סימן עה
(ליו"ד סימן רפ"ב)
- סגירת ספר מראשו לסופו -
כ"ו אדר ב' תש"ו
לכבוד
ידידי ואהובי
הרב הגאון המפורסם
בקי בחדרי תורה כמוהר"ר
אברהם ליב זלברמן יצ"ו
הרב הראשי בעיה"ק צפת תו"ב
שלום וברכה ברוב חבה,
ר.מ.נ.
הנני מאשר קבלת מכתב גי"ק ומתכבד לענות:
שאלה א
מנהג האשכנזים לסגור את הספר הלמוד מראשו לסופו דהיינו מהתחלת הספר מלמעלה למטה ונמצא הספר מונח כסדרו מראשו לסופו.
ומנהג אחינו הספרדים שסוגרים את הספר מסופו לתחלתו שנמצא סופו של ספר למעלה והתחלת הספר למטה נא להודיעני שורש מנהג זה ונמוקו.
תשובה
מנהג זה לא ראיתיו בכתובים ולא במעשה, ואדרבה ראיתי מאבותי ורבותי הקדושים שהקפידו על כך לסגור את הספר מראשו לסופו. ולא עוד אלא שגם אם ראו ספר סגור ומונח על צדו השמאלי, הפכו אותו על צדו הימני.
מקור דין זה פתוח בתלמודין דתניא: כל הספרים נגללים מתחלתו לסופו וספר תורה נגלל לאמצעיתו (ב"ב יד). והוא הדין לכל הספרים צריך שיהיו מקופלים מתחלתן לסופן דסגירתם של הספרים זו היא גלילתן.
ואם כן אמרו בספרי תורה כשהם לעצמם כל שכן הוא כאשר כרוכים בספרים אחרים צריך שיהיו מתחלתן לסופן כדי שלא יהיה נראה כאלו הספרים האחרים הם בסיס לאלה שעל גביהם.
ובאמת כריכת ספרים רבים בכריכה אחת לא הותרה אלא משום דאי אפשר, וכדאמרינן התם: מניחין ספר תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין ע"ג נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין ע"ג תורה. הנחה קא אמרת? שאני הנחה דלא אפשר דאי לא תימא הכי מכרך היכי כרכינן והא יתיב דפא אחבריה אלא כיון דלא אפשר שרי הכא נמי כיון דלא אפשר שרי (מגילה כז.) וכן פסק רמ"א ז"ל דבכרך אחד הכל שרי (יו"ד סי' רפ"ב סעיף יט).
מכאן סמך למנהגנו לכרוך התנ"ך או חומשים והפטרות וסדורי תפלה בכרך אחד כיון דאי אפשר לעשותם בכריכות מיוחדות כל אחד בפני עצמו, הואיל ואנו צריכים לכריכתם יחד לקריאת התורה וההפטרות שהם קשורים עם התפלות.
והנה המרדכי ז"ל תמה על מנהגנו להדביק הכל יחד מדתניא: מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד דברי ר"מ רבי יהודה אומר תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמם וכתובים בפני עצמן וחכמים אומרים כל אחד בפני עצמו, וקי"ל ר"מ ור"י הלכה כרבי יהודה ותו הא קי"ל הלכה כרבים א"כ כחכמים היה לנו לפסוק (מרדכי ב"ב ס' תק).
ומרן הב"י כתב: ואע"ג דבבריתא אחריתי לעיל מינה איפליגו תנאי במילתא כיון דהאי ברייתא מיתניא סתמא ועוד דבתרייתא היא הכי נקטינן (בית יוסף יו"ד סי' רפ"ג).
כוונתו למאי דתניא: הרוצה לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד מדבק ועושה בראשו כדי לגול וכו'.
