שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד – חו"מ סימן ד
(לחושן משפט סימן הנ"ל).
הבחירות למוסדות הצבוריים
ב"ה. כ"ב כסלו תרצ"ח.
לכבוד ועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, שוכט"ס.
בענג רב קראתי את מכתבכם הנכבד אלי מיום י"א דנא והנני מביע לכם את רגשי הוקרתי המרובה לרצונכם הטוב הזה למצוא פתרון בעיות העבודה בישובנו בתורת משפט תורת ישראל.
מקרב לב מלא חבה והוקרה הנני אומר לכם אהובי היקרים לכו בדרככם זה כי ברכה בו להצלחת שלום ישובנו. רוצה הייתי להשיב על כל שאלותיכם אולם היות ואני עסוק כעת בשאלה הלכותית אחרת שאינה סובלת דחוי, לכן אשאיר את תשובתי על כל שאלותיכם לאחרי ימים או שבועות אחדים. וכעת הנני משיב רק על שאלת גיל הבחירות בהנהלות והסתדרויות.
שאלה זו מתחלקת לשני ענפים: א) הבחירות הפאסיביות והאקטיביות להנהלת ההסתדרויות. ב) להנהלת המוסדות.
א. הבחירות להנהלת ההסתדרויות
ההסתדרויות בין שהן פרופסיונאליות, מדעיות, או אידיאליות, הן גוף קבוצי שותפי של חברים בעלי אינטרסים ודעה משותפת, שהם מתאחדים לגוף קבוצי אחד ומיוצגים על ידי נבחריהם שהם שלוחי הצבור המאורגן, ומנהלי עניני ההסתדרות. וכיון שכן רשאים חברי ההסתדרויות בהכרעת הרוב לתקן חוקת בחירות לתת זכות בחירה אקטיבית לכל אחד מחבריה ולהגביל זכות הבחירה בצנז או בגיל ידוע, ואין זכות ליחיד או אפילו להמיעוט להתנגד לחוקת בחירות המקובלת בהסכמת הרוב, שכל חבר הנספח אל ההסתדרות משעת הכנסו לה, הרי הוא מביע הסכמתו למפרע, לכל החלטות הרוב, בכל הנוגע לעניני ההסתדרות והנהלתה, שאינם מתנגדים לתורה והמסורת הישראלית. ובהסכמתם היסודית הזאת נעשו נבחרי ההסתדרות שלוחם של כל חברי ההסתדרות גם אלה שלא השתתפו בבחירות. והרי זה דומה למה שכתוב: רשאים בעלי אומניות לעשות תקנות בענין מלאכתם ובמקום דליכא הפסד לאחריני יכולים לתקן ביניהם מה שירצו (חושן משפט סימן רל"א סעיף כ"ח). אלא שבכל זאת ראוי הוא שלא לתת זכות בחירה לקטנים שלא הגיעו לכלל בגרות, משום שאין שליחות לקטן ואין הקטן ממנה שליח (חושן משפט סימן קפ"ח סעיף ב'). אבל רשאים להגביל בהסכמת הרוב זכות הבחירה הפאסיבית בצנז או בגיל מסוים. וזה פשוט וברור לענ"ד.
ב. בחירות הנהלת מוסדות הצבור
ההשתתפות במוסדות הצבור, היא חובה דתית ולאמית על כל הבוגרים של הקהלה היהודית, ואין היחיד רשאי לפרוש ממנה ולהשתמט מחובותיו כלפי הצבור ברכושו ונפשו. לפיכך כל החלטות הצבור בענין בחירת מנהליו ושלוחיו צריכות להיות מבוססות ומיוסדות על יסוד ההלכה הכתובה והמסורה שבישראל, וכל תקנות שאינן כהלכה רשאי גם היחיד וכל שכן המעוט להתנגד להם, ולהם שומעים שאמרו כהלכה. וכן אמרו והלכה פסוקה היא זאת: אפילו תשעה ותשעים אמורים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעים שאמר כהלכה (פאה פ"ד מ"ב). הלכה זו היא בנין אב לכל התורה כולה שאין הולכין אחר הרוב אם הוא אומר שלא כהלכה. וכיוצא בזה מצאנו בתשובות אבקת רוכל (סי' ק"ק ור') בנדון הסכמת הצבור שלא למנות דיין בגיל פחות מארבעים שנה, ועל זה השיבו מהר"י קורקוס ומהרשד"ם ז"ל שאין ממש בהסכמה זו, ואפילו הרוב אינם יכולים לכוף את המעוט, ולעכב את היחיד מלעשות מצות עשה מן התורה לדון את חברו, ואפילו אב לבנו ורב לתלמידו אינו רשאי לעכבו, ואם מעכבו לא ישמע לו ע"כ. דברים אלו שייכים גם לענין בחירות הנהלת הצבור שכל אדם חייב שלא לפרוש ממנה, וגדולה היא מצות התעסקות בצרכי הצבור עד שדוחה מצות קריאת שמע בזמנה. (עיין אורח חיים סימן ע' סעיף ד'). לפיכך אין החלטת הרוב יכולה להפקיע זכות היחיד מבחירה אקטיבית או פסיבית.
