סימן ג – לחידוש הסנהדרין

סימן ג

- לחידוש הסנהדרין -

ירושלים, ט"ז טבת תש"י

ראה ראיתי קונטריסו החשוב של מע"כ הרב הגאון בקי בחדרי תורה כמוהר"ר חיים יהודה ליב אויערבאך יצ"ו, ר"מ בישיבת "שער השמים" בירושלים' שבו צלל במים אדירים ודלה פנינים יקרות מדברי הפוסקים ראו"ח בשאלת חדושה של הסנהדרין אחרי תקומתה של מדינת ישראל בחסד ה' ונפלאותיו.

ואסיפא דמגילתא אסיק וכתב: הסנהדרין דאורייתא לאו בר בצוע וכו' ובפרט שהננו בעלי נסיון בזה שחדוש הסמיכה הציתה אש המחלוקת בישראל, לכן אנחנו נעלה בקדש ונתחיל מסמוכין דרבנן וכו' וזה הקמת סנהדרין לעת עתה דרבנן, והשם יזכנו בקרוב לאשיבה שופטיך כבראשונה וכו', ונזכה להסכמה אחת לסמיכה. ואז תהיה דאורייתא, ובכדי להחזיר לישראל את כבודו חובה עלינו לעמוד על השם שיהיה סנהדרין ושיהיה במסגרת הסנהדרין הקדומה.

מפני טרדותי המרובות בימים אלה אין ביכלת לישא וליתן בהלכה זאת בכל פרטיה כדרכה של תורה, והנני נאלץ להסתפק לעת עתה רק במסקנא דדינא, ואומר:

אין אני מסכים להנחתו היסודית של הרה"ג המחבר ששאלת הסנהדרין אינה בת בצוע. יעוד ה' מפי נביאו ואשיבה שופטיך כבראשונה הוא בודאי יתקיים בדרכי השגחתו הנפלאה שאין בינתנו יכולה להשיגה וכמו שהתקיימו יעודיו הנבואים לירושת הארץ וקבוץ גליות לתוכה, ואחריהם מוכרח לבוא גם הקמת הסנהדרין וכמו שכן קבעו רז"ל בתפלה אחרי ברכת קבוץ גליות ברכת השיבה שופטינו ואחריהן בנין ירושלים במלכות בית דוד (עיין מגילה י"ז:). וכן כתב מורנו ומאורנו הרמב"ם ז"ל: והקב"ה יעד שישובו כמו שנאמר ואשיבה שופטיך וכו' וזה יהיה בלא ספק כשיכון הבורא יתברך לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ולתורה ותגדל חכמתם לפני בא המשיח (פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"א).

הא למדת שה' יתברך ויתעלה הוא אשר יכין את לבבנו לכך כשתרבה זכותם ותשוקתם לה'. ועתה בראותנו חסדי ה' עלינו בכבוש הארץ וקבוץ גליות, הרי זאת היא עדות שרבה זכותנו וזאת היא הסבה שגדלה תשוקתנו לראות בישע ימינו ותפארת עזו על עמו וארצו.

מצד החכמה ודאי הוא שאין אנו זכאים ולא רשאים לומר על עצמנו שגדלה חכמתנו, אבל אדרבה אנו מכירים ומרגישים שאיחסור דרא מבחינה זאת ביחס לקדמונינו אפי' שבדורות האחרונים, אולם בכל זאת גדלה חכמת התורה לא מצדנו אנו אלא מפני אורה של תורה שהשאירו לנו רז"ל בכל הדורות בתפוצות ובארץ ישראל והם האירו לפנינו את הדרך ופתחו לפנינו שערי אורה בכל ענפי התורה, ולאורם אנו הולכים ונלך כל הימים.

מנקודת השקפה נכונה זאת, נסיון העבר אינו משמש למוד לימינו אלה לפי שאז לא התקיימו יעודי ה' להפראת הארץ: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וכו' ולא קבוץ גליות שאחריהם. ובימינו שהתקיימו שני חזיונות אלה ודאי שיתקיים גם יעוד ואשיבה שופטיך.

