סימן לב
בדין כת הנקראים "בני ישראל" שבהודו
(לאה"ע סי' יג)
כד כסלו תש"ד
לכבוד הרה"ג הנכבד כמוהר"ר
רבי רפאל ענתבי יצ"ו
בעיר בומבאי שבמדינת הודו
ר.מ.נ.
הומצא לידי ע"י חברי הרב הראשי הגרא"י הרצוג שליט"א שאלתו ע"ד הכת הנקראים בשם "בני ישראל" שנמצאים במדינתכם שמתנהגים כדת משה וישראל, אך גט, מקוה, חליצה ויבום אין להם, ואין בהם לא כהן ולא לוי, ונפשו בשאלתו, אם מותר להתחתן אתם, ואם מותר לצרפם למנין ולקרותם לתורה.
ואשיבנו: בנידון זה כבר נשאלתי בשנת תרצ"ח ע"י הא' יוסף סיגון, עורך הירחון "הבימה היהודית" בבומבאי. והשבתי אז בארוכה. תוכן תשובתי היתה שהיהודים ששם "בני ישראל" נקרא עליהם, הם מגזע זרע קודש של היהדות, ותמכתי יסודותי על תשובת רה"ג בשערי תשובה (סי' מ"ו ה') ובמקומות אחרים, ואגרת הרמב"ם לחכמי לוניל, שמדובר שם על היהודים שבהודו שאינם יודעים התורה שבכתב, ואין להם מן הדת אלא שהם נימולים ושובתים ביום השבת. והמדובר הוא בודאי על אבות אבותיהם של אלה הנמצאים אצלכם ונקראים בשם יהודים.
ולענין להתירם לבוא בקהל – אחרי שביררתי בתשובתי שם את שיטות הקדמונים בדבר היתר הקראים, משום ספק ממזרות שמקדשים ואינם שומרים הלכות גיטין, דשמא הם עצמם כשרים לעדות או שקדשו בפני עדי ישראל, שהארכתי בזה גם בספרי "משפטי עזיאל" ח' אה"ע והבאתי דברי שו"ת הריב"ש סי' ו' וסי' שמ', והתשב"ץ ח"ג סי' מ"ז והד"מ אה"ע סי' ד' בדבר האנוסים, העליתי במסקנא, שכת זו "בני ישראל" הם חוטר מגזע עם ישראל ואין לדונם כקראים שפרקו מעליהם עול תורה ומצוות, כמו שמקובל ממשה מסיני בתורה שבעל פה, אבל אלה לא מרצונם פרקו מעליהם תורה ומצות, אלא שנשתכחה מהם תורה מסיבת גלותם בארצות רחוקות מנותקים ומבודדים מכל פזורי האומה, ונתונים תחת גלות קשה ומרה, אלא שהואיל שגם אחרי שבאו אל מחניהם קהלות ישראל וראו מעשיהם הטובים והישרים שדבקים הם בתורה ומצות, היה עליהם לחזור למוטב ולהשיב להם ולבניהם את התורה שנשתכחה מהם. וכיון שעמדו בשכחתם נקראים פושעים, כמו שכתב הריב"ש לגבי האנוסים. והואיל ועד השנים האחרונות עמדו כמרוחקים מקהלות ישראל, ולא קדשו בפני עדים כשרים מישראל, הרי נשואיהם בטלין וממילא אין בניהם ממזרים.
ובסוף דברי תשובתי הבאתי דברי רב נטרונאי גאון בתשובה שהשיב על מאיינין שפרשו מדרכי ישראל והם פרוצים בעריות, ואין כותבין כתובות ולא גיטין ולא חולצין ולא מיבמין, אי אפשר לקבלם ולהכניסם בקהל ישראל שמא יתערבו בישראל וישאו נשים וישיאו בניהם לבנות ישראל ומרבים ממזרים בישראל. ואם באים אבות וחוזרים בהם ומקבלים עליהם עול מצוות כשאר ישראל, קבלו אותם שנולדו מטיפה קדושה ונולדו בכשרות ובדקו בולדותיהם ודקדקו בהם. וכל מי שיש לו שמץ פסול הכריזו עליו והפרישוהו ויהיה מובדל מישראל (בב"י אה"ע סוף סי' ד') ודברי תשובות המבי"ט ח"א סי' י"ט שהביא תשובה זו ביתר אריכות.
ומתוך כך העליתי בנדון דידן בהכת "בני ישראל", שאותן המשפחות ששמרו ענין המקוה ולא היה ביניהם עניני גט או חליצה באופן שלא נודע שנמצא בהם פסול ממזרות, מצוה לקבלם בקהל ישראל ולקרבם על ידי כך לתורת ישראל, וצריכים להתנות עליהם שיקבלו באופן פומבי וחגיגי לשמור ולעשות כל מצות התורה הכתובות והמסורות, וביחוד מצות נדה שהיא יסוד טהרת המשפחה.
