סימן עח
(ליו"ד סימן רפ"ח)
- מזוזות שנעשות על ידי צלום
ט' באלול תש"ד
יטיב ה' את הכתיבה והחתימה
לכבוד החכם הנכבד בנש"ק
כמוהר"ר ראובן ציון ח"ר עזרא דנגור יצ"ו, בגדד
אחרי שים שלום טובה וברכה באהבה וחיבה הנני מאשר לכבודו קבלת מכתבו מיום י"ד מנ"א דנא שבו בקשני לחות דעתי במזוזות שנעשו ע"י צלום, אשר חכמי ורבני בבל יצ"ו פוסלין אותה מפני שלא נכתבה בכתיבת יד. אך מעכ"ת כתב בפשיטות הואיל והמקור הוא מכ"י שפיר דמי להכשיר. ואותי שאל לחוות דעתי אם יש לפסול מזוזות אלה מדינא, ואם באמת היא פסולה מה לעשות באלו שנעשו ע"י צלום, אם ישליכם בנהר?
זאת תשובתי:
הלכה פסוקה ומחוורת היא שכתיבת מזוזה דינה ככתיבת ספר לענין שרטוט ודיו וכתיבה ותגין של שעטנז גץ כמו ספר תורה. (יו"ד סי' רפ"ח סעיף ז' ח').
מזה נלמד באופן ברור, שהמזוזות הנעשות ע"י צלום פסולות בהחלט, שהרי הצלום אינו כתיבה כלל, וקרא קרי בחיל: וכתבתם על מזוזות ביתך, וצלום אינו כתיבה, אפילו אם הוא נעשה ממקור כת"י, שהרי מצות מזוזה היא לכתוב כל אחת ואחת בכתיבה כהלכתא ולא בהעתקה שנעשה ע"י צלום ואפילו מכת"י שנכתב כהלכה. וכמו שנבאר להלן.
א. כתיבת הגט בדפוס
אל תשיבני ממ"ש הפר"ח להכשיר כתיבת הגט ע"י דפוס, מכאן שגם דפוס נקרא כת"י וה"ה לצלום. זה אינו, חדא דצלום גרע טובא מדפוס הואיל ועיקרי הכתיבה היא בדיו וסדור האותיות והעברת הדיו עליהן זו היא כתיבה ממש בידו של המדפיס, מה שאין כן בצלום שעיקר הכתיבה הוא הצלום שנעשה מחמת קרני השמש או האור ואין כאן מעשה כתיבה כלל. זאת ועוד: גבי גט לא בעינן כתיבה כהלכתה כדין ספר תורה, ובכתב בדבר המתקיים על גבי דבר המתקיים כשר גט אפילו לכתחלה, ומ"ש וכתב לה ספר כריתות, דרשינן לה לספירת דברים הוא דאתי, ומטעם זה כותבים הגט בכל כתב ובכל לשון (אה"ע סי' קכ"ו סעיף א').
מטעם זה המצלם בשבת חייב דלא גרע מרושם שהוא תולדה דכותב, וכן הוא רושם בידו ממש או במכשיר אחר, שהוא עושה מעשה הרשום, ועדיפא מניה פסק מרן ז"ל: יש להזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר אע"ג שזה ודאי אינו כתיבה ובכ"ז לענין שבת אסור וצריך ליזהר שגם זה הוא בגדר מלאכה ואין צריך לומר מצלם שהוא תולדה דכותב, אבל לגבי כתיבת מזוזה כתיבה ממש בעינן וצלום לאו כתיבה היא.
ועוד שגם בגט חשש המ"ב לפסול כתיבתו בדפוס משום שמדפיס כל הדף בבת אחת ובכח אחד שלא כדרך הכתיבה שכותבין כל אות בפני עצמו.