לאור הנחה יסודית זו נבין ונדון בזכות הבחירה הפסיבית והאקטיבית של יחידי הצבור עפ"י דין תורתנו הקדושה. וכדי לדון בזה צריכים אנו להגדיר מהותם של מוסדות הצבור. מוסדות הצבור נקראים: מוסדות החנוך, החסד, והצדקה, ומוסדות הנהלת הצבור לשלומו כלפי פנים, והגנתו כלפי חוץ; נבחרי הצבור בהנהלת מוסדות אלה נחשבים: א) כדיינים, שהרי כל פעולות הצדקה הן בכלל דין (עיין יורה דעה סימן רנ"ו סעיף ג') וכל מוסדות צדקה ועזרה, חסד וחנוך, נכללים בכלל זה והממונים בהנהלתם הם כדיינים. ב) אפוטרופסי הצבור ושלוחיו.
ג. בגרות צבורית
משפט תורת ישראל מונה שלש תקופות בגרות: א) בגרות טבעית שהיא מתחילה אחרי מלאת לאיש י"ג שנים שלמות. בגרות זאת עושה את האדם לבר – מצוה לכל דבר שבקדושה; אבל אינה עושה אותו מכשר להיות מתמנה לשליחות צבורית או לדון. אמנם בהלכות דיינים נאמרה דעה יחידית שבן י"ג ראוי לדון, אבל זהו בתנאי שהוא בקי בחדרי תורה ומצוין בחכמה. (ראה טור ושו"ע חושן משפט סימן ז' סעיף ג') ובתנאים אלה מכשירים אותו להיות גם שוחט ובודק (יורה דעה סימן א' סעיף ה'). ב) תקופת בגרות השנית היא בהגיע האדם לגיל של שמונה עשר שנה. בתקופה זו מתכשר הבוגר להיות מוסמך לשחיטה ולהיות דן יחידי במקום שאין גדול ממנו בחכמה, ולהצטרף לבית דין של שלשה (יורה דעה וחושן משפט שם, ותשובות שבות יעקב חושן משפט סימן ק"מ), וגם זה הוא בתנאי שהוא חכם ומלומד, כמו שטבע הדברים מחייב להיות יודע תורת השחיטה והמשפטים. ג) התקופה השלישית מתחילה בהגיע הבוגר לשנת העשרים, וזו היא תקופת בגרות לכל אדם שלא נראו בו סימני טפשות שטות והדיוטות. וכל אדם שלא מלאו לו עשרים שנה אינו רשאי למכור קרקע שירש מאבותיו, משום שדעתו נוטה אחר הטעות, ועדיין לא נתישבה דעתו בדרכי העולם, (חושן משפט סימן רל"ח). ואינו ראוי להיות ש"ץ קבוע ממונה מן הצבור ולא לישא את כפיו יחידי משום כבוד הצבור (אורח חיים סימן נ"ג סעיף ו' – ח' וקכ"ח סעיף ל"ד) ולדעת רבים מגדולי הפוסקים אין הצבור רשאי ולא יכול למחול על כבוד דבר זה. (טורי זהב אורח חיים סימן נ"ג ס"ק ב', ומגן אברהם ס"ק ט') וכל אדם שלא הגיע לגיל של עשרים שנה שלמות אין בית דין ממנין אותו לאפוטרופוס, דעולבנא דדייני הוא למנות אפוטרופוס את מי שהוא קטן מן עשרים (תשובות הריב"ש סימן נ"ב).
