סימן סט
(ליו"ד סימן רעו)
- ספר תורה שנטשטשו ממנו אותיות י"ק משם הויה -
יט חשון תרצ"ו
לכבוד
ידידי ועמיתי הרה"ג המפורסם
דעסיק באורייתא תדירא כקש"ת
מוהר"ר א. קאמינקר יצ"ו
בדיק לן מר בשאלה שהזדמנה לפניו בספר תורה עתיק שנטשטשו ממנו אותיות י"ק משם הויה ב"ה ונסתפק כת"ר אם יש תקנה לספר זה על ידי כתיבת האותיות שנמחקו או שהוא פסול משום דהוי כתיבה שלא כסדרן. וזאת תשובתי בעזרת צור ישועתי:
א. כתיבה שלא כסדרן בספר תורה
גרסינן בירושלמי: תולין בספרים ואין תולין במזוזות וכן פסק הרמב"ם ז"ל: בשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשיטה ומקצת התיבה למעלה בד"א בספר תורה אבל במזוזה אין תולין בהם אפילו אות אחת. וטעם דין זה הוא משום דכתיב: והיו. ודרשינן בהויתן יהיו. (עיין כ"מ שם ושו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף כ"ג). מכאן למדנו מפורש שאין פסול דכתיבה שלא כסדרן נהוג בספר תורה, ומשמע שדין זה נוהג אפילו בשם הויה. ראיה לזה ממ"ש הרא"ש ז"ל: וגם בשם אם גרר הדבקות בסכין כשר, ואין צריך להעביר הקולמוס ולקשרן כי נכתב כהלכתו בקדושת השם אלא שהאותיות לא היו כהלכתן וכשתקן האותיות הרי השם בקדושתו (תשובות הרא"ש כלל ג' סי' י"א).
ודין זה פסקו מרן להלכה: נדבקה אות לחברתה ובאותיות השם יש לו לגרדו. והרמ"א בהגה כתב: ה' של השם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כח' מותר למחוק או לגרד הרגל ולתקנה (יו"ד סי' רע"ו סעיף י"א).
משמע מדבריהם דבכל אות מאותיות השם שנדבק מותר לתקנו ע"י גרידה, ואם איתא שבכתיבת השם בעינן שיהיו אותיותיו כתובין כסדרן מאי מהני גרידה הוא נפסל משום שנכתבו שלא כסדרן. שוב ראיתי בספר "קבץ" על יד החזקה (ה' תפילין פ"א הט"ז) שכתב משם הבית יהודה: וראיתי דבר מחודש בגינת ורדים שהוכיח דבאותיות הויה בעינן שיהיו כתובים כסדרן ודינם כתפילין ומה שנזכר בפוסקים ז"ל בתיקון ההא שבשם אינו אלא על ה"א אחרונה אבל ה"א ראשונה אם נדבקה אין לה תקון, דאם יתקן נמצא השם כתוב שלא כסדרן, והוא ז"ל כתב: דין זה צ"ע שהרי ממ"ש במס' סופרים (פ"ה ה' ד): הכותב את השם וטעה בה אות אחת ממנה אין תולין וכו'. וקשה, איך מתיר הת"ק לתלות הא הוי נכתב השם שלא כסדרן, ואם נדחוק לומר דמיירי דוקא בה"א אחרונה עדין קשה מ"ט דת"ק דמתיר לתלות הא אפשר בקל לגרד וכו' אלא יראה דגם בשם הויה ב"ה לא בעינן כסדרן.
ולע"ד נראה ראיה זו מכרעת לסתור דינו של הגו"ר ושפיר יש לומר דמחלוקתם הוא בטעה ורוצה לתלות האותיות כסדרן, וקמ"ל דאף במקום שאי אפשר לתקן בגרידה כגון שהשמיט אותיות אחרונות של שם מותר לתלות, ושוב מצאתי בתשובת נוב"י סי' ע"ו דכתב בפשיטות דאף באותיות הנטפלות לשם אסור לקלוף אות כף באלקיכם ולכתוב "ה'" כדי שיהיה נקרא אלקיהם משום דהוה שלא כסדרן.
איברא דיש לפקפק בחידוש זה של הנוב"י משום דמסתברא לומר שדוקא באותיות השם הוא דפסלינן כתיבת השם שלא כסדרן משום דאותיות השם הם כולם גוף אחד כסדר כתיבתן ואין ביניהם פרוד שמטעם זה אסור להפסיק בשיחה בכתיבתם וכמו שנבאר בסעיף ב' דלקמן. אבל באותיות הנטפלות לשם קדושתם ואסור מחיקתם הוא מדברי סופרים וכמ"ש הנוב"י (שם סי' ע"ז) מסתברא לומר שאין בו דין כתיבה כסדרן. ועל כל פנים למדנו מדבריו שבאותיות השם אם כתבן שלא כסדרן פסול. דון מינה לנדון דידן שנמחקו לגמרי אותיות הראשונות של השם אם באנו להשלימם כעת הוי כתיבה שלא כסדרן.
