סימן קיא
(ליו"ד סי' שס"ב וסי' ת"ב)
- א. אשה ששרפה גופת בעלה אם מותר לקבור אפרו.
ב. מת בער"ש ונקבר במוצאי שבת באיזה יום עושים הפקידה ביום השנה הראשונה -
ירושלים ט"ו בשבט תשו"ב
שאלה א
איש מבומבאי הלך עם אשתו למדינת שוויצריה לעסקיו וחלה ומת ואשתו שרצתה לחזור לעיר מגוריה שרפה את גוית בעלה כדי להשיב את אפרו לעיר מגוריה ולהקים מצבת כבוד על קברו למען תוכל לבקר מצבתו כפעם בפעם. אם מותר לקבור אפרו בבית החיים של ישראל?
תשובה
חטא שלא יכופר עשתה אשה זאת לשרוף את גוף בעלה אחרי מותו. וכן לא יעשה בישראל. לכן אפר זה אין לקוברו בקברי ישראל, דכל גוף שנשרף והיה לאפר חדל להיות גוף האדם ואינו אלא עפר מן האדמה, וכדכתב הרמב"ם ז"ל: אפר שרופין האפר שישרפו מהאדם וכו' חכמים שמו זה האפר במדרגת הגוף כי כאשר נשרף יצא מדין המתים. (אהלות פ"ב מ"ב) (הלשון אינו מבורר ולדעתי צריך להגיה: לא שמו זה האפר במדרגת הגוף וכו'. וכן פסק בהלכותיו: המת שנשרף וכו' אבל אם נשרף עד שנתבלבלה צורת תבניתו טהור. וכן אפר השרופים טהור. (הלכות טומאת מת פ"ג הלכה ט-י). וכיון שכן הרי אין עליו מצות קבורה לפיכך אין לקברו בקברי ישראל. ומכל שכן שאין להעמיד עליו מצבת כבוד והאשה החוטאת הזאת שעשתה נבלה כזאת לשרוף את גופת בעלה היא תשא את עונה ובית ישראל נקי מחטא זה. וחלילה לנו להביא אפר זה בקברות ישראל. וכל העם ישמעו וייראו וידעו כי לא תהיה כזאת בישראל ולא ימצא אפר פגול זה בקברות ישראל, שהוא קדוש ומכובד מתוך אמונתו האיתנה בתחיית המתים כדכתיב: יקיצו וירננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וגומר. ועיין עוד בספר דעת כהן למרן הגאון מהרא"י קוק זצ"ל (חלק יו"ד סי' קצ"ז).
שאלה ב
מת בערב שבת לפני שקיעת החמה ונקבר במוצאי שבת באיזה יום עושים יום הפקידה בשנה הראשונה ביום המיתה או ביום הקבורה.
תשובה
הנה בדין מת לפני שקיעת החמה ונקבר אחרי שקיעת החמה באותו יום, באיזה יום עושים פקידת השנה הראשונה ביום המיתה או ביום הקבורה. הלכה זאת שנויה במחלוקת הפוסקים (עין יו"ד סי' ת"ב בטו"ז וש"ך), אבל המנהג פשוט דבשנה ראשונה, קובעים יום פקודת השנה ביום הקבורה, ומשנה ראשונה והלאה ביום המיתה. וכן הורה כמה פעמים מרן החק"ל (שדי חמד הלכות אבלות ס. צ"ד).
והוא הדין במת בערב שבת ונקבר במוצאי שבת. שהוא ודאי לילה קובעים יום הפקידה בשנה ראשונה ביום א' ובכל השנים ביום ו' שהוא יום המיתה.
והנלע"ד כתבתי.