סימן לו
(לאה"ע סי' יז)
- היתר אשת איש שנעלם בעלה על ידי עדות של סימני טרפה -
ב"ה ח' ניסן התרצ"ב ת"א
כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם וכו' וכו'
הר"ר בן ציון עזיאל שליט"א
הרב הראשי לעדת יפו תל אביב.
ככל דבר זכות שיש לו קרן ויש לו פירות, אתענג מאד על הפירות הנושרים מהמו"מ של הלכה בעגונא דאתתא והנה במה שכת"ה מפקפק בכלל בהתירא דטריפות להתר האשה, ואין לנו רק מה שנאמר בגמ' מהארכובה ולמעלה, הנה ראש המפקפקים בזה הוא הכ"מ (בפי' י"ג מגרושין הל' ט"ז) אך בצדו תבריה עי"ש בהגה והשגה נמרצה הושג מהברכת הזבח בזבחים קט"ז ועי' פר"ח יו"ד ל"א ס"ק ז' ועי' ט"ז אהע"ז י"ז ס"ק מ"ד ובהגה שם שהב"ח והט"ז התירו למעשה עפ"י עדות דטריפות, ועי"ש שפי' כל ענין מחלוקת רשב"א בענין הא דיכול לכוות ולחיות רק על תוך י"ב חודש, אבל לאחר י"ב חודש לא מהני שום דבר ולכו"ע מותרת, ובאמת איה קנה המדה לחלק בין הטריפות שהמיתה קרובה בהם או לא, דהכלל הוא דכל טריפה יכולה לחיות עד י"ב חדש רק מה שהוא בגדר נבילה מחיים יכול לחיות חיי זנב הלטאה שאינם חיים זמן קצר, ובטריפות רק טריפות דנפולה זמנה מעל"ע.
אך ת"ח שאמר מלתא אין מזניחין אותו, ונראה לענ"ד שדברי הכ"מ שנדחו חוזרין ונראין לאורן של ראשונים דהלא יסוד דברי הסוברים בהתירא דמארכובה ולמטה לאחר י"ב חודש הם הרמב"ם והרשב"א עפ"י הירושלמי עי"ש, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו בכל הטריפות. וע"ז באמת יש לדון מדברי הרמב"ן והרשב"א עצמן במקום אחר, כי זה לשון הרמב"ן (גיטין נ"ו ע"ב) הא דאמרינן באגדה ונקר במוחו ז' שנים מעשה נסים נעשה בו לרעה שהרי ניקב קרום של מוח טריפה וטריפה אינה חיה ויש מי שכתב דהוא בדוק אצלו דניקב קרום של מוח באדם אינו טריפה ומוליד ומשביח ואין כל י"ח טריפות שבבהמה באדם אלא יש מהם עכ"ל. וז"ל הרשב"א גיטין ע' ע"ב ד"ה הא דאקשינן אלא מעתה יהא גולה על ידו כו' אלא אעיקרא דמילתא דשמואל דאמר מעידין עליו הוא דמקשי, דא"כ יהי' גולה על ידו אלא מדלא גלי ש"מ דיכול להתרפאות, ואע"ג דתנן נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דלמא אדם שאני, ואע"ג דבחולין מ"ב ע"א לא משמע הכי דלמא טריפות יש מהן שנוהגין באדם כבהמה כלקתה הכוליא כדמשמע התם, ויש שאינן באדם כנחבסה הגולגלת וניקב קרום של מוח כדמשמע בנזקין נ"ו ע"ב גבי טיטוס ביתוש דנקר במוחו ז' שנים ואף זה ס"ל למקשה דיכול להתרפאות באדם עכ"ל. הרי לפנינו הרמב"ן והרשב"א ודעתם דעה מכרעת בין שטות הראשונים דס"ל דכל הטריפות שבבהמה הנם גם באדם ובשניהם טריפה אינה חיה, ובין שיטת ר"ת דס"ל דאין מדמין טריפות דאדם לבהמה דשאני אדם דאית לי' מזלא, והכריעו הרמב"ן והרשב"א דרק הטריפות שמצינו לחז"ל שמנו אותם גם באדם, בהם אדם כבהמה אינו חי י"ב חודש, אבל אלו שלא מנו חז"ל בפירוש אינן טריפות באדם, ועפי"ז דברי הכ"מ חוזרים ונראים במקצתן לענין שאר טריפות שלא מצינו בפירוש לחז"ל שמנו אותם גם באדם – ואולי יש לכוין זה בלשונו – אך לפי"ז גם דברי לענין דמא דאתא מפומא חוזרים ונראים, דהא עכ"פ מפורש הוא שאם מכבדא הוא אין לו תקנה, והוא מפורש שם בגמ' באר היטב דדמא דאתא מריאה אית לי' תקנה בידי אדם עפ"י הרפואה שמפורש שם משא"כ לדמא דאתא מכבדא הוה טרפה גמורה, אם כפירש"י מצד שנימוק כל הכבד אם כפירושי לדעת הרמב"ם שנמוחו הסמפונות – עכ"פ היא טריפה שאין לה תקנה ומעידין עליו אחר יב"ח, וגם הספק הוא ריעותא ברורה מחיים דמסלקת לחזקת חיים ולחזקת א"א וחזי לאצטרופי.
(ק"ק לדברי הרשב"א שנקובת הושט וניקב קרום של מוח לא היה טריפה באדם איך יפרנס את דברי הגמ' מכות ז' דלמא במקום סייף נקב הוה, וצריך לדחוקי בנקובת הלב או המעים, וק"ק דנקובת הושט דבבהמה הוה נבילה באדם לא הוה גם טריפה ועי' ש"ך ל"ג ד' וירוח קצת).