ולע"ד נראה דאסתמא דתלמודא במסכת מגילה לכרוך תורה נביאים וכתובים בכרך אחד הוא דסמכו הפוסקים להתיר כריכת כל התנ"ך בכרך אחד מטעם דאי אפשר לפי שצריכים אנו לכולם בכרך אחד כדי לקרוא בהם בשעת קריאת התורה הפרשיות והפטרות שבנביא. הלכך מותר לכרכן יחד, ומזה אנו לומדים היתר גם לתרגום ופירושי התורה של המפרשים הראשונים ודרושיהם וכן סדורי התפלה שהתפלות הן סמוכות לקריאת התורה ולאחריה וכריכתן יחד היא צורך הכרחי ואי אפשר להפרידם בכרכים מיוחדים.
ועל סמך זה נהגו היתר בכריכתם ולא חשו למ"ש רבינו אברהם בנו של הרמב"ם בשם אביו שהיה מונע לכתוב תנ"ך בקובץ אחד לפי שכאשר קורא בנביאים וכתובים יהיו הנו"כ למעלה מהתורה, וכן היה מונע לכתוב התרגום או הפירוש עם התורה בקובץ אחד (עין ברכי יוסף יו"ד סי' ר"פ ס"ק טז).
והנה בנוגע לתרגום ופירושי התורה לפי מה שנוהגים היום לכתוב אותם בצד התורה או למטה הימנה ודאי שגם להרמב"ם מותר שהרי אין התרגום והפירוש למעלה מהתורה.
אבל לענין סדורי תפלה עומד טעמו של הרמב"ם שכאשר מתפלל תהיינה התפלות למעלה מהתורה, אבל לפי מ"ש מותר גם זה משום דאי אפשר כיון שהן מעצמם חובת קריאת התורה, שאם לא תאמר כן היה מן הדין לאסור כריכת כל התנ"ך. דכך הוא נו"כ כמו תפלות שהרי נו"כ אינם קדושים כקדושת התורה.
מהאמור ומדובר אנו למדים לאסור הנחת הספר על גבו הימני משום שכל הדפים מוטלים אחד למעלה מהשני. וכדאמרינן והא קא מותיב דפא אחבריה (מגילה כז). ולא הותרה הכריכה אלא כיון דלא אפשר והיינו כשמניחם כסדרן מראשם לסופם או מימינו לשמאלו כדרך סדורו וכתיבתו. אבל אם מניחם משמאל לימין שזה לא כדרך סדורו לאו שפיר עביד, כיון דאפשר להניחו כסדר כתיבתו.
וכן יש ללמוד ממ"ש הר"ן ז"ל: ואם תאמר והיכי אמרינן דאין מניחין נו"כ אלא ע"ג תורה. והא קי"ל דמדביק אדם תורה נביאים וכתובים וכיון שכן לא סגיא דלא הוו נביאים וכתובים על גבי התורה בכריכה ויש לומר דהא קיימא לן התם דנביאים וכתובים נגללין כלפי תחלתן וכו' ונמצא דלעולם הוי ספר תורה על גביהן (הר"ן מגילה פג).
ולכאורה קשה דמאי אהניא הגלילה כלפי תחלתו והלא בשעה שהוא קורא נמצא שהנו"כ הם למעלה וכמו שכתב רבינו אברהם משם אביו הרמב"ם ז"ל.
מכאן מוכח דכיון שהספר נפתח תמיד מימינו לשמאלו נמצא שתמיד הוא ספר תורה על גביהן. מה שאין כן אם מניחו משמאלו לימינו הרי התורה למעלה ואסור. לפיכך נראה לי שמנהג כזה להניח הספרים הפוכים משמאלם לימינם אינו מנהג תורה ובודאי שהוא מנהג שלא הוקבע על ידי חכם ולא ראוי לקיימו.
וצא ולמד ממנהגם של ישראל שכותבים שם הספר או עושים ציור יפה על גב הספר מימין ודבר זה נעשה כדי להיזהר להניח הספר סגור מימינו לשמאלו.
דבר זה הוא מוכרח מעצמו לפי כתב שלנו שהוא נכתב מימין לשמאל ורמז לדבר מימינו אש דת למו בנגוד לכתבי העמים שכותבים משמאל לימין. וכן פותחים את ספריהם, וברוך אלקינו אשר הבדילנו מכל העמים וחיי עולם נטע בתוכנו.
והנלע"ד כתבתי.