קושטא הוא דהפר"ח בטל ספק זה משיטת הראב"ד גבי ציץ דס"ל שהיה עשוי ע"י הכאה בדפוס הרי ש"קדש לה'" דכתיב גבי ציץ הוה נעשה בבת אחת והוא הדין לגט (אה"ע פר"ח שם). אולם אין הנדון דומה לראיה דאפילו להראב"ד אין זה מוכרח לומר דכותב בפעם אחת כל אותיות קדש לה', ואדרבה מסתברא יותר לומר דמכה בדפוס כל אות בפני עצמה והכאה בדפוס מאחוריו זו היא כתיבתו.
ועוד שאני גט דכתיב ביה ספר, לומר לך דבעינן ספירת דברים וספירת דברים אינה אלא כדרך אמירתם אות באות תיבה בתיבה, ולא בבת אחת מה שאין הפה יכול לדבר, ואין האזן יכולה לשמוע. כל זה הוא לדעת הראב"ד, אבל הרמב"ם כתב: חופר את האותיות מאחריו והוא מדובק על השעוה עד שבולט. וכתב הכ"מ; צריך לכתוב בו האותיות משום דכתיב ויכתבו עליו מכתב. וצריך שיחפור מאחריו, מדכתיב פתוחי חותם (הלכות כלי המקדש פ"ט ה"ב).
מכאן אתה למד דאין כתיבה אלא בחופר ביד מאחריו מכה בדפוס אות בפני עצמה, דהיינו חופר ולא דפוס שלנו שנדפס כל הדף בבת אחת.
ועל כל פנים מסתברא לן דבגט הואיל וכתב הגט הוא ספירת דברים שהוא אומר לה, אנא פב"פ שבקית ופטרית וכו' דתהויין רשאה ושלטאה וכו' והרי את מותרת לכל אדם, כתיבה זאת במקום אמירה היא, הלכך בעינן שתהיה כעין אמירה בשעת הכתיבה, ולא שיהיה כולו נכתב בבת אחת.
והנה ראיתי למרן הגט פשוט שכתב דלא היה צריך לחקוק הציץ כל אות בפני עצמה אלא גם אם חקק כל האותיות בדפוס אחד סגי, ומינה דן לענין גט שאם כתבו כולו בדפוס כשר. ואסתיע ממ"ש מרן ז"ל: הכה ע"פ הטס עד שהאותיות בולטות כדרך שעושין דינרי זהב אינו גט (אה"ע סי' קכה סעיף ד') משמע דדוקא בכה"ג שהיה מכה ע"פ הטס עד שהאותיות בולטות אינו גט משום דהוי חק תוכות וכו' אבל אם היה עושה כן מאחורי הטס בחותם אחד עד שנמצא כל הגט בולט בפני הטס כשר ושפיר מקריא כתיבה דחק ירכות הוא ולפי זה גט הנעשה בדפוס ספרים שלנו כשר דחק ירכות הוא ואף אם נעשה כולו בבת אחת כתיבה מקרי (גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק טו).
וכן כתב בבית שמואל ז"ל: אם ניתן גם בדפוס כשר בדיעבד (אה"ע שם ס"ק ג). ולכן מבטל אני את דעתי מפני דעתם לענין זה שאם ניתן הגט כשר בדיעבד, אבל לכתחילה אין לכתוב גט בדפוס.
ב. ספר תורה תפילין ומזוזות שנכתבו בדפוס
מתשובת הרמ"ע מוכח להדיא שס"ת תו"מ שכתבן בדפוס הם פסולין, שכן כתב: אפילו היו האותיות חקוקות בגופו של נייר ונקראות בו בלא דיו כל כה"ג הוי חק ירכות וכשר בגיטי נשים ושחרורי עבדים וכדאיתא בהמביא תנין אע"ג דבס"ת תפילין ומזוזות חק ירכות נמי פסול (תשובות הרמ"ע סי' צ"ג) והנה הג"פ כתב: וטעם פסלות בס"ת תפילין ומזוזות הוא מחמת דאותיות הם חקוקות בנייר בלא דיו אבל המדפיס ס"ת ותפילין בדיו מודה דכשר (גט פשוט שם).
