סימן לא
א"א שנשאת לאחר
(לאה"ע סי' יז)
שאלה
אבקשו להודיעני חוות דעתו בענין אשת איש שעזבה בעלה, והלכה היא והבועל ונישאו במקום אחר במזיד, וכעת נתודע הדבר והבועל ברח והבעל גרשה, ואי אפשר להשיג מהבועל גט, האם אפשר להתירה לעלמא, בלא גט מהבועל, כיון שאף בשוגג, זה רק חומרא בעלמא, שלא יאמרו אשת איש יוצאת בלי גט, כמ"ש בגמרא יבמות, וכל החומרא רק אם נישאת בטעות, אבל במזיד לא, וכך מובן מתשובת הרשב"א ומובא בב"י, וגם מלשון רמ"א: נתקדשה בטעות. ובהיותי עסוק בזה ראיתי בחכמת שלמה מהרב שלמה קלוגר בסי' י"ז, בסופו שקיל וטרי ודעתו שאם נשאת במזיד להתיר, אבל לא מלאו לבו וכו'. ויכול להיות במקום עגון כזה שלא נמצא הבועל להקל, ועוד אם נאמר להחמיר, מה דעתו אם ימצא הבועל ויגרשה אם צריכה ימי הבחנה מחדש, או נסתפק על ימי הבחנה מהבעל.
אני מבקש חו"ד בזה ותודה, וה' יאריך ימיו על ממלכתו בבריאות הגוף אכי"ר.
תשובה
כט תמוז תשי"ב
בין המצרים יצו ה' ברכות ממרומים,
למעלת הרה"ג מר דיינא דנחית לעומקא דדינא,
כמוהר"ר רפאל עבו יצ"ו,
חבר בית דין בתל-אביב יפו
שלום וברכה,
מכתבו קראתי בחבה ובו מצאתי שאלת חכם ותשובתה בצדה, ומענותנותיה דמעכ"ת פנה אלי לחות דעתי, והנני להשיב לפי קוצר השגתי בעזרת צור ישועתי.
לפי המובן מדברי השאלה יוצא שהיא נשאת לבועלה טרם שנתגרשה מבעלה הראשון, ולפיכך לא תפסו בה הקידושין, ומשום כך הסתפק מעכ"ת לומר שהיא נדונית כמזנה ואינה צריכה גט מהבועל, וספקו דמעכ"ת הוא משום דמה שאמרו באשה שהלך בעלה למדינת הים, ואחר כך אמרו לה מת בעלך ונשאת, ואח"כ בא בעלה, תצא מזה ומזה, כלומר שצריכה גט גם מהשני, היינו משום גזרת חכמים: שמא יאמרו גרש זה הראשון ונשא זה השני ונמצא אשת איש יוצאת בלא גט (יבמות פח), ומעכ"ת הוסיף וכתב: וכל זה בנתקדשה בטעות, אבל במזיד, והסתייע מתשובת הרשב"א על אשר שנתן לה המשודך טבעת וחשבה שלא היו קידושין, והלכה ונשאת, תצא מזה ומזה דהוה לה למידע, וכן דקדק מדברי רמ"א ז"ל דכתב נתקדשה וטעתה וכו' (אה"ע סי' י"ז סעי' נ"ח), משמע שאם נתקדשה במזיד אינה צריכה גט מהשני. ולדידי נראה שאין זו ראיה כלל, שדינו של הרשב"א הוא לענין איסור נשואיה לשניהם, שלא תימא כיון שחשבה שאינה מקודשת הרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה הראשון, ולבועלה השני אחר שתתגרש מבעלה הראשון, שכיון שלא נאסרה לבעלה הראשון (כתובות ט ויבמות ל"ה תד"ה אעפ"י), תדע שהרי הרשב"א סיים וכתב: נמי התם טעות גמור של הוראה היא שהורו בית דין של שאול במלוה ופרוטה דעתה אמלוה, ועל הוראה זאת נסמכה, וטעות כזה כאונס הוא, פירוש ולפיכך לא נאסרה על בעלה, ולא לדוד, משום דכל שלא נאסרה לבעלה לא נאסרה לבועלה, וכדאמרן.
קושטא הוא דרמ"א כתב: או שהורו הבית דין בטעות ונישאת על פיהם הוי כאנוסה ומותרת לבעלה ראשון (אה"ע שם), משמע שלבועלה לא הותרה אפילו בכגון זה, אבל מדברי הרשב"א מוכח דמותרת לשניהם, ועיין בפתחי תשובה (שם ס"ק קע"ה), על כל פנים אין ללמוד מזה שאם נשאת בזדון לבועלה שאינה צריכה גט ממנו, אדרבה מדברי הרשב"א נלמד שכן צריכה גט, דהרי כתב: אשה זו מקודשת גמורה היא לראשון ואם נשאת לאחר תצא מזה ומזה, ואם תאמר אנוסה היא זו שלא ידעה שתהא אסורה להנשא, הא ליתא דהוה ליה למידק, מכאן למדת דמחוסרת ידיעה אינה כאנוסה אלא כנשאת ונבעלה ברצונה, ובכל זאת כתב: תצא מזה ומזה, לומר לך שצריכה גט משניהם, דטעמא: שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצא בלא גט, שייך בכל מקרה של נשואי האשה בעודה נשואיה.
