סימן ז
(לשו"ע אהע"ז סי' א')
- בענין חרגמ"ה -
כ"ח ניסן תרצ"ה
שאלה:
לפנינו עמד מר ג….ל….נ… מעיר א… אשר מדינת גרמניה וכיום בתל אביב ארץ ישראל וטען שהוא נשא לאשה כדמו"י את הגב' ל…. ג…. מלודז אשר בפולניה בשנת 1923. אחרי הנשואים פרצו ביניהם סכסוכים משפחתיים (לא זכו להבנות בזש"ק) חיו יחד לערך ארבע שנים וביום 27 יוני 1927 נפרדו. אחרי מו"מ בין הזוג הנ"ל באו לידי הסכמה להפרד באופן חוקי, ובחדש מרץ שנת 1933 יצא פסק דין מבית המשפט המחוזי בברלין שנשואיהם מופרים ע"פ החוק האזרחי. מני אז נעלמה האשה ועקבותיה לא נודעו, ומשום כך לא הספיק הבעל לגרשה כדמו"י. בינתים נודע, כי האשה היתה בפריז. ועפ"י בקשתו פנינו לרבנות בפריז ובקשנום להזמינה לדין או לשלוח ב"כ לעמוד לדין לפני הרבנות בת"א והם השיבו במכתבם כי לפי הידיעות שקבלו נודע להם שהיא נסעה מפריז זה כמה ולא ידוע להם מקום מגורה ולא כתבתה. הזמננו אותה לדין ע"י העתונות מיום…. חודש…. תרצ"ה ולא נענתה. ולכן הזדקקנו לטענותיו של מר ג…. ל…. הנ"ל וקבלנו העדיות דלקמן:
העיד בפני בי"ד העד ב….. ש….. מת"א: ידועים לי הסכסוכים המשפחתיים שבין הנ"ל ואשתו, לא מלאה האשה את חובותיה כלפי בעלה, חיו יחד כחמש שנים בנים לא נולדו להם. מקום מגורה של האשה לא ידוע לי.
ושוב העיד בפני בי"ד מר ה…….. ש……… (צבי בן יעקב): ידוע לי שהנ"ל נשא את האשה ל…….בשנת 1923 בנים לא נולדו להם. נתגרשו אח"כ בגט אזרחי וטרם שנתגרשו בגט אזרחי היו נפרדים לערך ארבע שנים.
על יסוד עדיות אלה בקש ג… ל… נ… להתירו מכבלי העגון כי רוצה לישא אשה ולקיים מצות פו"ר. ונפשו בשאלתו שנזדקק לדינו למצא לו היתר והציג למראה עינינו את הפס"ד הנ"ל של בית דין המחוזי שבברלין שממנו מתברר שהנשואים ביניהם הופסקו עפ"י החוק האזרחי, בפסק זה נאמר אמנם, שהאשמה היתה מצדו של הבעל, אולם כפי דבריו הושג ביניהם הסכם הדדי שהמשפט יסודר בצורה זו, שהאשה תהיה תובעת ושהוא בתור נתבע, יודה באשמתו. וראיה לדבריו שהוא לא עמד בדין ולא שלח ב"כ למשפט להגן על עצמו מאשמה שטפלה עליו אשתו אלא אשר את דברי האשה והודה על אשמתו. כפי דברי הבעל סדרו את ההסכם הזה כדי שלא תהיה לאשה תביעה על נכסים. לפי דבריו באו לידי הסכם גמור גם בעניני ממונות באופן שאין לו שום התחייבות כספית כלפי האשה הנ"ל.
תשובה:
מתוך דברי השאלה התברר:
א) השואל מר ד"ר ג….. שהה עם אשתו ל….מיום נשואיו בשנת 1923 ועד הפרדו ממנה בגט אזרחי בשנת 1933. עשר שנים, ולא זכה להבנות ממנה.
ב) שמר ג…. ל…. נפרד מאשתו בגט אזרחי מלפני כשנתיים ימים ומאז נפרדה ממנו והלכה לה, ולא ידוע לו מקומה.