ולע"ד נראה שהרמ"ע פוסל ס"ת תפילין ומזוזות בדפוס אפילו אם מדפיס בדיו וכן נראה להדיא מדבריו דכתב: בס"ת תו"מ חק ירכות נמי פסול, שכל שהוא מעשה בגוף האות בעינן ביה כתיבה ולא חקיקה, אבל הכא בדפוסין שלנו עיקר הכתיבה הוא בדיו ואין האומנין כובשין את הקלף במכבש שלהם אלא כדי שתצוייר האות בדיו היטב ולא ישאר חלק ממנה בלתי משותף וכו'.
ופירוש דבריו כן הוא: שכל מקום שצריך מעשה בגוף האות עצמה, מעשה זה אינו יכול להיות אלא בכתיבה, שהוא מעשה בגוף האות ולא חקיקה שהמעשה הוא בגוף הטבלא או הנייר שחוקקים בו. הלכך הואיל והדפוסים שלנו עיקר הכתיבה הוא בדיו שעל אותיות הדפוס וכבישת המכבש אינו אלא כדי שתצוייר האות בדיו היטב וכו' נמצא שאין כאן מעשה בגוף האות.
ודבריו אלה פרשם יותר בתשובתו זאת וכתב: הדרן לגיטי נשים דאמר בהו רחמנא: וכתב. ואמור רבנן: וכתב ולא וחקק. ואיכא למידק דהא כתיב: וכתבתי על הלוחות וכתיב חרות על הלחות, אלא היינו דאמינא דחק ירכות כשר בגט דומיא דמעשה הלוחות, שזה וזה אסור לתקן בגולם אחד כמו גט העשוי בטבלה וכו' אבל ספר תורה שאינו כשר אלא על העור ובדיו הרי הם שני גולמים ואפילו בחקיקת ירכות אין דרך כתיבה בכך, ובגט שאין דיו מעכב בו אפילו בדיו הכשרנו חקיקת ירכות בלבד מדהוי ראוי לבילה ואין בילה מעכבת (הרמ"ע שם).
ופירוש דבריו הוא כמ"ש דבגט שאין צורך מעשה בגוף האות ובגולם אחד דהיינו הטבלא או העור יכול לעשותו ע"י חקיקה או חריטה לכן חק תוכות כשר, אבל בספר תורה תפילין ומזוזות שיש שני גולמים דהיינו הדיו שבו כותב והקלף שעליו הוא כותב צריך שמעשה הכתיבה בדיו תעשה בגוף האות עצמה ולא בחקיקה כעין הדפוס שלנו שאין זה דרך כתיבה. הלכך ס"ת תו"מ שעשאו בדפוס פסולין. ובזה מתורצים דברי הפר"ח שנראים סתראי. דהנה לענין כתיבת הגט הכשיר בדפוס משום דדפוס דינו ככתיבה (אה"ע סי' קכה) ואלו לענין מגילה כתב בפשיטות מגילה שדפוסה רובה פסולה. וכ"כ הב"ח (פר"ח או"ח סי' תרצ"א ס"ק ב) והיינו כדכתיבנא, דס"ת תו"מ הואיל וצריך לכותבם בדיו על הנייר, כתיבה זאת צריכה להיות על ידי מעשה בגוף האות בהדפסתו על הנייר.
הלכך במגילה שאם השמיט הסופר עד חציה וקראם הקורא על פה יצא (שו"ע או"ח סי' תרץ סעיף ג') הוא שכתב הפר"ח שדפוסה רובה פסולה, משמע אבל מעוטה כשרה דכתיבה זאת כמי שאינה דמיא, אבל בספר תורה תו"מ אפילו מעוטם בדפוס פוסלתם משום שאין זה דרך כתיבה, וכמ"ש הרמ"ע.
מכאן אני תמה על המג"א שכתב ובגיטין משמע בתוס' דילפינן מלוחות דחקיקה כשר בספר תורה כדאשכחן בלוחות אך לכתחלה יש ליזהר.
ודבריו אינם נהירין לי, דלא אמרו התוס' כן אלא לענין גט, שדומה ללוחות שאינו צריך דיו ונייר, אבל סתו"מ דבעו דיו ועור, אין החקיקה ואף לא הדפוס מכשירם וכמ"ש הרמ"ע מילתא בטעמא.