כמובן זאת מצינו שכלל אמרו רז"ל: כל עריות שבתורה אינן צריכות גט, חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין (יבמות צה), בירושלמי גריס חוץ מאשת איש בלבד, אבל בפני משה וקרבן העדה פרשו שנשאת על פי בית דין (יבמות צה), מכאן אתה למד שכל אשת איש שלא נשאה עפ"י בית דין, או על פי עדים, הרי היא בכלל שאר כל העריות שאין קידושין תופסין בהם ואינן צריכות גט מהשני, והכי מסתברא, דכל שנשאת על פי בית דין או עדים הוא שיש לחוש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל בידוע שנשאת שלא עפ"י בית דין או עדים להיתר נשואיה, ליכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, וכל שכן כאשר ידוע שהיא זינתה בעודה נשואה, הרי ברור הדבר שנשאת באסור, שכיון שאסורה לבעל אסורה גם לבועל, הלכך אפי' אם גרה עם בעלה הראשון אסורה להנשא לבועל, ובודאי נשאת לו באסור, לכך אין מה לומר שמא גרש זה, שהרי איש ואשה זו לא חשו לאסור אשת איש בזנותם והנשואין שעשו אח"כ אינם אלא לתת חוקיות משפטית לזנותם, ולפי זה נראה דמ"ש הרשב"א: טעתה וסברה שלא נתקדשה ונשאת לאחר תצא מזה ומזה, הוא דוקא בכגון זה שטעתה בדין, שיש לחוש שמא גרש זה, שהרי איש ואשה זאת חששו לאסור אשת איש, ואם לא שגרש הראשון לא היתה נשאת, לפיכך יש לומר שמא יאמרו שבטלו בית דין קדושי ראשון או שנתגרשה ואח"כ נשאת, אבל בידענו שהם לא חששו לאסור אשת איש, כגון שזינתה תחת בעלה, אין לחוש שמא יאמרו גרש זה, שהרי גם אם נתגרשה אינה מותרת לבועל, והדבר גלוי שנשואיהם היו באסור, וחזר להיות דינה ככל העריות שאין תופסין בהם קידושין ואינה צריכה גט מהבועל, את זאת כתבתי להלכה ולא למעשה, עד אשר יסכימו עמי שנים מגדולי ההוראה היושבים על כסא הדין בארצנו.
ב. אתאן לשאלתו השניה: אם נאמר להחמיר, זאת אומרת להצריכה גט, אם נמצא הבועל ויגרשנה אם צריכה ימי הבחנה, או נסתפק על ימי הבחנה של הבעל, וזאת תשובתי.
מדבריו נראה דפשיטא ליה למעכ"ת שאם מתירין אותה מבלי גט מבועלה, ודאי שאינה צריכה הבחנה, וכל ספקו הוא אם יוצאה בגט, ולדידי נראה ודאי דבכל ענין צריכה הבחנה מיום שקבלה גט, או מיום שהתירו בית דין נשואיה לעלמא, ואמינא לה ממה שפסק מרן ז"ל: פילגש מיוחדת לאיש שרוצה להנשא לאחר, צריכה להמתין שלשה חדשים (אה"ע סי' י"ג סעיף ח'), והא פלגש יוצאה בלא גט ובכל זאת צריכה להמתין, דון מינה דמכל שכן בנדון שהיא נשאת לבועלה וחיה אתו חיי אישות כבעל ואשה, אעפ"י שאינה צריכה לגט משום שנשאת קודם שנתגרשה מבעלה הראשון ולא תפסו קידושין, מכל מקום צריכה הבחנה, דלא גרעה מפלגש, וזה ברור ופשוט לע"ד, ומשנה זאת אינה צריכה לפנים, ואם אישה זאת נתגרשה מבועלה בגט, ודאי שהיא צריכה הבחנה, וראיה לדבר ממ"ש הרמ"א ז"ל: אם נתגרשה מחמת קול קידושין בעלמא צריכה גט (שם סעיף ט'), וכן כתב הרמב"ן ז"ל: אין לך יוצאת בגט שאינה צריכה הבחנה, ואעפ"י שאין קדושיה קדושין גמורים ויכולה לצאת בלא גט, שהרי קטנה שהשיאוה אמה ואחיה הכל יודעין שיכולה למאן, ואפילו הכי כל שיצאה בגט צריכה להמתין, וכל שכן זו שיצא עליה קול והצרכת אותה גט (בית יוסף שם), ועיין עוד תשובות אחרות דומות לזאת, מכל האמור ומדובר מפורש יוצא שאשה זאת דנדון דידן, בין אם נתיר אותה לעלמא בלי גט מהבועל, ומכל שכן אם תצא ממנו בגט פטורין, צריכה להמתין שלשה חדשי הבחנה מיום היתר בית דין או מיום הגעת הגט לידה מידי בועלה.
והנלע"ד כתבתי