ומינה גם לשאלתו השניה של כת"ר: שבתנאים אלה כשיתקרבו אל תורת ישראל, יתכן גם לכהן אחר שיקח בן* מכת זו ויהיה להם לעתיד כהנים ולויים.
ובדבר לצרפם למנין ולקרותם לתורה – דעתי היא גם כן שאותם שאינם מבקשים קרבת שלומי אמוני ישראל לקבל עליהם עול תורה ומצות, אין לצרפם למנין ולא לקרותם לתורה, מחששת רב עמרם גאון הנ"ל, שמא יבואו על ידי כך להתערב בישראל וישאו נשים וישיאו בניהם לבנות ישראל, ומרבים ממזרים בישראל. אבל אלו שרוצים קרבתנו ומקבלים עליהם בפומבי עול מצות כשאר ישראל הכשרים, מצוה גם לבקש קרבתם, לצרפם לכל דבר שבקדושה, ולקרותם לתורה, וה' אלקי ישראל מהרה יקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ, ויאמן לעינינו יעודו מפי נביא קדשו לאמר: "ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" [ישעיה יא,יב].
זה הנלע"ד
נ.ב. בענין שאלת הנשואין כבר השבתי לכת"ר ב"קול קורא" בכ"ב סיון תש"ג ורצו"פ העתקתו.
הנ"ל
אל קהל עם ה' יושב עיר בומבאי, ה' עליהם יחיו
ב"ה, ירושלים תו"ב, כ"ב בסיון תש"ג
אחים יקרים ואהובים.
נודעתי ממקורות נאמנים ומוסמכים, כי בימים האחרונים נמצאו בקהלתכם אנשים ונשים שמתירים לעצמם לפרוץ גדרם של ראשונים בעניני נשואין, ונושאים להם נשים מכל אשר בחרו בלי ידיעה ורישום של ועד הקהלה שבעיר זו. פרצה זאת הורסת שלום בית ישראל, באשר שעל ידי כך מתרבים הבוגדים והמורדים בנשואיהם, שנותנים עיניהם באחרות ועוזבים את נשותיהם וילדיהם עזובים וגלמודים כאלמנות ויתומים בחיי אביהם, או שהם נעשים בנים חורגים בבית אחרים.
וגדולה הקללה הזאת וגדולה גם החרפה לעם ישראל כולו, שבתוכו נמצאים נשואי הפקרות כאלה שאיש הישר בעיניו יעשה.
נוסף על זה יש בנשואין כאלה חשש רב של איסורי עריות, וילדים ממזרים שאסורים לבוא בקהל.
לזאת מצאתי מחובתי לקרוא אתכם אבות ובנים, אנשים ונשים בשם תורת ישראל, כבוד ישראל ושלום בית ישראל לאמר:
חדלו נא ממעשה קידושין כאלה, שנעשים על ידי עדים בלי רשות ורישום בועד הקהלה, כי רבים האיסורים הכרוכים בהם, ורבה היא המכשלה היוצאת מהם לעזור לאלה הבוגדים בברית הנשואין של תורת ישראל, ולישא להם נשים על נשותיהם ככל אשר בחרו.
וכן אני קורא את כל העם ואומר: התרחקו והמנעו מלהזדקק מעדות בקידושין של הפקרות אלה שנעשו שלא ברשות ורישום ועד הקהלה, ולא תהיו חלילה מסייעים בידי עוברי עבירה, מחללים שם שמים ושם ישראל, מפירים שלום הבית וגורמים לעיגון, שקידושין אלה מסופקים הם מאד להתירן חיי אישות כתורה וכמשפט, ואוסרים את האשה המקודשת להנשא לאיש אחר עד שתקבל גט כריתות כדת וכהלכה על ידי בית דין של רבנים מוסמכים לכך.
לכן הזהרו אחים ואחיות, בנים ובנות מנשואי הפקרות כאלה ומצירוף לעדות, ודעו והזהירו את כל אלו המופקרים שעושים כזאת, שנשואיהם לא יתבטלו ואסורים להנשא לאחרים עד שיתגרשו בגט כריתות כדת משה וישראל.
אני מבקש לפרסם דברי אלה ברבים בכל דרכי הפרסום, ותקותי נאמנה בשארית ישראל קדושים שישמרו לעשות ככל הכתוב בזה.
ושומע לנו ישכון בטח, ועליהם תבוא ברכת טוב, ועיניהם תחזינה בגאולת ישראל ובנין אריאל.
* אולי צ"ל: בת [י.א. המגיה]