ועתה נדון על ראשון ראשון:
א. שהתה עשר שנים ולא ילדה
דין זה במחלוקת הוא שנוי. הרשב"א ומרן הב"י ודעמיהו סוברים דלא גזר רגמ"ה במקום שיש דחוי מצוה כגון ששהתה עשר שנים, אבל הנמק"י ומהר"ם מינץ ודעימיהו סוברים שגם בזה גזר רגמ"ה. ורמ"א ז"ל הכריע ביניהם דבמקום שאין הראשונה בת גרושין כגון שנשטתית או שאינה רוצה לקבל גט ממנו יש להתיר לו לישא אחרת (אה"צ סי' א' ס"ו) ומדבריו נראה שהוא סובר דמעיקר הדין גזר רגמ"ה גם במקום דחוי מצוה אלא שבכגון זה יש להקל ולהתיר לו לישא אשה אחרת, כלומר: שבעצם תקנת החרם הותנה שבמקרה של דחוי מצוה יתירו לו בית דין ואין צורך למאה רבנים. ולזה מכוונים דברי רמ"א (בסי' קט"ו) ויכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חדר"ג. וכ"כ הב"ש (סי' א' ס"ק כ"ג). אולם בשב יעקב פירש דברי רמ"א דבשהתה עשר שנים ולא ילדה כיון שהיא לא פשעה בכך חל עליו חרגמ"ה ואין להתירו אלא בהסכמת מאה רבנים. אבל בדבר שמדין עליו לגרשה כגון שפשעה ועברה על דת יהודית הוא דכתב רמ"א, שאין עליו חרגמ"ה כלל. ולע"ד לא נראה כן מדברי הרמ"א שהרי כתב בראש דבריו מחלוקת הפוסקים בשהתה עשר שנים ולא ילדה, ואם נאמר שהוא הכריע כסברא אחרונה, שהיא עיקר אצלו. היה לו לאמר וסברא אחרונה עיקר כדרכו בכמה מקומות ומדהוסיף וכתב ובמקום שאין האשה בת גרושין או שהוא מן הדין לגרשה וכו' יש להקל להתיר משמע יותר שכונתו לומר דאף להסוברים שחרגמ"ה כולל גם למי שהדין נותן לגרשה מודה דאין צריך מאה רבנים אלא שבי"ד שבעירו יש לו להקל ולהתיר לו לישא אחרת. ועל כל פנים בשהתה עשר שנים ולא ילדה מתירים לו לישא אשה אחרת בהסכמת מאה רבנים והשלשת גטה ודמי כתובתה.
ובנדון דידן מסתפק אני לומר שאין להתיר לו אפילו בהסכמת מאה רבנים משום שלפי דבריו של השואל עצמו לא שהתה עמו עשר שנים רצופות שהרי משנת 1927 נפרדו זה מזה ונמצא שאין כאן אלא ארבע שנים וכיון שאין עליו לגרשה מן הדין הדר דינא דחרגמ"ה שאין לו היתר.
