סימן לא' א. גדר מצות נר שבת / או"ח סימן רסג

[סובב על משפטי עוזיאל או"ח ח"ב סימן לה]

* האם המצוה היא עצם מעשה ההדלקה, או שהמצוה היא מציאות נר דולק ומאיר בשבת *

* מהו "עונג שבת ומהו "כבוד שבת" *

* היה לו נר דלוק מבעוד יום, האם צריך להדליק במיוחד לכבוד שבת *

ירושלים, כ״ג שבט תש״י

לכבוד רב רחימאי הרב הגאון חו״ב משנתו קב נקי, כמוהר״ר אהרן יצחק זסלאנסקי יצ״ו כאן.

שלום וברכה ברוב חבה.

בשמחת לב קראתי מכתבו היקר מיום כ״ג טבת דנא, ובו הערות חכמה על סה״ק משפ״ע מהדו״ת לחלק או״ח, ואגב חביבותיה גבאי הנני לענות:

א. מצות הדלקת נר השבת

עמ״ש ללמוד מדברי מרן כשו״ע דכתב: לא יקדים להדליקן בעוד היום גדול וכו׳ (או״ח סימן רסג סעיף ד), שהוא חולק על הרמב״ם וסובר שהדלקת הנר לשבת היא מצוה (משפ״ע מהדו״ת לאו׳׳ח סימן לה) — כתב מעכ״ת להשוות דעת מרן לדעת הרמב״ם, ומ״ש מרן (ובלבד ש)לא יקדים, היינו כדי שיהיה ניכר שמדליקן לכבוד שבת, וכמו שכן כתב: שאז אינו ניכר שמדליקן לכבוד שבת, וכמו שכן מדייקים מביאור הגר״א דכבוד שבת — הוא לחיובי ערב שבת, ועונג שבת — לחיובי השבת עצמה.

לזה אשיב ואומר: שאם אין חובת הדלקת נר שבת, ממילא אין צורך שיהיה ניכר שנר הדולק הוא לכבוד שבת, שהרי לדעתם חובת הדלקת נר שבת הוא משום שלום בית, שנאמר: ׳ותזנח משלום נפשי׳ [איכה ג,יז], אמר רבי אבהו: זו הדלקת נר בשבת(שבת כה,ב), וכן אמרו: נר ביתו וקידוש היום — נר ביתו עדיף, משום שלום בית (שס כג,ב). ולפי״ז אין שום צורך שיהיה ניכר שמדליקו לכבוד שבת. אבל להסוברים שהדלקה היא חובה שיש בה משום שלום בית, הוא שצריך שיהיה ניכר מלוי החובה.

והנה מ״ש מעכ״ת דכבוד שבת הוא לחיובי ערב שבת, ועונג שבת לחיובי השבת עצמה, לא נהירא לי, שהרי מקרא מלא דבר הכתוב: ׳וכבדתו מעשות דרכיך׳ וגו׳ [ישעיה נח,יג], ודרשו רז״ל: שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכו׳(שבת קיג,א), וזה ודאי לכל השבת, מכניסתו ועד יציאתו ולא רק לע״ש. ועונג שבת נמי הוא לכל השבת בסעודותיו, וכמ״ש: במה מענגו וכו׳, אמר רבי חייא בר אשי אמר רב:

אפילו בדבר מועט ולכבוד שבת עשאו, הרי זה עונג שבת

(שבת קיח,כ).

מכאן למדנו: כבוד שבת נאמר על מלבושי שבת שהם מכבדין את לובשם, וכמ״ש: רבי יוחנן הוה קרי למאני מכבודתי (שם קיג,א), ועונג שבת אלו סעודות שבת, ובכלל זה גם נר של שבת שיש בו משום עונג לגוף ולנשמה.

ולדעתי נראה שעונג וכבוד שבת אינם חלוקים בזמן, אלא שניהם מתחילים מערב שבת וגומרים עם מוצ״ש,

וכמו״כ אינם מיוחדים למלבושי כבוד ומאכלי עונג, ולא נקטו רז״ל בדבריהם מלבוש וסעודה אלא למשל, אבל באמת כבוד שבת הוא בפרישות מכל מלאכה ובקידוש היום ובמלבושי כבוד, שכל אלה מעידים על כבוד היום במעשים מיוחדים שהם מכבדים את עושיהם ומתכבדים בהם, וכדוגמת כבוד אב ואם שהם מכבדים את הבנים עצמם במעשי כבוד אב, יותר ממה שמכבדים את האב שהוא נשוא הכבוד, וכלל גדול אמרו רז״ל: איזהו מכובד? המכבד את הבריות (אבות פ״ד,מ״א). ועונג שבת הוא כל המעשים המענגים את הגוף והנפש יחד, ולזה כוונו רז״ל במאמרם: כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, ונותנים לו משאלות לבו (שבת קיח,ב). והכוונה בזה: כל שעושה את יום השבת ליום עונג, זוכה בעולם הזה שנותנים לו כל משאלות לבו, ולשכר בעולם הבא — עולמו של משיח ועולם הנשמות שהם נצחיים ואין סופיים.

על כל פנים, להרמב״ם ודאי אין מצוה בהדלקת נר של שבת, אלא אם לא היה נר דלוק, ומשום שלום בית, אבל אם היה נר דלוק אפילו מבעוד יום ולפני פלג המנחה, אין חובת מצוה להדליק נר אחר או לכבותו ולהדליקו מחדש, ובזה ודאי שמרן הב״י חולק, שהרי כתב: אם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי, כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה, ורמ״א הוסיף וכתב: ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (ש״ע רסג,ד).

מפורש יוצא שמרן ורמ״א שניהם פוסקים להלכה שהדלקה עושה מצוה, כלומר מצוה להדליק נר של שבת, אי בעית אימא משום עונג שבת וכבודו, כדכתיב: ׳וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכובד׳ [ישעיה נח.יג], וקריאה זאת היא במעשים שיש בהם עונג וכבוד שבת, ואבי״א משום שלום בית, שגם זה הוא בכלל עונג וכבוד שבת.

ולהרמב״ם יש לומר, אע״ג דאם היה לו נר דלוק אינו חייב להדליק, מכל מקום הואיל ואמרו: הדלקת נר שבת חובה, כשאין לו נר דלוק, חובה להדליק. ומברכים על ההדלקה כמו בכסוי דם, דאע״ג דאם כסהו הרוח פטור מלכסותו, אפי״ה כשמכסהו צריך לברך, וכן נולד מהול וכו׳ וכשמל תניא בשילהי פר׳ ר׳ אליעזר דמילה (שכת קלז,ב) המל מברך, וכמה חובות הן דטעונין ברכה, וכמ״ש התוס׳ (שבת כה,ב תוס׳ ד׳׳ה חובה).

מכאן אני תמה עמ״ש מעכ״ת מדברי הפני יהושע: מכיון דמברכים על הדלקת נר שבת, שמע מינה דגם לגבי שבת הדלקה עושה מצוה, כדאמרינן לגבי נר חנוכה — ולפי מ״ש מדברי התוס׳ אין זו ראיה, דשפיר יש לומר שאין הדלקה עושה מצוה, ואם היה נר דלוק אין צריך להדליק, ומ״מ מברכים על ההדלקה כמו בכסוי דם ומילה, וכמ״ש התוס׳.

.