ב. כוונת קדושת השם בכתיבתו
ואפילו אם נאמר שכתיבת השם לא בעי כסדרן בכל זאת בנדון דידן הוא פסול משום שכיון שנמחקו שתי אותיות ראשונות כתיבתן מחדש צריכה להיות בקדושת השם וקדושה זו אינה אלא בכל השם ולא בחלק ממנו. ואל תשיבני ממ"ש בספר "בני יונה" (הביא דבריו בפתחי תשובה סי' רע"ו ס"ק ג') דאם כתב שתים או שלש אותיות מן השם בסתם ולא קדשם לשם השם ונזכר כשרצה להשלים אותו וקדשו כשר דקדשו וגמרו באים כאחד, דלא נאמר זה אלא כשמקדש השם כולו בבת אחת בגמר כתיבתו, אבל בנ"ד שמקצת אותיות השם הן מקודשות ועומדות והשתא מקדש רק אותיות הראשונות שנמחקו הוה ליה קדושת ה' במקצת אותיותיו ואין זה קדושת השם בשלמותו. קושטא הוא דאם כתב י"ק משם הויה אינו נמחק (יו"ד שם סעיף ט') אבל בכתיבת ספר תורה שצריכה כוונת קדושה בכתיבת השם צריכה כוונה לקדושת השם בשלמותו. שמא תאמר שיש תקנה לכתוב שתי אותיות שנמחקו ולהעביר הקולמוס גם על אלה שלא נמחקו כדי לקדש את השם כולו. אין זו תקנה שהרי כתב התשב"ץ לאסור העברת הקולמוס על השם (עין שע"ת או"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט) ואף להברכי יוסף דפקפק בדבר זה אינו אלא כשנמחקו קצת ורשומן ניכר אבל כשהם כתובין בהלכתן לדברי הכל אסור להעביר הקולמוס על האותיות שנשארו כתובות, לכן נלע"ד שמטעם כוונת קדושת השם בכתיבתו אין תקנה בכתיבת שתי האותיות החסרות אפילו אם היו כסדרן ומכל שכן כשאינן כסדרן דהגו"ר והנוב"י פוסלין ומסתבר טעמם.
ג. הפסקה בכתיבת השם
אולם לע"ד יש צד פסול אחר בשאלה דנדון דידן, והוא משום דהואיל ונמחקו שתי התיבות הראשונות מהשם עד שאין רשומן ניכר כלל כשהוא כותבם עתה הרי היא ככתיבה חדשה של מקצת ה' והויא הפסקה בין מקצתו שנכתב מקודם ומקצתו שהוא משלים עתה, והלכה פסוקה שנינו: כשכותב השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו (מסכת סופרים פ"ה ה"ו ותוספתא ברכות פ"ג כ"ב). ומשמע שאם הפסיק נפסל ספר התורה, ואמינא לה מדכתב הרמב"ם ז"ל: הכותב ספר תורה תפילין או מזוזות ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שלא לשמן פסולין, לפיכך הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות הרי זה מפסיק ביניהם וכותב (ה' תפילין פ"א ה' ט"ו) הרי לך בהדיא שמפסיק בכתיבת ה' פסול כדין כותב האזכרות בלי כוונה, וכ"כ מרן הכ"מ שם, וטעמא דמילתא נלע"ד דכוונת כתיבת השם צריכה להיות לכל השם בבת אחת שכל אותיות השם אינן נתנות להחלק ככל יתר האותיות. ולכן כשהפסיק בין כתיבת אותיותיו. הרי נפסקה כוונתו ולא מהני מה שישוב לכוון אותיות שלא כתב עדין. הלכך אם הפסיק בהם נפסל ספר תורה זה.