אולם אחרי העיון נראה דלא אמרו הלך בסחורה בתוך עשר שנים או שהיה הוא חולה וכו' אין עולים להם אותו זמן מהמנין (אה"ע סי' קנ"ד סעיף י"א) אלא לענין שכופין אותו להוציא אבל לענין התרת חרגמ"ה כל שעברו עשר שנים מזמן נשואיו ולא נולדו לו בנים ממנה מאיזו סיבה שתהיה ראוי להתיר לו כדי שלא יהיה חרגמ"ה למכשול למנוע איש מישראל מלקיים מצות פו"ר. ודבר זה לפי ענ"ד אני לומד מדברי הרמ"א עצמו שכתב והוא הדין בכל מקום שיש דחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה. דוק מדבריו שלא אמר שיש בטול מצוה אלא דחוי מצוה ודחוי מצוה ישנו גם כשלא היו עשר שנים רצופות אם נעכב את נשואיו מטעם חרגמ"ה לעוד עשר שנים מיום שנרפאו או שחזרו לחייהם המשפחתיים. ברם אעפ"י שאפשר לומר כן אין אני סומך להתיר לבעל נשואיו עם אשה אחרת על יסוד סברא זו שלא מצאתיה מפורשת בדברי הפוסקים ז"ל. אמנם בנדון דידן שאשה זו נפרדה מבעלה בגט אזרחי והלכה לה ולא ידוע מקומה ובעלה לא קיים עוד מצות פו"ר ואם נבוא לאסור עליו הנשואין משום חרגמ"ה ישאר ערירי לעולם ויתבטל ממצות פו"ר ובמקום בטול מצוה לא החרים רגמ"ה וכמ"ש מרן ז"ל ר"ג החרים על הנושא על אשתו אבל ביבמה לא החרים (שם) וכל שכן הוא במקום בטול מצוה דפו"ר, דאף למ"ד מצות יבום עדיפא ממצות פו"ר היינו בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה דאפשר שתלד גם אחרי זה אבל בביטול מצות פו"ר לגמרי כגון ששוהה בלא אשה לכל הדעות מצות פו"ר עדיפא. ולא החרים רגמ"ה במקום שמסבת החרם יתבטל ממצות פו"ר וכ"כ בתשובות זית רענן הבי"ד מרן שד"ח ז"ל (מערכת אישות סי' ב' ד"ה ושם) ולפי"ז בנדון דידן שנפרדו לגמרי ואין האיש מקיים מצות פו"ר בכגון זה לא החרים רגמ"ה ומותר לו לישא אשה בהסכמת בי"ד ואין צרך להיתר של מאה רבנים. וכמו שנבאר להלן.
ג. אשה שעזבה את בעלה ונפרדה ממנו לגמרי מבלי הודיע מקום דירתה
פסק רמ"א ז"ל: אשה שמרדה בבעלה לאחר י"ב חדש אם הוא רוצה לגרשה צריכה לקבל ממנו גט בע"כ או מתירין לו לישא אשה אחרת, דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם. (אה"ע ס' קנ"ד סעיף ב') ומסתברא דלאו דוקא מרדה; אלא כל שנפרדה ממנו והלכה לה ושהתה יותר מי"ב חדש מעשיה מוכיחים עליה שאין בדעתה לשוב לבעלה עוד ואין בכחה לעגנו לעולם, ולגרום לו איסור תמידי דהרהורי עברה נוסף על אסור בטול פו"ר. וכ"כ הנוב"י דאפילו להסבורים שרגמ"ה גזר אף במקום מצוה היינו, בבטול פו"ר ששהה עשר שנים ולא ילדה וגזר רגמ"ה שלא ישא אשה אחרת והוא בשוא"ת לקיים מצות פו"ר באחרת וגם הוא רק ספק שמא גם מאחרת לא יזכה לבנים, אבל במקום שנכשל בעברה לא גזר וכו' ומי שיושב בלא אשה נכשל בהרהורי עבירה בכל יום ולאו כולי עלמא הם כרב ספרא וכו' (נוב"י מהד"ת אה"ע סי' ו') איברא דהנוב"י עצמו לא רצה לסמוך על סברתו זאת מטעם דא"כ נתת דבריך לשעורין ואם תתעלם אשה מבעלה לאיזה זמן מאיזו סבה או שתהיה חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת? (נוב"י שם). אמנם מהרי"מ חזק סברא זו ואייתי לה סיעתא ממ"ש במתניתין דסוטה אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה מתירו (סוטה ה' ותד"ה אם) הרי דמפני הרהור עבירה מבטלינן גזירת הכתוב בשב ואל תעשה וכל שכן שלא גוזרים גזירה כזאת שמביאה לידי הרהורי עבירה (עיין שד"ח מערכת) אישת סי' ב' סעיף א' ד"ה וכתב). וזו היא ראיה אלימתא לדעתי והכי מסתברא שלא תקנו חכמים דבר שהוא לתקנת האשה משום קטטה או תקון העולם או מניעה מאסור שמא לא יוכל לספק מזונותיהן ונמצא שהוא נושא שתי נשים באיסור, בקלקולו דגברא שיכשל בהרהורי עבירה המביאים לידי עבירה ממש, שזהו גם כן קלקולו של עולם, וכמאמר חז"ל כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורג את היפים ואת הרעים (ב"ר פ' כ"ו ויק"ר פר"ג). ולעיקר חשש הנוב"י נלע"ד שאין זה בכלל נתת דבריך לשיעורין הואיל וקבעו זמן של שנים עשר חדש ובמשך זמן זה יכולה האשה להודיע אם מתעכבת מסבת מחלה או הנהגה רעה של בעלה, ולתבוע את זכותה בבי"ד. לכן נראה לי שכל אשה שעזבה את בעלה ולא הודיעה סבת עזיבתה ולא הודיעה גם מקום מגוריה הרי היא מוחזקת למורדת והדר דינא שפסק רמ"א שאין בכח האשה לעגן את בעלה.
