סימן נח
תשובת הרב הגאון ר' שמאול משה זילברמן נ"י, בענין הנ"ל
ב"ה תל אביב, יום ה' י"ג ניסן, תרצ"ד
חג הפסח יחוג בדיצות ה"ה כבוד ידידי ורב חביבי הרב הגאון המפורסם חו"ב וכו' וכו' כש"ת ר' בן ציון מ"ח עזיאל שליט"א הרב הראשי ליפו ת"א.
יקרת מכתבו קבלתי אתמול ומבקש ממנו לעיין בדבר הלכה שכ' כתר"ה, והנה כתר"ה פלפל בחכמה ובקיאות כדרכו והעלה להתיר העגונה. ואמנם בדברי כתר"ה יש לי לפלפל הרבה, אולם אין רצוני לעכב תשובתי עד אחר החג אי"ה כפי שכ' כתר"ה שיש בו דחק ועיגון בכל שעה. ועתה טרידנא טובא בטרדות החג לכן אבוא בקיצור דברים רק במה שנוגע להלכה.
והנה ההיתר הא' שכתב כתר"ה משום שעד הקדושין, לבד הקרוב, הוא מחלל שבת, כפי מה שכתב הר"ר משה, שעי"ז פסול לעדות, בודאי אם כן הוא שהעד הוא מחלל שבת, דבר ברור שאין בעדותו כלום, דפסול מה"ת וא"צ התראה בדבר חילול כזה, ומה שמפקפק כתר"ה לומר דיש לדמות לדברי הרב רעק"א ז"ל במ"ש במגולחי זקן כיון דנפרץ בהם כהיתר חשיב להם, ולכן כ' כתר"ה דגם במחלל שבת י"ל כן, זה לא נוכל לקבל. דגם בדברי רעק"א ז"ל יש לעורר, אך שכ' כן לסניף מחמת שדעתו הי' להחמיר שם כיון דאפשר בגט, ובלי ספק אם הי' במקום עיגון לא היה מחמיר מחמת סברא זו. אולם במחלל שבת בודאי דאין סברא לומר דמשום שנפוץ בעוה"ר לכן לא נפסול אותו בדבר שדינו כמומר ומ"ש כת"ר דהרבה פעמים מקבלים אותו, ע"ז יש לצעוק, עכ"פ בודאי הי' ראוי לפרסם שמי שמחלל שבת לא יתקבל בשום עדות, והדברים מובנים וברורים ואין צורך להאריך.*
אך יש להעיר בזה ודאי דעכ"פ צריכין לדעת בבירור שזה העד הוא מחלל שבת דהרי קיי"ל דאין נפסל רק עפ"י שני עדים כמבואר בחו"מ סי' ל"ב סכ"ד, ואפי' ע"י קול לא נפסל, והרי אין לנו ידיעה אם הרב שם עשה בזה גב"ע שזה העד מחלל שבת, ומ"ש הרב דהרוב המה מחללי שבת בשביל זה לא נוכל לפסול העד לכן אין היתר זה ברור.
והיתר הב' שכ' כת"ר במה שנצטרף עם עד קרוב. שכפי הנראה שזה דבר ברור דהוא קרוב כמ"ש (שכ') הרב והוי כמו גלוי מלתא בכזה אפי' ע"א נאמן כמ"ש הרי"ף ז"ל גבי יבמות אשתמודענא וכו', וא"כ גם עד שני נתבטל, אך בזה נפלינן ברבוותא במחלוקת הראשונים דלשיטת הרא"ש דבעינן ראי' והגדה בזה כ' הב"ש סברא נכונה דבשעת קדושין לא הי' צירוף שיתבטל, ומה שכת"ר מפקפק עליו לא הבנתי דבודאי לשיטת הרא"ש תליא הדבר בהגדה בב"ד, ומה שנעשה אח"כ צרוף לא יופסל למפרע דמדברי הריב"ש שהביא כ"ת אין שום ראי' לזה דהתם מבטל הריב"ש הגדתו בב"ד. כיון שאז נפסל ואין עדות על הקדושין אבל בעצם הקדושין הי' מועילים כיון שהעד הי' ראוי להעיד אם לא הי' נפסל אח"כ ובדברי הב"ש ג"כ כך דבשעת קדושין עדיין לא נפסל דהי' ראוי להעיד אם לא יהי' בצירוף הפסול וז"ב.*
וא"כ בהיתר זה יש ג"כ לפקפק הרבה, בפרט לדברי האב"מ שהביא כת"ר אח"כ. אמנם לענ"ד יש כאן היתר ברור כיון דזה מבורר דעד א' הוא קרוב ולא נשאר אלא קדושין בע"א אף אם העד הוא כשר הרי לפנינו מפורש יוצא בדברי הרמ"א סי' מ"ב ס"ב דבשעת הדחק ועיגון יש לסמוך אדברי המקילין דאין חוששין לקדושין בע"א, א"כ הכא דיש בנ"ד שעת הדחק ועיגון בודאי דיש לפסוק כן, וגם הרב בתשו' נוב"י סמך להיתר ע"ד הרמ"א ז"ל כמו שהביא בפ"ת שם סק"ו, ואף שהנוב"י כ' עוד סניפים להיתר דשם לא הי' שעת עיגון כ"כ דהי' אפשר שיתן לה גט כמ"ש הנוב"י בעצמו יעו"ש, אבל בנ"ד לענ"ד היתר ברור עפ"י דברי רמ"א ז"ל. ובכן הנני מצטרף לכ"ת להתיר העגונה הלזו ורשאית להתנסבא לכל גבר, כנלענ"ד בעזהי"ת.*
ידידו עוז דו"ש באה"ר ואה"ע ויזכה לקבל חה"פ הבע"ל בכשרות ובלב שמח הוא וב"ב.
שאול משה זילברמאן