וראיתי למרן הב"י שכתב: כתב הגה"מ: הפסיק באמצע השם הרי זה לא יקרא בו. ומשמע דמפסיק לשאול שלום או דבור אחר באמצע השם משמות הקדש נפסל הס"ת, וא"כ הוא יש לתמוה על הפוסקים למה לא כתבו דמפסיל בהכי, וגם הרמב"ם לא מנאו בדברים הפוסלים. אבל מצאתי בתשובות הרשב"א ור"י על קריאה בספר תורה שפירש דהפסיק באמצע השם דעשה שם אחד כשני שמות (ב"י יו"ד סי' רע"ו ש"ך ס"ק ד'). ולע"ד נראה כדכתבינן דלהרמב"ם בהפסיק בשיחה הוי פסול, וכן מדויק בלשונו שכתב: לא היה לו כוונה וכו' פסולין לפיכך הכותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. הרי שדין אסור הפסקה הוא משום דהפסקה מבטלת הכוונה ופסול, ואין ראיה לסתור מזה שלא מנה פסול זה בכלל עשרים דברים הפוסלין ספר תורה, הואיל וזה נכנס בכלל פסול י"א שכתב האזכרות בלא כוונה, ואל תשיבני ממ"ש הרשב"א דהפסיק באמצע השם פסולה, דהיינו בכל השמות שעשה שם אחד כשני שמות, דהא ודאי הפסיק בכל השמות ברויח שבין אותיותיו עד שנראים כשנים פסול והפסיק בדבור בכתיבת אותיות השם נמי פסול. והב"ח כתב: ואפשר דלהרמב"ם שפסק דבתלה מקצת השם פסול מפרש מאי דתניא במס' סופרים הפסיק באמצע השם פסול הכי פירושו שלא כתב אלא שתי אותיות הראשונות והפסיק ולא כתב יותר בתוך השיטה אלא תלה מה שלא כתב, ואמר דאל יקרא בו דפסולה אפילו בדיעבד, מיהו רבנו שלא הביא דין זה דתלה מקצת השם פסול אפילו בדיעבד משמע דמפרש כפירוש הראשון, היינו שעשה שם אחד כשני שמות, מהאמור יוצא שלדעת הב"ח דין הפסקה בשיחה בכתיבת השם תלוי במחלוקת הטור והרמב"ם בדין תלית מקצת אותיות השם בין השיטין ולהטור דמכשיר בדיעבד בתלה את השם בין השיטין הוא הדין בהפסיק בדבור בין כתיבת אותיותיו כשר בדיעבד.
אולם לענ"ד דברי הב"ח מופרכים דבתלית מקצת השם כל הפוסקים מודים דפסול אפילו בדיעבד (כמ"ש הטו"ז שם ס"ק ד'). ובעיקר טעם איסור תלית השם בין השיטין נלע"ד שאינו תלוי בדין הפסקה אלא הוא נפסל מטעם דבעינן שיהיה נראה כל השם כגוף אחד בלתי נפסק בשום פנים ויגיד עליו רעו בדין כתיבת השם כולו בתוך הדף דאע"ג דבשאר התיבות יכול לכתוב חציה מחוץ לדף, לדעת הב"ח אפילו ג' אותיות, ולדעת הש"ך דוקא שתי אותיות (יו"ד סי' רע"ג סעיף ד' וש"ך ס"ק ד') בכל זאת בכתיבת השם אפילו באות אחת מחוץ לדף פסול (עין יו"ד סי' רע"ח סעיף ח') והיינו טעמא לדעתי משום שהשרטוט מפסיק בין האותיות וזהו הטעם בתלית השם בין השיטין, ועכ"פ למדנו מדברי הב"ח שלדעת הרמב"ם ומרן שקבלנו הוראותיהם נפסל הס"ת בהפסקה בדבור בין כתיבת אותיות השם, ומינה נובין ונדון בנמחקו קצת אותיות השם, מכל הטעמים הנ"ל נלע"ד דאין להכשיר ס"ת על ידי כתיבת אותיות השם שנמחקו.
מחיקת מקצת אותיות השם
וסבור הייתי למצוא תקנה לספר תורה זה ע"י מחיקת אותיות השם שנשארו קיימות ולכתוב את כל השם מחדש ואין בזה משום מחיקת אות מאותיות השם שהואיל ומקצת אותיות נמחקו ממנו כבר ואין רשומן ניכר בטלה קדושת האותיות האחרות לגמרי.
אולם אחרי העיון מצאתי ראיתי שאין זו תקנה אלא תקלה של אסור, שהרי כתב הפ"ת משם ספר בני יונה: שם קדוש שנמחק מקצתו מאליו או על ידי אדם בשוגג או במזיד אפילו הכי אסור למחוק הנשאר ממנו. (פ"ת סי' רע"ו ס"ק ט"ו). ולפי זה בנדון דידן אין תקנה למחוק שתי האותיות האחרונות שנשארו קיימות ולכתוב השם כולו מחדש, דבזה עובר על אסור מוחק את השם שהוא נוהג גם במקצת אותיות ואעפ"י שמקצתם נמחקו מאליהם דהואיל ונתקדשו כל אותיותיו בשעת כתיבתם אין מחיקת מקצת אותיותיו מפקיעים קדושתם של האותיות שנשארו קיימות.
