סימן קטו
(ליו"ד סימן שס"ג)
- פנוי קברים קדושים שנפלו במלחמת השחרור -
יראה בנחמה מע"כ רב חביבא הרב הגאון
המפורסם כמוהר"ר כתריאל פישל טכורש יצ"ו
מנהל מחלקת הכשרות
שע"י הרבנות הראשית לתל אביב ויפו.
שלום וברכה.
הנני מאשר קבלת מכתבו מיום ז' דנא שהגיע לידי ביום י"ז בו, ומחביבותי' דמעכ"ת. ובראותי צערם של ההורים השכולים מבניהם שהם מצפים יום יום לקבורת בניהם בבית החיים שבנחלת יצחק בתל אביב. פניתי מכל טרדותי התכופות, והנני לחוות דעתי לפי קוצר השגתי.
שאלה:
באור ליום ו' עש"ק ז' ניסן נפלו על הרי נפתלי שלשה חיילים יהודים והובאו לקבורה למחרת יום הנ"ל בבית הקברות אשר בקבוץ אילת השחר, הם נקברו בקבר אחים אחד ובארון מורחב אחד החייל הראשון היה בן יחיד להוריו, אהוב וחביב עליהם כנפשם, ההורים מפצירים בי מאד, להעביר את הגויה לבית הקברות אשר בנחלת יצחק הקרוב לת"א. למען לבקר על קברו לעתים תכופות: האם של הבן הזה נרגזת ומדוכאת עד מאד. ומאז שקרה האסון הזה היא הולכת ממש ומתנוונת מיום ליום, בוכה במר נפשה, ומתחננת למצוא היתר לפנות הקבר מאילת השחר לנחלת יצחק ובזה תמצא הקלה ונוחם בלב.
אל ההורים הללו הצטרפו בבקשתם יתר שני המשפחות מתוך אותם הנמוקים, וגם מתוך זה שלשתם נקברו כאמור יחד בקבר אחים. הארון רחב וגדול ואין להוציא אחד מבלי שני הנשארים. והנני מבקש את כת"ר לכבדני בתשובתו המהירה.
והנה מעכ"ת עיין בשאלה זאת לכל צדדיה מדברי התלמודים והפוסקים ראשונים ואחרונים וצדד להתיר העברתם לבית החיים הנ"ל מטעמים אלה. א) קבורתם של החיילים הנופלים במלחמה בבית החיים הסמוך למקום מיתתם, הוא ע"ד לפנותם ובכגון זה סתמם כפירושם. ב) באשר קדושים אלה הם קטנים מבני עשרים ואין בפינוים משום חרדת הדין. ג) משום רצון ההורים וכבודם והקלת צערם שהדעת נותנת לומר שהמת מוחל על כבודו משום צער הוריו. ד) משום שנוח לו לאדם להקבר בקברי אבותיו, ומענוותנותי' דמעכ"ת בקש אותי לחוות דעתי. וזאת תשובתי:
בענין קברי אבות כתבתי שכל הקבור בקברי ישראל הרי הוא כקבור בקברי אבותיו (משפטי עזיאל חיו"ד סי' ל'). אולם יתר הנמוקים הם נכונים מאד להתיר על פיהם העברתם של חללים קדושים אלה. למנוחתם בבית החיים שבנחלת יצחק. ואני מוצא להוסיף עוד נמוק חשוב להיתר זה. באשר קדושים אלה נקברו בארון אחד משותף לכלם מה שזה אינו לפי מנהג ישראל, הלכך עובדא זאת מוכיחה באופן ברור ומחלט שקבורה זאת נעשית על מנת לפנותם ולקברם איש איש בקברו כמנהגם של ישראל קדושים. זאת ועוד אחרת קבורה זאת אינה לכבוד המת כלל ואין אדם רוצה או מסכים להיות קבור בצורה עלובה כזאת, הלכך בפנוי זה אין כאן משום בזיון המת אלא אדרבא זהו לכבודו של מת. וכל מקום שהפנוי הוא לכבוד המת מותר, שהרי הטעם של פנוי להוליכו למקום אבותיו הוא משום דערב לו למת ומשום כבודו (עיין שו"ע יו"ד סי' שס"ג וש"ך ס"ק ב).
ובודאי שכבודו ורצונו של אדם הוא להקבר בקבר מיוחד כמנהגם של ישראל שהיא תורה בחיים ובמות. הואיל ופנוי זה הוא הכרחי אין בזה משום חרדת הדין אפילו אם הם בני עונשים, ויש לצרף עוד שקדושים אלה מיתתם הקדושה היא כפרתם. מנמוקים אלה המצורפים לאותם צדדי ההיתר שהזכיר מעכ"ת בתשובתו הנני מצטרף להתיר העברתם של קדושים אלה למנוחתם בבית החיים בנחלת יצחק וינוחו בשלום על משכבם, ותהי נשמתם צרורה בצרור החיים, והיה הנשאר לפליטה גדולה בהניח ה' לנו מכל אויבינו מסביב, בבנין בית ישראל במדינת ישראל ובנין אפריון ואריאל.
והנלע"ד כתבתי.