כן לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי חלוקה זאת של סנהדרין דאוריתא ודרבנן. כל הפלפולים הם יפים ונאים משום פלפולא דאוריתא אבל לדעתי ברור הוא שאין סנהדרין דרבנן. דבר זה נאמר לדיינים בזמן הזה אבל סנהדרין אינו יכול להיות אלא אחד שהוא נעוץ מראשו לסופו לבי"ד של שבעים ואחד שהקים משה מפי הגבורה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכו' ואם אין אפשרות לחדשו מדאורייתא אין גם אפשרות זאת לחדשו מדרבנן.

ובעיקר השם סנהדרין אינו קובע ואינו מחייב באמת, בדברי רז"ל נקרא בית דין של שבעים ואחד ומסופקני מאד אם יתקיים שם זה אחרי קביעתו של מוסד זה אם יקרא בשם סנהדרין, כן מסופקני מאד אם המסגרת של הסנהדרין כפי שהתבארה בריש מסכתא זאת, ובכללה מוציאין למלחמת הרשות יכולה להתקיים בדור זה, שגם סמכות משפטית רגילה לא נתנה לו. כי באמת מונח זה של סנהדרין אינו מוגבל רק לבי"ד הגדול של ע"א, אבל הוא כולל כל מנגנון הדיינים ונשיאי העדה, בי"ד של שבעים ואחד, דיינים היושבים לפניהם, סנהדרי קטנה שבלשכת העזרה, ושבכל עיר ועיר, ושלש שורות של תלמידים יושבים לפניהם. וכן אמרו רבותינו: בי"ד של שבעים ואחד יושבים בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ושאר בתי דינים של עשרים ושלשה מיושבים בכל העיירות וכו'. משם כותבין ושולחים בכל המקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו משם מעלים אותו להר הבית משם לעזרה משם ללשכת הגזית (סנהדרין פ"ח:).

הא למדת שכל הדיינים בישראל היו גוף אחד בלתי נפרד. בית דין של ע"א ממנה דיינים בכל מקום ומקום ומהם מעלים אותם בדרגות זו אחר זו לבי"ד הגדול, וגוף זה בהרכבו המלא והשלם הוא שנקרא סנהדרין, ובכלל זה הוא גם בי"ד של שלשה (עיין רמב"ם ה' סנהדרין פ"א ה"ג וה"ז, ופ"ב ה"ז). ולכן נקראת מסכת של הלכות דיינים מסכת סנהדרין, שהיא כוללת כל משפטי הדיינים שכולם יחד נקראים סנהדרין, סנהדרי קטנה וסנהדרי גדולה, ובי"ד של שלשה וכולם הם גוף אחד.

והרמב"ם אף הוא מתוך שכלל בהלכות שופטים כל משפטי הדיינים למחלקותיהם קרא את הלכותיו בשם הלכות סנהדרין, אבל הטור ומרן שלא כתבו אלא משפטים הנוהגים בזמן הגלות קראו הלכותיהם הלכות דיינים.

מכאן יוצא ברור ומחוור שתקומת הסנהדרין צריכה להיות בשלמותה ולא במקצתה כדי שיהיו הסנהדרין ראוים לשמם ולתפקידם, ושיהיה להם תקף משפטי מלא וחקי ועצמאות חפשית להעמיד משפטי התורה על תלם וצדקתם כאמור: לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא.

אין אני מפקפק אף לרגע שהסנהדרין במלואה ובשלמותה קום תקום במדינת ישראל כי עצת ה' לעולם תעמוד אבל תקומת דבר גדול ונצחי זה דורש הכנות מרובות וזהירות מאד, למען תקום ותהיה. ולא תהיה כקקיון דיונה, או קיום עלוב שאין רשומו ניכר אלא קיום בן קיימא מכובד על כל ישראל ועל כל העמים בהרמת קרנה ותפארתה של תורת ישראל.