קליפה או קדירת מקום שכתוב בו שם השם
כתב התשב"ץ אסור לקלוף את מקום שנכתב שם השם משום דקרוב הדבר לבוא לידי מחיקה אלא כיון שהסופרים נוהגים כן אין למחות בידם (התשב"ץ ח"א סי' קמ"ט וח"ב סי' ק"ט וב"י בבדק הבית, יו"ד סוף סי' רע"ו). ולפי"ז אם באו לשאול ממנו להורות להם היתר במחיקה ודאי שאסור לנו להורות כן ואדרבה מצוה עלינו להזהירם מעשות כן כדי שלא יכשלו באסור מחיקת השם, וכ"כ בחת"ס (חיו"ד סי' רמ"ד) שתיקון הקלוף בשם עצמו ישתקע ולא יאמר, אולם בקדירת מקום השם ולהדביק גויל מתחתיו במקום הנקב סובר התשב"ץ שזה הוא מותר בהחלט שכיון שהוא קודר את כל השם אין כאן חשש שמא יבוא לידי מחיקה, ומדביק גויל תחתיו וכותב עליו שם השם או שמשאיר המקום חלק וכותב למעלה ממנו שם ה' (תשב"ץ סי' קמ"ט). וכן תנינא: הכותב שם של שני שמות קיים את הראשון וחוטב את השני (מסכת סופרים פ"ה ה"א והגהות הגר"א שם וב"י סי' רע"ו). וכ"כ הרמב"ם בתשובתו: יריעה שנתקלקל בה השם גונזים אותה או מחטב את השם (ב"י שם ועיין חדושי הגהות שם אות ח').
אולם הרא"ש ובנו ר' יהודה סוברים שאסור לקדור את השם ולא עוד אלא שאפילו אם עברו וקדרוהו, כיון שנעשה בה עבירה טוב להחליפה (ב"י שם).
אולם הלכה זו שחדש הרא"ש ובנו נראית כהלכתא בלא טעמא וכ"כ החת"ס יו"ד (סי' רמ"ד וסי' רע"ב). וכדי לתרץ דבריהם כתב דלא אמרו הרא"ש ובנו ר"י הלכה זו אלא במקום שפסול הספר בא מסבה אחרת שאינה תלויה בכתיבת ה' כגון טעות של פרשות סתומות וחתומות. אבל טעות שנפל בכתיבת ה' מותר לקדור כיון שהקדירה נעשית לשם תקון (שם סי' רס"ד). ומ"ש הר"י בן הרא"ש הוא כאשר נכתב שם יתר דאם נקדור אותו אי אפשר לתלות שם מטלית וישאר מקומו נקוב, ויהיה ניכר לעולם בזיון השם הקדוש שנקדר מכאן. ולכן סובר הר"י בן הרא"ש לאסור הקדירה. אבל במקום שאפשר להדביק גויל תחתיו ולכתוב עליו ודאי מותר, ומסיק שטוב לקדור שתים שלש תיבות לפני ה' ולהדביק גויל ולכתוב עליו. ולע"ד נראה שדעת הרא"ש ובנו היא לאסור בכל ענין שהרי כתב הר"י בשם אביו שהקדירה עצמה היא עבירה. ומדברי התשב"ץ שכתבנו לעיל מוכח דאפילו אם נשאר מקום השם חלק בלא כתיבה מותר שהרי כתב שמותר להשאיר מקום המטלית חלק ולכתוב השם כולו בין השיטין מלמעלה. מכל מקום כדי שלא יבוא לפגוע באותיות השם עצמו חובה עלינו לעשות כהוראת החת"ס לקדור תיבה אחת מלפניו ותיבה מלאחריו ולכתוב ע"ג הטלאי, ומוטב לעשות כן מלגנוז את כל היריעה ובלבד שיהיו נזהרים היטב לגנוז את השם הנקדר. וזהו רק אם המקום שנמחק הוא רק במקום אחד אבל אם נמחקו מקומות רבים מהספר לא סגי בקדירה משום דהוי כמנומר הילכך אסור לקדור אלא צריך להוציא את היריעה ולגונזה (עין בפ"ת סי' רע"ו ס"ק ד' משם תשובת שאלת יעב"ץ).
מכל האמור יוצא לדינא שאם ספר זה דנדון דידן נמחק ממנו רק שם אחד או שנים מותר לקודרן השמות עם תיבה אחת לפניהם ותיבה אחת לאחריהם ולהדביק תחתם גויל ולכתוב על הטלאי, ואם נמחקו ממנו יותר משלשה אין לו תקנה אלא בהחלפת היריעה.
והנלע"ד כתבתי.