שאלה ד
מה שנוהגין לומר בקידוש היום ׳על כן ברך ה״ וכו׳, לכאורה קשה, הא כל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן ליה (תענית כז,ב. מגילה כב,א).
תשובה:
קושיא זו עומדת גם על קידוש ליל השבת שאומרים ׳יום השישי׳ וכו׳ (אורח חיים סימן רעא סעיף י׳ בהגה). וכבר עמד בזה החתם סופר וכתב לישב המנהג, כי ברצונם להתחיל יום הששי מפני צירוף שם הוי׳ שבראשי תיבות ויכולו השמים וכו׳, והשתא דלא אפשר באופן אחר, שרי למפסק קרא (חתם סופר או״ח סימן י׳).
מכלל דבריו למדנו דכל שאי אפשר באופן אחר, מותר להפסיק פסוקא דלא פסק משה.
והנה בתירוץ זה אין בו כדי לישב המנהג של קדושא רבא שאומרים ׳על כן ברך ה״ וכו׳, הואיל ואפשר היה להגיד כל הפסוק בשלמותו.
ובעיקר תירוצו של החתם סופר (שם) יש למשדי נרגא, דלא מסתבר שמשום דרשת רז״ל ׳טוב מאוד׳ — זה המות, לא יהיה נכון להגיד כל הפסוק ׳וירא אלקים את כל אשר עשה׳ וגו׳ [בראשית א, לא], וגם אם נקבל טעם זה, אין בו משום היתר לפסוק פסוקא דלא פסקיה משה, וכמ״ש במג״א, מנא לן לחלק ולמצוא טעם מלבנו, מאחר דבגמ׳ מפורש לאיסור (מגן אברהם או״ח סוף סימן נא ד״ה תמהתי).
שבתי וראיתי להרשב׳׳א ז״ל דכתב עמ״ש בגמרא אמרי במערבא: ערבית ׳דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם … אני ה׳ אלקיכם אמת׳ וגו׳ [במדבר טו,לח-מא]. קסברי במערבא ׳ואמרת אליהם׳ לא הויא התחלה, כתב הרשב״א: קשיא לי תיפוק ליה דבל פרשה דלא פסקיה משה לא פסקינן, וא״ב היאך היו קוראים אני ה׳ אלקיכם ? ויש לומר, דכמו שאין דבר אל בנ״י ׳ואמרת אליהם׳ (הויא) התחלה, כיון שלא התחיל בעיקר המצוה, הכי נמי ׳ה׳ אלקיכם׳ לא חשבינן ליה בהפסק פרשה, כיון שלא אמר מעיקר המצוה כלום. ובהכי נמי ניחא לי דהא דפסקינן ליה לקרא ד׳אני ה׳ אלקיכם׳ ולא אמרי ליה כוליה, ואע״ג דקיימא לן כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן וכו׳, אבל במאי דכתבית ניחא לי, דאי הוו אמרי חד פסוקא לא הוה להו רשותא למימריה אי לא אמרי ליה כוליה (חידושי הרשב״א ברכות יד,ב ד״ה אמר רב פפא).
מדבריו למדנו: שלא נאמר כלל זה דכל פרשה או כל פסוק דלא פסקיה משה לא פסקינן, אלא בקורא הפרשה עצמה, אבל לא בקורא פסוק אחד ממנה מתחילת הפרשה או סופה.
|
וכעין זה כתב המג״א: ומה שאומרים פסוקים בתפילין, יש לומר כיון דקורא אותם דרך תחנה או בקשה שרי (מג״א סימן רפב ס״ק א).
|
והכי מסתברא, דבקריאת הפרשה כולה ככתבה בהפסק הפרשה, או כל פסוק ממנה דלא כמו שפסקה משה —אסור, משום שההפסקות שלא במקומן מביאות לידי טעות בהבנתם למסקנת הלכה, אבל בקורא פסוק שאינו מעיקר המצוה של אותה פרשה, או בקורא אותם דרך תחנה או בקשה, אין בו אסור זה כלל. לפי זה מתורץ שפיר מנהגנו להקדים לקדוש הלילה ׳יום הששי ויכולו׳, וביום ׳על כן ברך את יום השבת ויקדשהו׳, ואין בזה משום פסוקא דלא פסקיה משה, הואיל ואין זה מכוון לקריאה בתורה, וכדאמרן.
|
והנלע״ד כתבתי.
בן ציון מאיר חי עזיאל
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
|
|