מכל זה נלמד, שקטן מבן עשרים, הואיל ואינו רשאי לנהל את עניניו הקרקעיים, כל שכן הוא, שאינו ראוי לנהל עניני הצבור, או למנות שלוחו להנהלת מוסדות הצבור. וקטן זה אינו ראוי גם להבחר, משום כבוד הצבור שאין הצבור רשאי למחול על כבודו, ולזה לא תועיל הסכמתו של כל הצבור, שכבוד הצבור לא נתן למחילה, ואין מי שיכול למחול. אמנם אפשר לצבור למנות דיין או אפילו רב למי שהוא למעלה מבן י"ח אם הוא מצטיין בחכמתו ותבונה ובבקיאות מקיפה ועמוקה. אבל לא במנוי על ידי בחירות שהוא חק הנותן זכות לכל אדם לבחור ולהבחר בגיל זה, וכיון שכן צריך שכל הזוכים על פי חק זה יהיו ראויים מצד בגרותם הצבורית. זאת אומרת שיהיו בגיל של עשרים שנה. ודבר זה מפורש בכתוב: שנאמר, כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה, למדך הכתוב שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בין אנשים (רש"י על התורה שמות ל' י"ד).
ועתה עומדת לפנינו השאלה אם רשאים הצבור לשלול זכות בחירה הפאסיבית ממי שמלאו לו עשרים שנה שלמות? (אין אני רוצה לנגוע בו בשאלת צנז שהוא פרק בפני עצמו שברורו תלוי לפי אופיו של המוסד אם הוא מוסד משקי וכלכלי או מוסד הנהלה צבורי) ולזה נראה לדעתי לומר: כל מי שהגיע לגיל עשרים שנה שלמות הרי הוא גדול גמור לכל דבר, ומקרא מלא דבר הכתוב כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה' (שמות ל' י"ד) וכל העובר על הפקודים זכותו שוה לכל הנמנין עמו. וכבר הזכרנו לעיל תשובות הרבנים באבקת רוכל שאין הרוב יכולים לכוף את המעוט לשלול מהם זכות בחירתם הפסיבית של אלה שזכאים לכך.
אולם אין הדברים הללו אמורים אלא בדרך של כפיה של רוב על המעוט, אבל יכולים כל הנבחרים להגביל זכות הבחירה לגיל ידוע משום כבודו של הצבור, והוא הדין אם דינא דמלכותא קובע חקת בחירות לעיריות אפילו במקום שכל תושביהם יהודים מחויבים אנו להתנהג בבחירתנו בהתאם לחק מדין דינא דמלכותא בכל דבר שהוא לתקנת המדינה (חושן משפט סימן שס"ט).
מסקנות:
א) הנהלות ההסתדרויות בין שהן פרופיסיונליות או מעמדיות, ובין שהן מדעיות ואידיאולוגיות שנבחרו ע"פ תקנת בחירות מוסכמת, רשאות בהכרעת הרוב לתקן זכות בחירה בהגבלות ובהרחבות לפי ראות עיניהן, בלבד שלא תנתן זכות הבחירה לקטנים שלא הגיעו לכלל בגרות.
ב) בהסכמה כללית של נבחרי הצבור יכולים להגביל את זכות הבחירה הפסיבית גם בלמעלה מעשרים, משום כבוד הצבור.
ג) כל בוחר מבן עשרים הוא זכאי לבחור או להבחר במוסדות הנהלה צבוריים, ואין זכותו נפקעת על ידי הכרעת הרוב.
ד) קטן מבן עשרים אינו זכאי לא לבחור ולא להבחר, ואין הכרעת הרוב מספיקה להקנות לו זכות זאת.
ה) דינא דמלכותא בכל עניני בחירות שהן לתקנת המדינה הן מחייבות את כל הצבור שבמדינה או שבאותה העיר, שכן הלכה רוחת בישראל דינא דמלכותא דינא.