סימן עט

(לאו"ח סימן תרפ"ח).

הבא ממקום שקורים בי"ד ובט"ו למקום שקורים בי"ד אם יכול להוציא בקריאתו ידי חובת קריאה

 

(ה' ניסן תרצ"ז).

לכבוד ידידי הרה"ג הגדול טובינא דחכימי כמוהר"ר טוביא יהודה טביומי יצ"ו.

 

נתכבדתי בתשובתו היקרה בשאלה שעמדה לפניו אם אחד מבני השכונות הסמוכות לעירנו תל אביב שקוראין המגילה בי"ד ובט"ו שבא לתל אביב שקוראים ביום י"ד אם יכול להוציא את בני תל  אביב ידי חובת קריאה, או שנאמר הואיל ואינו מחויב ביום זה בודאי הרי הוא בכלל כל מי שאינו מחייב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתם, ומעכ"ת כתב בפתח דבריו שבתל אביב מדינא רק  בי"ד.

 

לזה אני אומר שאין זה מוסכם להלכה ומסורת בידינו מאבותינו ורבותינו הקדמונים מריהו דארעא דישראל שבכל ערי ארץ ישראל נוהגים לקרות שני ימים י"ד וט"ו חוץ מירושלים שקורין בה  בט"ו לבד (עין ארץ חיים לגאון שבדורנו מהר"ח סתהון ותקון יששכר ודברי יוסף להרב תבואות הארץ) ובזה דברי קבלה הם עיקר, ואין לומר שתל אביב הואיל ונבנית בזמן האחרון הרי ברור  הדבר שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון וקורין רק בי"ד, שהרי תל אביב היתה בתחומה של יפו מצד אחד לדרומה ולכפרים הסמוכים לה לצפונה אלא שהיו בה שטחים חרבים ושוממים  כמו שיש בכל ארץ, ולכן אין זו עיר חדשה שלא היה בה ישוב ישראל אלא שטחי אדמה שוממים שודאי היו מיושבים בזמן הבית ואולי גם אחרי החרבן ונחרב ישובם, עד שבאו בניה בוניה והקימו  חורבותיה, ולכן אינה יוצאת מכלל ערי ארץ ישראל שקורין בי"ד ובט"ו.

 

ולעצם השאלה בבן עיר שקורין בי"ד ובט"ו מספק שבא לעיר שקורין בי"ד אם יכול להוציאם ידי חובתם, הביא מעכ"ת מ"ש בעניי להוכיח מדברי הירושלמי והר"ן שבן עיר אינו יכול להוציא את  בן כרך מדין כל שאינו מחויב בדבר. והשיג ע"ז מדברי רש"י שכתב דבני עיר מוציאים בני הכפרים ידי חובתם, ושוב תירץ דברי רש"י שאינם חולקים על הירושלמי והר"ן בדברי טעם וסברא  נכונה וראויים הדברים למי שאמרן, ואף אני אוסיף על דבריו לתת להם פנים מסבירות בהלכה ואומר: במצות קריאת מגילה נתקנו מעיקרא שני זמנים. א) י"ד וט"ו לבני כרכים וכפרים ובהם  דרשינן לקיים ימי הפורים האלה בזמנם זמנו של זה לא זמנו של זה (מגילה ב' י"ד) לומר שכל אחד חייב רק בזמנו ב) זמנים הרבה לבני הכפרים כדי שיהיו פנויים לספק מים ומזון לאחיהם שבכרכים,  וזמנים אלה כוללים לכל אלה שלא יוכלו לקרות המגילה בזמנה, וכן שדרו ממתיבתא: דמי שיוצא בשיירא או נפיק בספינתא קורא את המגילה בי"א או בי"ב או בי"ג, ולמדו זה מדברי התוספתא,  ובירושלמי אסמכוהו אקרא דכתיב והחדש אשר נהפך להם, כל החדש כשר לקריאת המגילה (עין טור וב"י ושו"ע או"ח סי' תרפ"ח). ולפי זה יוצא שבזמנים אלה כל ישראל מחויבים בקריאתה במקום  אונס, הלכך אין זה בכלל מי שאינו מחויב בדבר, ודוקא בזמן די"ד וט"ו שקפיד קרא בזמנו של זה לא כזמנו של זה הוא דכתבו הירושלמי והר"ן שאין בן עיר מוציא ידי חובתו את בן כרך, שכיון  שהגיע זמן י"ד וט"ו הוקבע זמן זה לכל אחד במקומו ובן ט"ו אינו מוציא את בן י"ד הואיל ואינו מחויב ביום זה.

 

קושטא הוא דהתוס' חולקים על רש"י גם בזה, וסוברים דאין בני העיר מוציאין את בני הכפרים מטעם דכל מי שאינו מחוייב בדבר, אבל מדברי רש"י אין ללמוד גם לבן עיר שמוציא את בן הכרך,  וכדאמרן.

