סימן פ
(ליו"ד סימן רצ"ד)
- דין ערלה לפלפל החריף והמתוק ונטיעות הדומות לזה וברכותיהן -
כ"ח טבת תש"י
לכבוד
הרה"ג כמוהר"ר דוד לנייאדו יצ"ו
כאן
שלום וברכה בחבה נעימה
הנני מאשר למעכ"ת קבלת מכתבו מיום כ"ב טבת דנא ובו שאלות בהלכה, והנני נעתר לרצונו לענות לפי קוצר השגתי בעזרת צור ישועתי.
שאלה
נסתפקתי מזה זמן בדין הפלפל החריף והמתוק בדין ברכתו ואם יש לחוש בו משום ערלה כי עצו מוציא פירות במשך שלש וארבע שנים אלא שהפירות הולכים ומתמעטין, בשנה שניה מוציא פירות בכמות יותר קטנה משנה ראשונה וכן בשלישית פחות מבשניה, ונסתפקתי אם יש לדון את הפלפל לפרי עץ ולחוש בו משום ערלה ואח"כ כשנדפס הספר יין הטוב ראיתי בו שדן בסי' י"ד מעין זה בדין העגבניות והבמיה והביא מכמה אחרונים שכתבו משם התוספתא שכל דבר שמוציא פירות תוך שנה לזריעתו אינו אלא ירק וחפשתי אחר תוספתא זו ולא מצאתי לה כל זכר, והרדב"ז בח"ג סי' תקל"א כתב דין זה מדנפשיה ואילו ראה סימן זה בתוספתא בודאי לא היה כותבו משמו. חלותי היא ממעכ"ת להאיר עיני בכל הנ"ל כי אין לנו למי לפנות בעניני דת ודין אלא לרו"מ כת"ר שנהירין לו כל מכמני רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים "דבר אחד לדור" ה' יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים יגדיל תורה ויאדיר לעד ולנצח נצחים אמן.
תשובה
הלכה זאת נדונה בבית מדרשם של רבותינו האחרונים ז"ל שנזכרו בספר יין הטוב ח' יו"ד סי' י"ד, ופשטה ההוראה כדעת הסוברים שכל מינים אלה הם בגדר ירקות לענין ברכת הפירות לברך עליהם בורא פרי האדמה ולפוטרם מדין ערלה.
ואף אני אענה חלקי ואומר: מצות ערלה אעפ"י שנזכרה בתורה בלשון ונטעתם כל עץ מאכל, יש לה דין מיוחד והוא אילן מאכל שאינו נותן פריו בכמותו ובאיכותו אלא עד השנה הרביעית שכן נאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ובשנה החמשית תאכלו את פריו להוסיף להם תבואתו.
והרמב"ן נתן טעם למצות זאת: לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה', והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריב לפני ה' הנכבד לפי שהוא מועט ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב ורובן הם נרקבים ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית וכו'. ואמת הדבר עוד כי הפרי בתחלת נטיעת האילנות רב הלחות דבק מאד ומזיק לגוף ואינו טוב לאכילה. והרב במו"נ נתן טעם בזה: כי היו לחרטומים ולמכשפים בזמן ההוא מיני כשוף יעשו אותם בעת נטיעת האילנות ויחשבו כי ימהר האילן להוציא פריו קודם זמנו הידוע במנהגו של עולם וכו' (הרמב"ן ויקרא י"ט כ"ג ועיין בסימן הקודם).
מכלל של דברים למדנו שלא צותה תורה במצות ערלה אלא באותם עצי מאכל שאינם נותנים את פריים ברבוים וטיבם אלא אחרי שלש שנים לנטיעתם ושגם מעט הפירות שנותנים הם מזיקים לגוף ואינם ראוים לאכילה אבל עצים או שיחים שנותנים פירותיהם בשפע ובטעמם וריחם בשנה הראשונה לנטיעתם ואחרי השנה הראשונה מתמעטים והולכים אינם בכלל מצות ערלה הואיל ואי אפשר לקיים בהם מצות נטע רבעי ולא ברכת ה' בשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. ולפי"ז הרי כמפורש מגופיה דקרא דעצים הנותנים פירותיהם משנה ראשונה לנטיעתם אין בהם דין ערלה ונטע רבעי.
והדבר מוכרע מעצמו שאם אתה אומר שנוהג דין ערלה גם בעצים אלה אם כן לא יותרו אכילת פירות אלה לישראל כי שלש השנים הראשונות יהיו פירותיהם אסורים מדין ערלה ובשנה הרביעית הרי יחדלו לתת פירות או שיתנו פירות מועטים וגרועים ואין זה מדרך התורה שדרכיה דרכי נעם, ובאמת זהו נמוקו של הרדב"ז ז"ל וכן פשטה. ההוראה בארץ ישראל וכן ראוי להורות.
ולענין ברכה כלל אמרו רז"ל: היכא מברכינן בורא פרי העץ. היכא דכי שקלת ליה לפיריה איתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בפה"ע אלא בורא פרי האדמה.
והתוס' כתבו מדברי הירושלמי דכל מיני אטד כגון הקונדס והאטד וכו' מברכים עליהם בפה"א (ברכות מ.)
מכאן למדנו לענין ברכת דאין מברכים בפה"ע אלא על אילנות שמחדשים פירותיהם בכל שנה באותו עץ עצמו וגם שאינם מיני אטד.
מעתה בשאלה דנדון דידן כגון פלפל חצילין ועגבניות דאינם נותנים פירותיהם אחרי שנה ראשונה באותה הכמות ובאותו הטעם והריח הרי זה בבחינת כי שקלת לפירי ליתיה לגווזא דלא הדר מפיק ושניהם הוא דבר אחד דכיון דלא הדר מפיק הרי זה כליתיה לגווזא משום דצריך לעקור את הגווזא כדי לזרוע במקומה זרעוני פירות אלה הלכך מברך עליהם בפה"א.
והנה מרן ז"ל פסק: על תותים הגדלים בסנה בפה"א ורמ"א פירש דבריו דלא מיקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו אבל מה שמוציא משרשיו לא מיקרי עץ (או"ח סי' ר"ג ס"ב) והיינו משום דמפרשים מ"ש בגמרא איתיה לגווזא היינו הענפים ולא השרשים (ראה מחצית השקל שם).
ומסתברא ודאי דבעינן איתיה לגווזא והדר נפיק וכל שלא הדר נפיק באותו השפע ובאותו הטיב אע"ג דאיתיה לגווזא כיון דאינו נותן כל פירותיו אלא מתמעט והולך הרי הוא כאילו עץ שהולך ומתיבש ולפיכך אין לברך עליו אלא בפה"א. ועל כל פנים כיון דאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא – ואם הוא מסופק מברך בפה"א (או"ח סי' ר"ו ס"א) מוטב לברך על פירות אלה דנדון דידן בפה"א.
והנלע"ד כתבתי.