* כל זמן שבהמ"ק טרם נבנה גם השכינה בגלות, ולכן מחויבים אנו להמשיך לשמור הצומות שעל החורבן *
* באשר לפיוטי הקינות, יש קינות שעתה יש לקצר בהן, ויש שצריך להניחן כמות שהן *
י תמוז תשט
לכבוד מעלת הרה״ג
כמוהר״ר דוד גרג׳י רחמים יצ״ו
רב בק״ק ׳שערי רצון׳ כלכותא
שלום וברכה.
הנני מאשר בשמחה קבלת מכתבו מיום ט׳ סיון דנא ומתכבד לענות:
א. שאלה.
יורנו מורנו אודות סדר קריאת הקינות שאנו מרבים לקרות בזמן התפילה של יום ט׳ באב. וכדי לפרסם הנס הגדול שנעשה לנו בימינו [הקמתה של מדינת ישראל, ונצחון מלחמת השחרור], חשבתי בלבי לדלג איזה קינות שהם אינם שייכים לא לגלות השכינה ולא לחורבן בית קדשנו, אבל הם שייכים לחנה וז׳ בניה, או על בן ובת ר׳ ישמעאל, הן וכיוצא בהן. אבל קינות השייכים לגלות השכינה וגם לחורבן בית תפארתנו נהיה קוראים אותם עד שיבא לציון גואל ויבנה בית קדשנו, ותחזור העטרה ליושנה. נא אדוני לברר לנו ענין זה אם נכון הוא לדלג מקצת מהקינות הנזכרים או לאו.
תשובה.
יפה כיוון מעכ״ת לדעתנו, שכל זמן שבית המקדש עומד בחרבנו, ראוי ומחוייב לשמור שני צומות, אבל אלה כהלכתן ותיקנן, שכל זמן שבית המקדש חרב ואין הכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, גם השכינה בגלותא, אין הקב״ה משרה שכינתו למעלה עד בנין בית המקדש והשארת שכינתו בתוכה, וכמאמרם ז״ל: מאי ׳ולא אבוא בעיר׳ [הושע יא,ט] — אמר הקב״ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה (תענית ה,א). ואדרבה מתוך התאבלותנו על גלות השכינה יחיש ה׳ להחזיר שכינת קדשו אל בית מקדשו, ויניח לנו מכל אויבינו מסביב, ויגאלנו גאולת עולם.
באשר לפיוטי הקינות — קינות אלה בכללם אינן חובה, ולא כל המקומות שוים בקריאתן, ועתה ודאי שצריך לקצר בהן. ואולם ביחס לשתי הקינות של חנה וז׳ בניה, ובן ובת של ר׳ ישמעאל, מוצא אני לדעתי צורך באמירתן, לפי שקינות אלה הם מופת על מסירותן של ישראל לאביהם שבשמים, וקדושת המשפחה, שהיא יסודה של היהדות, כדכתיב בפתיחת פרשת העריות ׳קדושים תהיו׳ [ויקרא יט,ב], וערות תהלה וכבוד לישראל היא קינה זאת שאח ואחות אלה, אעפ״י שלא ידעו את קרבתם המשפחתית, שמרו את קדושת כהונתם. באשר ליתר הקינות הבחירה היא בידי מעכ״ת.
|
