שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד – חו"מ סימן ג
(חושן משפט סי' ב)
הנהלת עניני הצבור ולמי יש זכות בחירה
ב"ה. י"ג תמוז תרצ"ה.
לכבוד הנהלת הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, שוכט"ס
בתשובה לשאלתכם ממני לחוות דעתי:
א) בדין זכות חות דעה לתקנות העיר, אם היא רק למשלמי מסים או לסתם דיירים בעיר.
ב) אם נניח שרק למשלמי מסים, היש צורך שיהיה מס מיוחד שמקנה לו זכות דעה; או בתוקף זה שהוא גר בעיר, קונה בשר, נוסע במכונית, ועוד שרויות כאלה אשר מוסדות העירוניים מקבלים מהן הכנסות ידועות, זה בלבד מספיק להקנות זכות חות דעה.
וזאת תשובתי:
א. הנהלת עניני הצבור ותקנותיהם על ידי נבחרי הקהלה
לדעתי אין שום ספק בדבר שכל קהלה שיש בה טובי העיר שקבלום עליהם הצבור, נבחרים אלה כחם יפה לתקן מה שיראו בעיניהם לטובת העיר והקהלה, והם נחשבים כבית דין הגדול בישראל לענין זה, ותקנותיהם והסכמותיהם מחייבות את כל הצבור כולו לכל אותם הדברים שקבלום עליהם (חושן משפט סימן ב' סעיף א'). וכ"כ הרשב"א בתשובותיו: כל עניני הצבור אין למקצת הצבור רשות לעשותם בלתי הסכמת הצבור כולו, אלא אם כן הם אנשים ממונים על עניני הצבור בכלל, וכן נהגו בכל הקהלות ששמענו שמעם, ויש מקומות שבוררים להם מוקדמים ונותנים להם כח, ורוב המקומות גדולי הקהל בעצה בהסכמה עושים כל עניני הצבור לפי שאי אפשר לנשים וקטנים ולחלושי דעת להסכים בצרכיהם, ויחידים בעלי עצה, מן הסתם הם כאפוטרופסים עליהם לפקח על כל הענינים הצריכים, ומכל מקום אם מקצת הקהל אפילו מאותן האחרים שאינם בעלי עצה מוחין, מחאתן מחאה, כל שלא קבלום עליהם (בית יוסף יורה דעה רכ"ח סעיף כ"ד).
מדבריו אנו לומדים שטובי העיר, והם בעלי העצה, נקראים מן הסתם אפוטרופסי הצבור כולו ומתקנים ומנהלים את כל עניניהם כל זמן שלא ימחו אפילו מקצת הצבור. אבל אם קבלום עליהם נעשו כבית דין לאותו דבר שקבלום עליהם ותקנותיהם מחייבות את כל הצבור כדין תקנות בית דין, וכמו שכתב הרשב"א דכל הצבור במקומו כגאונים שתקנו כמה תקנות לכל ישראל (סמ"ע שם ס"ק י'). וממילא יוצא שנבחרי הצבור יש להם תוקף חוקי כבית דין של ישראל להכריע, אלא שתקנותיהם על פי הסכמת הרוב בכל הנוגע לעניני תורה, ובכלל זה גם בכל מקום שיש בו הפקעת ממון של מי שהוא דרושה הסכמת חכם חשוב הממונה על הצבור (חושן משפט סימן רל"א סעיף כ"ח, ותשובת התשב"ץ. חוט המשולש טור א' סי' ט"ו, ופ"ת חושן משפט שם ס"ק ו').
