סימן קיט
(ליו"ד סימן שס"ג)
- פינוי עצמות מתים -
כ"ז חשון תשי"א
לכבוד
ועד חברת עולי משהד
(איראן) בירושלים.
שלום וברכה.
בתשובה למכתבכם מיום כ"ו דנא, בנדון פנוי שני המתים אשר נקברו בטעות בעיר שיראן באדמה השייכת לאחרים, ובהם גם לא יהודים, הנני מתכבד לענות: מותר לפנות עצמותיהם של שוכבי עפר אלה למקום אחר מג' נמוקים:
א. משום שהם קבורים באדמה שאינה קנויה להם. ובזיון הוא למת שיהיה קבור באדמה שאינה קנינו או קנין קהל ישראל שזכו לו מקום לקבורתו, ומכ"ש כשיש גם ללא יהודים חלק בה.
ב. אחרי שהתברר שאדמה זאת שייכת לבעלים אחרים יהודים ולא יהודים, הרי ברור שמעתה לא יורשה לקבור עוד ממתי ישראל ונמצא ששנים אלה ישארו בודדים במקום קבורתם ורחוקים מקברות ישראל שהם קברי אבותיהם, ובכגון זה מותר לשנות המת מקברו, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו (יו"ד סי' שס"ג) וכ"ש הוא שנח לאדם שיהא נח אצל אחיו שוכבי עפר בקברות ישראל.
ג. מוטב לעשות את כל המאמצים לפנות גופות אלה ממקומם לקבורתם בארץ ישראל, ובכגון זה מותר ומצוה לפנותם מקברם ולקוברם בארץ ישראל, שעליה נאמר: וכפר אדמתו עמו.
ד. מכיון שיש באדמה זאת בעלות ללא יהודים ודאי הוא שאלה יתבעו את פנוים בדין ויוציאו את המתים מקברם ובלא זה נמי בודדותם באדמה זאת עושה את מקום קבורתם למקום שאינו משתמר ובכגון זה מותר לפנותו (יו"ד שם).
מכל נמוקים אלה נראה לי שמותר לפנותם. אבל פנוי זה צריך שיעשה בדרך כבוד ובזהירות יתירה להוציא עם הגופות גם את התבוסה שלהם היינו כל עפר תיחוח שתחת המת עד שמגיע לסלע, ואם אינו סלע אלא קרקע בתולה חופר ממנה שלש אצבעות והכל אסור בהנאה בשביל הדם והמוהל היוצא מן הנבלע בקרקע וצריך לפנות הכל עם המת (עיין במשפ"ע חלק יו"ד סי' ל').
והנלע"ד כתבתי.