ד. החייבין בברכת ההדלקה

 מעכ״ת דקדק בלשון מרן ז״ל שכתב [סימן רסג ס״ה]: ״אחד האיש ואחד האשה״ חייבין במצוה זאת, שלכאורה היא משנה שאינה צריכה, ופירש שכוונת המחבר היא על נוסח הברכה.

והנה בעיא זאת של נוסח הברכה בלשון על או ל.. היא רחבה ועמוקה ואין פה מקומה, אבל גם לסוברים לחלק בין מצוה הנעשית על ידי שליח, או שאינה נעשית אלא בגופו של האיש המצווה עליה, לא אמרו דבריהם אלא באיכות המצוה שיכולה להעשות ע״י שליח או ע״י עצמו. ולענין הדלקת נר שבת אין אנו צריכים להוציא הדברים מפשוטם, דלפי שמצאנו שמצות הדלקת נר של שבת נמסרה לאשה גם כשהיא בבית בעלה, וכדתנן [שבת לא,ב]: על שלש עבירות נשים מתות וכו׳ הדלקת הנר וכו׳, וכן תנן: שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו בע״ש עם חשכה וכו׳ הדליקו את הנר, וכן כתב רש״י: ונשים נצטוו על כך, כדאמרינן בבראשית רבה וכו׳, ועוד שצרכי הבית תלויים בה (שבת לב,א), לכן הוצרכו לומר אחד האיש ואחד האשה וכו׳, וכן כתב הטור: אחד האיש ואחד האשה בכל מקום שידליקו בו, והנשים מוזהרות בו יותר.