ואגב דאיירינן בזה, אודיע לכת"ר את צערי שקשה עלי הבנת דברי התוס' גיטין נ"ו ע"ב ד"ה ניקר במוחו ז' שנים לא נעשה טריפה בכך דדרך חוטמו נכנס ולא ניקב בקרום כו', והדבר יפלא בעיני הפלא ופלא הלא היתוש הי' במוחו וניקר בו ונתפרנס ממוחו עד שנעשה כגוזל בן שנה ואיך הי' אפשר שלא נקב את הקרום, האומנם אפשר שהמוח שהוא מוקף מכל צד בעצם הגולגולת ושני קרומים, במקום החוטם יהי' בלי שום מגן ומחסה, ואולי אין שם רק קרום התחתון ולא העליון והתוס' לשיטתיהו דעיקר טריפות בקרום העליון – עי' טור יו"ד סי' ל"א אך גם זה לא נייח לי כ"כ דדבריהם חולין מ"ב ע"ב ד"ה ואמר רב יהודה כו' בסוה"צ משמע דבאדם גם להתוס' קרמא תתאה עיקר, ועוד מפשטות לשונם משמע שלא אינקב שום קרום, וכן משמע מלשון המרדכי מובא בב"י סי' ל"א וז"ל וגם המרדכי כתב בשם ר"ח שאם נמצאו תולעים ולא חזינין קורט דם ולא רושם כשירה כדאמרינן בהנזקין גבי טיטוס שנכנס יתוש בחוטמו ואעפ"כ חי' ז' שנים,משמע דלא ניקב שום קרום, והדבר פלא וצריך ברור מחכמי הנתוח. ובהג"א מובא בב"י שם מביא את דברי הר"ח בזה הלשון ור"ח כתב אם נמצא תולעת בקרום של מוח והמוח קיים ובקרום התחתון אין רושם ולא קורט דם כשירה משמע שסובר כמ"ד קרמא תתאה עכ"ל ולא אדע לפרש את דבריו דמשמע דהי' על הקרום התחתון ולא ניקב רק את העליון, והא ראיתו מטיטוס ושם הי' במוח עצמו ז' שנים. ולפי מה שכתבתי למעלה דמהתוס' ומרדכי משמע שנמצא במוח בלי שום נקיבת קרום היה מיושב בטוב דברי הרמ"א שנתקשה בהם הש"ך בס"ק ח' עפ"י דברי הג"א הנ"ל. ודברי הג"א שגבו ממנו, אך גם דברי התוס' ומרדכי נפלאו בעיני, אח"ז ראיתי שבכרתי ופלתי סי' ל"א נגע קצת בזה אבל רק נגע ולא פגע עי"ש, וה' יאיר עיני.
והנה מה שהעיר כבודו ענין חדש בדרך הלוכו שטריפה כזאת שעפ"י דרכי הרפואה כעת יש לה תקנה בנתוחים ורפואות אינה בכדי להתיר אשה לבעלה אפי' לאחר י"ב חודש בזה מודינא לי' – אף שלענין דיני טריפות לא אישתני דינא וגם לענין רציחה נלענ"ד ההורגו פטור דגברא קטילא הוא. וכן נלע"ד בהורג מי שניטל ממנו צומת הגידים פטור אף שלדעת הרמב"ן אם יחתכו את רגלו אח"כ למעלה מצוה"ג יחזור להכשרו בשעה זו גברא קטילא קטל ולוא חתכו את רגלו ואח"כ הרגו היה חייב, אבל זה פנים חדשות ולא מגרע את ענין הטריפות לא דמי לדבר שסמיא בידן ואכמ"ל בזה כי הוא ענין דק ומסובך להשלים את דיני התורה בדיני טריפות עם המדע ונגעו בזה קדמאי הרמב"ם הרשב"א והריב"ש ועוד הדבר צריך ברור ולבון אבל להתיר אשה לבעלה לאחר י"ב חודש בודאי עלינו לחוש דלמא עבדו לי תקנה וחי'.
ובענין מה שכתבתי לפרש את הגמ' דגיטין ס"ט לדמא דאתא מפומא כו' עפ"י פסקי הרמב"ם. הנה בעצם הבנת פסקי הרמב"ם לא חדשתי מאומה, רק שלפי פסקיו וכפי שהבינום מפרשי השו"ע הסוגיא מתבארת יפה, כי בנוגע לפסקו שניקב סמפונות הכבד וטריפה, ונטילת הכבד דכשירה יתפרש בנטל הכבד בלא הסימפונות זה אינו כ"כ חדתא כי כן פרשוה גם רבותינו בעהתוס' חולין מ"ב תוד"ה ניקב הלב וכו' ועוד הרבה ראשונים כי היכי דלא תיקשי הא אם ניטל הכבד א"כ ניטלה גם המרה ותירצו שגידי הכבד והסמפונות נשארו, ולענ"ד לבי נוטה לפרש גם דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' שחיטה שכ' עוף שנפל לאור והוריקו לבו או כבדו אפי' בכ"ש טריפה כו' ולא דקדק ופרש שבכבד אינו טריפה בכ"ש רק כנגד מרה או לצד הפנימי שעל המעים כמו שתמה עליו הרשב"א מובא בב"י סי' נ"ב והוא משום דלטעמי' אזיל דס"ל דנקבו סמפוני הכבד טריפה והא דאמרינן בגמ' בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיה תרי טעמי קאמר כמו שפי' הט"ז בס"ק ג' לדברי המרדכי עי"ש.
ברגשי כבוד וברכה, ידידם א. ניימרק.