שו"ר בשד"ח (מערכת אישות סי' ב' סעיף כ') דהביא מ"ש בס' נחלת יעקב, דהואיל והיתר זה דמאה רבנים נובע מדברי האחרונים ומדבריהם שמענו דבכה"ג שמן הדין לגרשה ואינה רוצה לקבל גט אין צריך מאה רבנים וכמ"ש רמ"א (אה"ע סי' א' וב"ש ס"ק כ"ג וכו') אבל אחר י"ב חדש שאשה מעגנת את בעלה לית דין צריך בושש שמתירין לו לישא אחרת וק"ו הוא מהאיש שכופין אף דגט מעושה הוא חשש דאורייתא וק"ו חשש חרגמ"ה דלא שייך כה"ג ע"כ.
ומעתה בנדון דידן שברור לנו שעזיבתה של אשה זו את בעלה הוא מסיבת הגט האזרחי שהיה ביניהם שעל ידי זה הכירה את עצמה מנותקת ומגורשת ממנו לבלי שוב אליו וגם אינו ידוע מקום מגורה כדי לנסות לרצותה שתקבל גטה. ואם נאסור עליו הנשואין עם אחרת יתעגן לעולם ויתבטל מפו"ר כל ימיו וילכד באסור הרהורי עבירה הגורמים לעבירה גופה בכגון זה נראה שלכל הדעות חובה עלינו להסיר גברא זה מעגון דעגונא דגברא קשה מדאיתתא, ולהתיר לו לישא אשה אחרת אחרי שישליש גט לאשתו ביד בית דין ואין צרך להיתר מאה רבנים. הואיל ולא גזר רגמ"ה במקום שהחרם גורם לאיסור.
ד. אשה שנתגרשה מרצונה בגט אזרחי
רמ"א ז"ל פסק: אשה שנתגרשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול לגרשה אח"כ בע"כ. (אה"ע סי' קי"ט). והפר"ח (שם) כתב דאפשר באף אם נמצא פסול דאורייתא סובר רמ"א שהדין כן. ומרן השד"ח כתב משם הצמח צדק דאף דכתב הפר"ח בדרך אפשר, מסתברא לומר דעל כיוצא בזה לא תקן הגאון כמו שכתבו הפוסקים בכמה נדונים בחרם זה וכמ"ש בספר עמודי אש דכן ראוי להורות (שד"ח מערכת גירושין סי' ב' סעיף ו') והא גט שהוא פסול מדאורייתא אינו אלא חספא בעלמא וכמאן דליתא דמיא ובכ"ז כתב רמ"א דיכול לגרשה בע"כ משום דבכגו"ז לא תקן רגמ"ה, והכי מסתברא דבין אם נאמר שחרם רגמ"ה נעשה לטובתה משום קטטה, או משום תקון העולם, בכגון זה שהיא עצמה רצתה מדעתה וקבלה גטה הרי מעשיה מוכיחין שאינה רוצה לשוב עוד לבעלה. ואין כאן עוד חשש קטטה ולא תקון העולם ומסתברא שהוא הדין לישא אשה אחרת עליה דשתי התקנות אחת הן. וכמ"ש בשו"מ (מהדו"ק סי' ק"א) שגזרו שלא לגרש בע"כ כדי שלא יתעוללו בנשותיהם ואם היה מותר לישא על אשתו היה נושא אשה אחרת עליה ומה הועילו חכמים בתקנתם. ע"כ. הלכך כל מקום שלא גזר רגמ"ה לגרשה בע"כ מותר גם לישא אשה אחרת עליה וכדכתב הנוב"י (סי' א' הבי"ד הפתחי תשובה אה"ע סי' א' ס"ק ט"ז) דיתר חמור גרושין בע"כ מלישא אשה אחרת דבזה לא קבע הגאון זמן כלל. מכאן למדנו דאם נתגרשה מדעתה בגט פסול מותר לבעלה לישא אשה אחרת עליה או לגרשה בע"כ אלא דמשום תקנתא דידה שלא יעגן אותה בעלה לא מתירין לבעל לישא אשה אחרת עד שישליש לה גטה בבי"ד (עין שד"ח מערכת אישות סי' ב' סעיף כ"ח).