 

ועוד יש לומר דלא אמרו בירושלמי אלא דבן עיר שכבר יצא ידי חובת קריאה ביום י"ד אינו מוציא את בן הכרך, אבל בן הכרך הוא מוציא את י"ד, שהרי מיום י"א חלה עליו החובה במקרה של  אונס, ונקרא מחויב בדבר.

 

ועוד הוסיף מעכ"ת להשיג על דברי ממ"ש. המרדכי ז"ל בתירוצו בתרא, דלכן דלא תקנו לקרות המגילה בכל מקום בי"ד וט"ו משום ספקא דיומא, משום דזימנין דעבר על בל תוסיף כגון בן עיר  דמתרמיא להוציא ידי חובה את בני מוקפים חומה, ואין זו השגה, שלא אמר המרדכי דיכול היה בן י"ד להוציא ידי חובה את בן ט"ו אלא אם היו מתקנין רבנן שני ימים משום ספקא דיומא לכן היה  בן י"ד מחויב בדבר גם בט"ו והיה מוציא ידי חובה את בן ט"ו שהרי מחוייב הוא מדין ספקא דיומא וא"כ נמצא שהוא קורא לשם מצוה. אבל השתא דלא תקנו רבנן משום ספקא דיומא, עיקר הקריאה  גם לכרכים המסופקים הוא בי"ד ובט"ו, אעפ"י שהוא קורא מספק אינו מברך על קריאתה, ולכן אינו מוציא אחרים ידי חובתם. תדע דאל"כ קשה ע"ד המרדכי דהשתא נמי דתקנו קריאת המגילה  בימים י"ד וט"ו לכרכים המסופקים אם היו מוקפים חומה ניחוש שמא איתרמו ליה בני מוקפים ודאי להוציאם ידי חובתם ועבר על בבל תוסיף, אלא ודאי שאין בן י"ד ודאי או הספקות מוציאים את  בן ט"ו ידי חובתם משום שנקראים אינם מחוייבים בדבר, הלכך ליכא ליכא למיחש שמא יבוא לידי "בל תוסיף".

 

מכל האמור יוצא לענין דינא בשאלה דידן שבני כרכים המסופקים שקורין בי"ד ובט"ו שבא לכרך שקורין רק בי"ד יכול להוציאם ידי חובתם, הואיל וגם המסופקים עיקר קריאתם הוא ביום י"ד  שהם חייבים בו בודאי, שכל ספק מוקף חומה דינו בי"ד משום דהולכין אחר רוב עירות שלא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ומה שקורין בט"ו הוא ממדת חסידות (עין בית יוסף סי' תרפ"ח),  וכיון שכן בודאי הגמור שבני י"ד וט"ו מוציאים את בני כרכים שקורין רק בי"ד דיום י"ד זמן קריאה לכל היא.

 

וחזיתיה למעכ"ת שחקר בעיקר דין זה בהירושלמי, דבן עיר אינו מוציא בן כרך משום דכל שאינו מחוייב בדבר, דלטעמא דכל ישראל ערבין בכל הברכות אפילו אם יצא מוציא משום דכל ישראל  ערבין זה לזה, א"כ גם במגילה יוציא בן עיר את בן הכרך מדין ערבות, והאריך בפלפולא דאורייתא כיד ה' הטובה עליו לתרץ זאת. ולע"ד אני אומר לתרץ בפשיטות דגם לטעמא דערבות בעינן  שהמוציא יהיה בר חיובא, שכל מצוה שנאמרה לכל ישראל נעשו כולם ערבים זה לזה, אבל מצוה שנאמרה לחלק ממנו אינם נכנסים באותה ערבות אלא אותו החלק שמצווה בה, ומצות קריאת מגילה  שיקבעו זמנים מיוחדים, וזמנו של זה לא כזמנו של זה, אין חלק המצוה בזמן זה ערב על חברו המצוה בזמן אחר.

 

והנה מעכ"ת הוסיף לפלפל בחכמה בשאלה זו מענין לענין ובאותו ענין, וכל דבריו נהירין ובהירין ונעימים וערבים. רוצה הייתי בכל לבי להשתעשע בכל דבריו אבל ומה אעשה כי יסור יסרני ה'  ובימים האחרונים הנני חלש ואיש מכאובים וקשה עלי הישיבה והכתיבה ולכן אקצר הפעם. ואני תקוה ותפלה לה' רופא חולי עמו ישראל כי ישלח דברו וירפאני יבריאני ויחלימני בחסדו הגדול,  תאבה לישועתך נפשי כי תורתך שעשועי, תחי נפשי ותהללך ומשפטיך יעזרוני.