קבועה ומטולטלת, כלומר בין הראויה לשולחן מפני חזקה וקביעותה, ובין  שאינה ראויה לשולחן שהיא ממעטת מקום ראשו ורובו ושולחנו.

 

ולפי זה אין ראיה לסתור מדברי הר"ן ומדין סוכה קטנה פחות מז' על ז', דקושטא הוא דסוכה קטנה היא כדירה סרוחה, משום דאינה מכילה ראשו ורובו ושולחנו, אבל כשבתוך הסוכה נמצא מקום  שראוי לשולחן יוצא מכלל דירה סרוחה.

 

סברה זאת לא מדעתי אני אומרה, אלא מדברי הדבר שמואל למדתיה, שכתב בתחילת דבריו: מה טעם אמרו שיעור של סוכה שבעה על שבעה כדי שיהיה מחזיק ראשו ורובו כששה על ששה וטפח  שולחנו כדגרסינן בירושלמי (סוכה פ"ב ה"ה). והגע עצמך שמתחלה היה השעור חלל ז' על ז' ורצה לקבוע אצל דופן אחד דף או נסר אחד רחב טפח לשלחנו איזה תנאי קודם למעשה צריך אליו  להיות מטולטל ולא קבוע ותקוע או להיות תחתיו חלל ולא כבנין אטום, אלא שהדבר שמואל דחה סברא זאת מפני דברי הר"ן ודעת הפוסקים דסברי בטעמא דסוכה קטנה משום דירה סרוחה (שם).

 

וכבר כתבתי לע"ד דכל דבר שהוא ראוי לשמוש דהיינו בגובה של יותר מעשרה טפחים אינו ממעט שיעור סוכה.

 

וכן מתפרשים לדעתי דברי הירושלמי דגרסינן התם: לא סוף דבר שלחנו אלא כדי שלחנו (ירושלמי סוכה פ"ב ה"ה).

 

מכל האמור ומדובר נלמוד לשאלה דנדון דידן שהכותל הוא רחב שני טפחים וגבוה תשעה טפחים בערך, הואיל והוא ראוי לשמוש והואיל ולמעלה ממנו יש חלל של שבעה על שבעה, אין הכותל  ממעט הכשר הסוכה אלא היא כשרה בהחלט לכתחלה וכמ"ש מעכ"ת, וזו היא הלכה ברורה ומחוורת כשמלה לע"ד.

 

סוכה שתחת הבית. 

 

הספק השני בסוכה דנא, הוא אם יש לפוסלה משום הגזוזטרא שלמעלה ממנה, מדין סוכה תחת הבית.

 

והנה בזה שפיר כתב מעכ"ת שאין מקום להכשיר משום דופן עקומה שהרי אם אתה עושה אותו דופן עקומה לא ישאר שעור סוכה, וכמו שכן כתב רש"י ז"ל: מן הצד פוסל בארבע אמות וכו' ובלבד  שישתייר הכשר סוכה בכשר (סוכה ז' ב). וזהו דבר פשוט וברור לכל תלמיד.

 

אולם אני תמיה בעיקר ספקו דמר, שהרי הלכה פסוקה היא שאין סכך פסול פוסל אלא בג' טפחים, ואפילו בסוכה קטנה שהיא בת שבעה על שבעה פחות משלשה טפחים אינו פוסל. וכמ"ש מרן ז"ל:  אבל בסוכה קטנה שאין בה אלא ז' על ז' בין באמצע בין מן הצד, בשלשה טפחים פסולה בפחות משלשה כשרה, וישנים תחתיה, ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור (או"ח סי' תרלב סעיף א').

 

וטעמא דדינא הוא דכל פחות משלשה הוא בטל מטעם שאין שם מקום פסול ואין בו כדי לפסול וכמ"ש הטו"ז (שם ס"ק ג').

 

ומינה נלמוד לנידון דידן דהגזוזטרא שעל הסוכה עושה הסכך שתחתיה כסכך פסול ואינו פוסל אלא בשלשה טפחים, אבל פחות מזה כשרה וישנים תחתיו. וזה ברור ופשוט מאד.

 

ואל תשיבני ממ"ש: בגמרא נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים אעפ"י שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה, ומפרש בגמרא, כגון דאנחא אפומא דטללתא, ופרש"י: אפומא דמטללתא  אצל רוח רביעי שאין שם דופן דלפקיה מיניה על ידי דופן עקומה דהא אין כאן אלא דופן פתח ואע"ג דלא עייליה כוליה לתוך חלל דפנות הצדדים פסול דההוא טפח דאבראי מחשב נמי כי סוכה  דאלו סכך כשר הוה מותר לישון שם ויוצא ידי סוכה דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה כי האי גוונא נידון כסוכה (סוכה יד ב).

 

ולפי זה גם בנדון דידן הואיל והגזוזטרא עומדת על הכותל שלצד הפתח מצטרף גם רוחב הגזוזטרא שמחוץ לסוכה והוי סכך פסול יותר משלשה טפחים שפוסל בסוכה קטנה שהרי בסוכה קטנה אין  דנין בה דין דופן עקומה משום שא"כ חסר שיעור הכשר סוכה.

 

אבל עד מעינת שפיר תמצא שאין זו תשובה דמאי דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה הרי הוא כסוכה. הוא בנסר או קנה היוצא מן הסוכה שכיון שהוא מחובר בגוף אחד אין לחלק אותו, והיוצא ממנו  הוא חלק בלתי נפרד מהנמצא בתוך הסוכה, משא"כ בנדון דידן שאין הגזוזטרא מסככת על הסוכה שהרי הוא למעלה ממנה אלא שהיא פוסלת את הסכך שתחתיה ועושה אותו סכך פסול וסכך פסול  זה אינו יוצא מחוץ לסוכה אלא הוא בתוך הסוכה, וכיון שאין בו אלא שני טפחים מתבטל לגבי הסכך הכשר ולא רק שאינו פוסל אלא שגם מצטרף להכשירו.

 

וכיון שכן אין אנו צריכים לדון על הכותל ברוחב טפחיים שנמצא בכותל השני שכנגדו, הואיל ולפי מה שמבואר בשאלה יש מהכותל זה עד הכותל שממולו כשמונה טפחים שזה הוא יותר משיעור  סוכה, ואין שום ספק בדבר להכשירה לכתחלה. ומעתה אין אנו צריכים לדון על הכשר על ידי רבוע, ובודאי שזה הוא נמוקו וטעמו של הרה"ג המ' ז"ל שלא שמע לדברי הפוסלים בסוכתו והמשיך  לקיים בה מצות סוכה בלב שקט ובטוח שסוכה זאת כשרה כהלכה ולא היתה לו אפשרות אחרת לעשות סוכה יותר מהודרת ומרווחת. ויפה עשה מעכ"ת בעטו להכשיר סוכה זאת ואף דעתי העניה  תכון עמו להכשיר סוכה כזאת לכתחילה בלי שום פקפוק. והנלענ"ד כתבתי.