הספק שבשאלה זו היא בעצם הבחירות: מי הוא הזכאי לבחור ולהבחר. אם זהו דוקא המשלם מסים, או מס מיוחד המקנה זכות הבחירות, או כל דייר סתם, וזו היתה בודאי כוונתכם בשאלה זו. לזה אשיב ואומר:
ב. זכות בחירה אקטיבית ופסיבית בהנהלת הקהלות
כל בני העיר הם כשותפים בתקנת צרכיהם המשותפים בעיר, ולכן כל הבוגרים המשתתפים בתשלומי המסים המוטלים עליהם, זכותם שוה עם כל התושבים לחות דעה בעניני ההנהגה הצבורית והעירונית. זאת אומרת לבחור ולהבחר במוסדות ההנהלה. וכ"כ המרדכי: דכל בני העיר שותפים הם בכל עניני מסים, אבל לא לעניני עלילות וארנוניות (מרדכי ב"ק ס"פ הגוזל סימן קע"ז וחושן משפט סימן קס"ג סעיף ו') וכן פסק רמ"א כל צרכי צבור שאינם יכולים להשוות עצמם יש להושיב כל בעלי הבתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב (חושן משפט סימן קס"ג סעיף א' ועיין בפ"ת ס"ק א'). ומסתברא לן שמושג "מסים" שנאמר בזה, הוא כולל כל תשלומים שתופיים שהיחיד משתתף בהם לפי הערכתו. ובכלל זה גם תשלום בעד שרויות של מים ונקיון וכיוצא. הואיל וכל השרויות האלה נעשות מקופת הצבור ומתנהלות על ידי הנהלה צבורית נבחרת. הלכך שורת הדין נותנת שכל המשתתפים בתשלומים ככל מה שהוטל עליהם, בין רב למעט, יש להם הזכות להשתתף גם בבחירות ההנהלה הצבורית העירונית בזכות שוה ומלאה. זהו מעיקר הדין וההלכה, אבל מצד התקנה רשאים טובי העיר שהם נבחרי הצבור לתקן הגבלות בזכות הבחירה, בשנים או בכל צנז אחר, רכושי או מדעי, כל שעושים זאת משום הרמת כבוד הצבור, והשראת השלום בתוכו. וכמו שכתבנו בסעיף הקודם, שכל נבחרי הצבור לאותו הדבר שהמחום עליהם הצבור הם מיופי כח לתקן כל הטוב בעיניהם, לטובת הצבור ושלמותו ושלומו. ברם תקנות כאלה שיש בהם משום שלילת זכות היחיד צריכות להיות נדונות במעמד כל הנבחרים, ובהסכמת כולם או ברוב מכריע מתוך הכל, ובהסכמת החכם החשוב הממונה לצבור, וכמו שכתבנו בסעיף א'. וכן בכל מקום שהמלכות תקנה חוקת בחירות, חוקה זו מחייבת את כל הצבור להתנהג על פיה מדין דינא דמלכותא (עין חושן משפט סימן ד' סעיף ג').
אין הדברים הללו אמורים אלא בעניני הצבור האזרחיים והכלכליים, אבל בעניני חנוך וכשרות, עבודת ה' ומשפטים, כל ישראל בכל מקום שהם יושבים, הם כפופים עפ"י ברית הר סיני, שלא ימוש לעולמים, להתורה הכתובה והמסורה, ואין הצבור יכול לשנות בה או לטשטש את צורתה אופיה וצביונה, וכל תקנות הצבור בענין זה וכל הנהלתם של כל ענינים אלה מסורים לאותם האנשים היודעים ושומרים מצוות ה' באמונה ומסירות גמורה. והלכה פסוקה שנינו החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו (בכורות ל') וכבר כתבנו שטובי העיר לדבר שנבחרו הם כדיינים וכל החשודים בדבר אינם ראויים לדון.
מסקנא:
א) נבחרי הצבור שנבחרו על ידי הצבור כולו בבחירות חוקיות וישרות מוסכמות ומקובלות לצבור הבוחרים, כחם יפה לנהל את כל צרכי ועניני העיר והצבור ולתקן כטוב בעניהם לטובת הקהלה ושלמותה אחרי הסכמת החכם החשוב הממונה, ותקנותיהם הם בעלות תוקף חקי כתקנות הנעשות על ידי בית דין, ומחייבות את כל הקהל להשמע ולקיים אותן.
ב) כל בני העיר הבוגרים שמשלמים מה שמוטל עליהם בעד כל השרויות הצבוריים שהם נהנים בהם ושהם נעשים ומתנהלים על ידי נבחרי הקהלה, זכותם שוה לבחור ולהבחר, לנהל את כל עניני הקהלה וצרכיהם של היחיד והצבור.
ג) רשאים נבחרי הקהלה לתקן הגבלות מסוימות בזכות הבחירה הפסיבית והאקטיבית שיש בהן משום כבוד הצבור ושלום הקהלה.
ד) עניני הקהלה שהם דתיים בטבעם ומהותם כגון: חנוך, כשרות, משפטים, ועבודת ה' בבתי הכנסת ובתי המדרש, מסורים רק לאלה שהם מומחים בהם ויודעים לעומקם והיקפם כלליהם ופרטיהם ממקורותיהם הראשונים ונאמנים להם, וכל תקנות הצבור בענינים אלה צריכים הסכמת הרב דמתא ובית דינו שהם הם הנבחרים לכך על ידי הצבור.
ה) חקת המדינה בעניני בחירות למוסדות עירוניים ואזרחיים מחייבת את כל המדינה או העיריה וועדי הקהלות להשמע ולקיים אותן מדין דינא דמלכותא דינא. והנלע"ד כתבתי.