ועי"ע בפתחי תשובה שהביא תשובת חות יאיר סי' קפ"ד וספר בני יונה שהאריך בזה והעלה דאפילו אם כתב אות אחת בדפוס פוסל ואפילו אם כובש הדפוס על הקלף פסול (שערי תשובה יו"ד סי' רע"ה ס"ק כ).
ועד אחרון ראה ראיתי בספר זרע אמת דנשא ונתן בחכמה בהלכה זאת, ובכלל דבריו דברינו, ואסיפא דדינא אסיק וכתב: נלע"ד דמדינא הדפוס אסור בס"ת תפילין ומזוזות ומגילה ותו לא מידי (זרע אמת להרב ישמעאל הכהן ז"ל) יו"ד ח"ב סי' קיז.
ועוד אני מוסיף טעמא רבא לפסול ספר תורה תפילין ומזוזות שנעשו בדפוס משני טעמים, חדא משום שצריך לקדש כתיבתם באמירה כללית בתחלת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה, וצריך לקדש כתיבת שמות הקודש שאינם נמחקים ולומר שכותבם לשם קדושת השם (יו"ד סי' רעו סעיף ב') והוא הדין בתפילין לדעת מרן, ולכתחילה לדברי הכל צריך לקדש את האזכרות. ועל כל פנים במזוזה שדינה כספר תורה צריך לקדש את כולה ואת האזכרות שבה (יו"ד סי' רפח סעיף ז). וכל זה אי אפשר לעשות בדפוס שהכל נדפס בבת אחת.
ב) משום דצריך לכתוב מתוך הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה (יו"ד סי' רעד סעיף ב) והוא הדין לתפילין ומזוזות דאע"ג שבדיעבד כשר שלא מן הכתב אבל לכתחלה לדברי הכל צריך לכותבה מתוך הכתב (עין יו"ד סי' רפ"ח טו"ז ס"ק ג').
ולכל הדעות צריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה כדין ספר תורה לדברי הכל, ודבר זה אי אפשר לעשות בדפוס כשנדפס הכל בבת אחת.
ותמיהני טובא שכל הפוסקים שדנו בהלכה זאת לא הזכירו בדבריהם שתי הלכות אלה שהן יסודיות בהלכות ס"ת תו"מ.
אולם מטעמים אלה אפשר היה להתיר בדפוס שעל ידי מכונת כתיבה, הואיל ונכתב כל אות וכל תיבה בפני עצמה, אלא שגם בזה פסולים מטעם אחר, משום שאין זה דיו אלא צבעונים, שהוא פסול מדינא (יו"ד סי' רעא סעיף ו').
ועוד טעמא רבה לפסול משום שבדברים דבדפוס אי אפשר להכיר את המדפיס ואת טיבו ואפשר מאד וקרוב לודאי שהם נעשים על ידי אלה שאינם כשרים לכתוב ס"ת תו"מ (עין יו"ד סי' רפא סעיף ג').
מכל הטעמים האלה יוצא לדין לפסול בהחלט כל ס"ת תפילין ומזוזות שנעשו על ידי צלום שאין זה מדרך כתיבה כלל, ואין אדם יוצא בהם ידי חובת מזוזה. ולכן כל אלה שקבעו בביתם מזוזות כאלה צריכים וחייבים להחליפם בכשרות כתובות על ידי סופר מומחה ומוחזק לכשר וזהיר בכל הלכות קדושת ספר תורה.
ובזה יקיימו מצות מזוזה כתקנה ויזכו לאריכות ימים הם ובניהם (יו"ד ה' מזוזה סי' רפה סעיף א').
אולם מזוזות אלה אעפ"י שאינן כשרות לקים בהן מצות מזוזה, מכל מקום יש בהם קדושה משום דברי תורה שבהם, והרי הם ככל ספרים שנכתבו בדפוס או בצלום שצריך לנהוג בהם קדושה וכבוד או לגונזם כהלכה. והנלע"ד כתבתי.