סימן קז
(ליו"ד סימן ש"מ)
- ברכת דיין האמת בשעת הקריעה לכל אחד מהאבלים -
כ' כסלו התש"ט
לכבוד
ידידי הרה"ג כמוהר"ר
שלמה י. מזרחי יצ"ו.
רב ומנהיג לק"ק הספרדים
לוס-אנג'ילוס
רב חביבאי, שלום וברכה,
בתשובה למכתבו מיום ה' כסלו דנא, שבו בקשני לחות דעתי במעשה שבא לפניו. כי אחד החזנים עשה מעשה בבית האבל, וקרע רק לאחד האבלים בברכה, והשאר קרע להם בלא ברכה ואנכי העירותי לו שעשה שלא כדין כי עפ"י דינא דגמרא, חייב האבל עצמו לקרוע ולברך בשם ומלכות, אלא שהנהיגו הקריעה על ידי אחר, כי חששו שאם יקרע את כסותו וצריך הוא לברך ברכת דיין האמת ואינו יודע לברכה, תקנו שהש"צ יעשה את הקריעה והחזן מקרא לו הברכה ע"כ. מזה נראה שכל אחד מן האבלים חייב לברך את הברכה המסורתית הנ"ל ולקבל עליו דינו יתברך. יורנו מורנו את חות דעתו הלכה למעשה.
תשובה:
מצות קריעה וברכת דיין האמת בשם ומלכות שאנו מצרפים למעשה הקריעה, לא מצאתי לה מקור מפורש לא בתלמוד (מו"ק כ"א) ולא בשו"ע (יו"ד סי' ש"מ). אבל מרן החיד"א הביא מנהג זה וכתב: מנהג העולם לברך על הקריעה דיין האמת בשם ומלכות, וברור שהטעם משום מאי דתנן על שמועות רעות וכו' תנן אמרו ליה מת אביו מברך דיין האמת, וכיון שתיקנו לברך על המיתה, אסמכוה ברכה זאת על הקריעה. (ברכ"י יו"ד ש"מ סי' א').
מכאן למדנו שהקריעה והברכה אינן קשורות זו בזו, אלא כל אחת היא מצוה מיוחדת על כל מי שחייבים להתאבל ושתיהן מחויבות בשעת יציאת נשמה. וכמ"ש מרן ז"ל: אומרים צידוק הדין עם יציאת נשמה, וכשמגיע לדיין האמת קורע האבל (יו"ד סי' של"ט ס"ג) והם הם הדברים שכתב רמ"א: ולכתחלה צריכה לקרוע קודם שיסתום פני המת (שם סי' ש"מ מ"א). פירוש דבריו שהקריעה צריכה להעשות עם יציאת נשמה דוקא ולא אחריה כשפורסים סדין על פני המת, לאחר הקריעה עד הקבורה (וע"ע בספר ארץ החיים, יו"ד שם).
בדבר זה יש חלוקי מנהגים, דהאשכנזים נוהגים לקרוע ולברך קודם שמוציאין המת מן הבית, אבל הספרדים נוהגים לקרוע ולברך לפני סעודת ההבראה, ולא מצאתי מקור מפורש למנהג זה שהוא תמוה לאחר ברכה וקריעה שזמנן עם יציאת נשמה,עד אחרי סתימת הגולל. ונראה לי לומר, דטעמם הוא משום מאי דכתב מרן החיד"א: כל קריעה טוב שתהיה ע"י אחר דמתבייש ממנו ואיכא טפי עגמת נפש, שאחר קורע כסותו והוא שותק ומקבל עליו דינו יתברך (ברכ"י שם הוב"ד בפתחי תשובה סק"א), וכ"כ בספר ארץ חיים: מנהגנו פה עיה"ק צפת ת"ו שהשמש קורע על שפת הבגד בסכין והוא קורע בידו כל שיעור הקריעה (שם י"ד), הא למדת דהקריעה ע"י אחר מעולה היא יותר,לכן קבעו את הקריעה והברכה לפני ההבראה כדי שהשמש או חזן הכנסת שמביא את ההבראה הוא יקרע לכל האבלים בברכת דיין האמת בשם ומלכות. ומשום מעליותא דקריעה זאת שע"י השמש דחו את הקריעה עד שעת ההבראה שבה נמצא השמש בבית האבלים ומכונסים כולם לסעודת ההבראה.
מכלל הדברים למדנו שברכת דיין האמת וקריעה על המת היא מחוייבת לכל אחד ואחד מהאבלים, הלכך כמו שכל אחד חייב לקרוע כן הוא חייב לברך דיין האמת, ואין ברכתו של האחד פוטרת את האחרים,והמורה לפטור את כל האבלים בברכה אחת אינו אלא טועה ומטעה את האחרים, וצריך לשוב מהוראתו זאת ברבים ונסלח לו, והוא רחום יכפר ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.
והנלע"ד כתבתי.