ואם אתה רוצה לדעת צא ולמד מתקומת המדינה על יסודות התנועה הציונית שבחמשים שנות קיומה התפשטה והתכבדה בעיני כל ישראל שבארץ ושבגולה בפעולותיה ומעשיה הודות לזה נמצאה מן המוכן הנהלה נבחרת מכל חלקי התנועה הציונית שצל מלכות היה חופף עליה והיא אשר נמצאה לנו להכריז על עצמאות ורבונות מדינת ישראל והרכב ממשלתה, ולולא זאת לא היה מי שיכריז על תקומתה של המדינה, או שהכרזתה היתה מחוסרת ערך, וצריכים היינו לבחור ממשלה ובינתים נקל לתאר מה היה יכול להיות מצבנו.

ואף גם זאת מזקנים נתבונן בעלית עזרא ונחמיה לא הקימו את הסנהדרין, אלא את ה"כנסת הגדולה" שלכל הדעות לא היתה במספר של שבעים ואחד, ולא נקראה בשם בית דין הגדול, אלא כנסת הגדולה.

ועוד זאת צריך לשים על לב מצבנו כיום, ושימשך בודאי עוד דורות שרוב מנין ישראל וגם רוב בנינו נמצא בתפוצות, וצריך להזהר מאד בראשית פעולותיו לחבק את כל קהלות ישראל שבתפוצות על ידי גדולי התורה וההשפעה שבראשם כדי שתהיה מרותה הרבנית של מדינת ישראל מקובלת ומכובדת עליהם מתוך אהבה והוקרה. ולא, יש חשש סכנה ודאית של פרוד ישראל לשני מחנות ולשתי תורות.

לכן החליטה הרבנות הראשית לישראל במועצתה המורחבת להיות מתונים בסדור שאלה זאת ולהכין את שלביה הראשונים: א) ארגון הרבנות בארץ. ב) התאחדותה עם הרבנות שבתפוצות ביחוד עם אלה שבארה"ב ויחד אתם להקים את הסנהדרין במלא קומתה ותקפה.

השאלה העומדת על הפרק ושאינה סובלת דיחוי היא: הקמת מכון "הר המוריה" שממנה הוראה יוצאת בכל שאלות ובעיות החיים והמדינה העומדות לפנינו יום יום, ודורשות פתרונן בהוראות ברורות להלכה שתהיינה מקובלות על כל העם לשדרותיו ומפלגותיו, בבחינת החרש והמסגר, כיון שפותחים הכל נעשו כחרשין, מסגר כיון שסוגרין בהלכה שוב אין פותחין (סנהדרין ל"ח). וזה אינו קבוע במספר שבעים ואחד אבל קשור בהלכה האוסרת לתלמיד להורות הלכה בפני רבו שחלה גם על רב דמתא כידוע. והוראות אלה תקבלנה תקפן החקי מממשלת ישראל בתור הלכות או חקי המדינה ואז תהיה תורה אחת בישראל, שלא תהיה התורה כשתי תורות כמו שהיה מיום בטול הסנהדרין, וכמ"ש: משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות (סנהדרין פ"ח:).

לכן חשבנו מאז בסוסה של מדינת ישראל ליסוד בית דין גדול קבוע של רבנים גדולי התורה שהם יכהנו בבי"ד של ערעורים בארץ בבי"ד של שלשה או חמשה לפי מה שהענין דורש, ויחד כולם ידונו ויורו הלכה בכל בעיות בחיים והמדינה שבארץ בהתיעצות עם מועצת הרבנות שבארץ, וזה יהיה הגרעין לתקומתה של סנהדרין או בית דין של שבעים ואחד. שאליו אנו מצפים במשאלת נפש. ואנו מצווים להקימו, שהוא יסלול את הדרך למבשר הגאולה ולמשיח בן דוד שיופיע וימלוך בהר הקדש בירושלים, ברצות ה' דרכנו ובמהרה בימינו.

והנלע"ד כתבתי.