קושטא שמרן החבי"ב דקדק מדברי תשובת מהר"ם מינץ שאם ידעה האשה בפסולו של גט אינו יכול לגרשה בע"כ (סי' קי"ט ובשד"ח שם סעיף ז'). מכל מקום מסתברא שלא נאמר זה אלא כשהאשה עומדת לפנינו ואומרת שרוצה לשוב לבעלה, אבל כשהיא מורדת בו אלא שרוצה לעגן את בעלה אין שומעין לה אחרי שגלתה דעתה והושיטה ידה וקבלה גטה, ומעתה נלמוד לנדון דידן שאשה זו לא חשה לדין תורה והלכה בערכאות ומשהשיגה חפצה זה נפרדה ממנו והלכה לה ואינה מבקשת גט פטורין כדת משה וישראל משום שלדעתה אינה זקוקה לו, וראיה לדבר שכבר נישאת לאחר כעדות המשטרה ועדות זו שאינה אלא גילוי מילתא בעלמא, ומילתא דעבידא לגלויי וגם שהיא עדות ערכאות דלא מרעי נפשייהו סומכין עליה ודנים על פיה לענין זה, וא"כ למה נעגן את בעלה שהוא רוצה להתיר לו נשואין כד"ת ובכגון זה ודאי לא תקן רגמ"ה לעזור לעוברי עבירה שפושעים ומזלזלים בתורת ישראל ומוסרים את דינם בערכותיהם גם בענין אישות שיש בו איסור ערוה החמורה. וכיון שהזמננו אותה בעתונות ולא נתקבלה שום ידיעה ממנה וגם נסינו לכתוב להרבנות שבעי"ת פריז לבקש אחריה ולשמוע מפיה אם יש לה סבה צודקת לאסור על בעלה מלישא לו אשה אחרת ולא נענינו, וכיון שהשואל הנ"ל לא קיים עוד מצות פו"ר וזה כשבע שנים שהוא שרוי בלא אשה, לכן נראה לע"ד שמצוה עלינו להתירו מעגון, ולהתיר לו לישא אשה אחרת. כפי שנבאר להלן.
אולם גם זאת חובה עלינו לדאוג לתקנתה של אשה זו שמא תשוב באחד הימים ותרצה לקבל גטה מבעלה כדי להתיר לעצמה לעלמא מדין תורה.
ושמא יש לה טענות כסף בכתובתה, לזאת נטיל על בעלה זה שישליש גט פטורין כדת משה וישראל בידי בי"ד ויתחייב בהצהרה כתובה וחתומה מידו שהוא מקבל עליו סמכות בית דין של הרבנות בארץ ישראל ומתחייב לשלם לאשתו הנ"ל כל מה שיחייבוהו בית דין לזכותה ושיכתוב לה גט פטורין כדת משה וישראל בכל זמן שיחייבו אותו בית דין של ישראל בכך.
בקיום תנאים אלה נראה לי להתיר לו נשואיו עם אשה אחרת, והיו דברי אלה לא להלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמי מגדולי הוראה שבארץ. וע"י מאה רבנים. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות אמן.