יד באדר א תשו״ב
שלמא רבה מן שמיא לחד מבני עליה ומסגני כהונה הרה״ג מו״מ כמוהר״ר יהודה הכהן שאקו יצ״ו דאב״ר מקודש לקהלות הספרדים בירושלים
שלום וברכה.
מכתבו היקר גי״ק הגיע לידי במועדו, בשלהי מר חשון דהשתא, ואחרתי תשובתי עד כה מסיבת רוב הטרדות בימים אלה** שכל יום קללתו מרובה מחברו, עד ישקיף ויראה ה׳ משמים לשפות שלום לנו בארצנו כיעודו בתורת קדשו: ׳ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד… וחרב לא תעבור בארצכם׳ [ויקרא כב,ו].
** מספר חודשים קודם להכרזת המדינה, כשאויבי המדינה — הערבים והבריטים — מתנכלים ורודפים אותה.
|
ועתה עיינתי בדברי מעכ״ת שליט״א, והנני להשיב תשובה מאהבה.
א. בתשובתי הקודמת [משפטי עזיאל או״ח מהדורא תניינא סימן עח] כתבתי: ולפי ראיות אלה אין לחלק בין אם כותל זה קבוע או לאו, אדרבה כל מה שקבוע ראוי לפסול יותר. ומעכ״ת השיג על זה וכתב: הרב ׳דבר שמואל׳ מגרעות נתן בכותל קבוע, זהו רק לענין השלחן, אך אם שני כתלים לפנינו, האחד רחבו טפח וחזק והשני רחבו טפחיים וחזק יותר שיועיל לשלחנו בריוח יותר, ודאי שנעדיף את החזק יותר. והסתייע מדין סוכה שתחת סוכה שפסק מרן [תרכח,א]: אם התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של העליונה — העליונה כשרה, ואם אינה יכולה לקבל — התחתונה כשרה, הרי שחוזק קרקעית הסוכה הוא יסוד גדול להכשר הסוכה, לפיכך בנדון דידן שרוחב הכותל הוא טפחיים, והוא בנין קבוע וחזק, גם הרב דבר שמואל מסכים להיתר, וכדכתב מעכ״ת בתשובתו הקודמת.
לזה אשיב ואומר, שאני דקדקתי בכתבי ואמרתי לפי ראיות אלה אין לחלק וכו׳. וכוונתי מבוארת, שלפי ראיות הדבר שמואל מדברי הר״ן והרא״ש, דכל שאין לה חלל עשרה כשעור הכשר סוכה, הויא לה דירה סרוחה. וסוכה קטנה משבעה על שבעה הויא דירה סרוחה. וע״ז כתבתי לפי ראיות אלה אין לחלק, שהרי אין חלל עשרה בגובהה ואין שבעה על שבעה בהיקפה, ואדרבה כל שהכותל קבוע ראוי לפסול, מפני שהוא ממעט.
ולפי זה אין ראיה מדין סוכה שעל גבי סוכה, ואדרבה, משם ראיה דכל שחזק יותר הוא נחשב קרקעית הסוכה, והוא הדין כותל הקבוע הוא נחשב קרקעית הסוכה, אפילו אם יש למעלה ממנו חלל עשרה טפחים נפסלת הסוכה, משום שכותל זה שהוא חזק, ממעט שטח הסוכה משיעור שבעה על שבעה, ובאמת שגם ה׳דבר שמואל׳ סובר כן, דכתב: במקום שדופן זה והנסר שעליו הוא חזק וקבוע, נוהגים להקל, דחשבי כאלו קרקעית הסוכה מגיע עד ראש אותו הדופן שיש ממנו ולמעלה גובה עשרה טפחים ורוחב ז׳ טפחים, אלא שגם בזה לבי נוקפי, הרי שגם כשהכותל הוא קבוע לא מלאו לבו להתיר, והיינו משום דאדרבה כשהוא קבוע מודדין מראשו של הכותל ולא מקרקעיתה של הסוכה.
וראיה לדבר מדגרסינן: כותל ברה״ר גבוה עשרה ואינו רחב ד׳ ומוקף לכרמלית ועשאו רשות היחיד, הזורק ונח על גביו — חייב, לאחרים עושה מחיצה — לעצמו לא כל שכן(שבת צט,ב). ודין זה פסקו מרן ז״ל וכתב: כתלים המקיפים רשות היחיד, על גביהם רשות היחיד אפילו אינם רחבים ד׳ הרי הם רשות היחיד (שו״ע אורח חיים סימן שמה סעיף ג). הא למדת דכל דבר שאדם קובע לכותל בשביל עצמו, קובע לו רשות להיות ברשות היחיד, והוא הדין עושה כותל למחיצת ביתו בעובי מסוים כדי לחזקו, כותל זה מבטל קרקעיתה של הסוכה בין לענין גובה ובין לענין היקף.
ב. עוד כתבתי ללמוד מדין נויי סוכה שממעטין מן הצד שיעור שבעה טפחים, ואמרתי סתמא דדינא מוכח שאפילו אם קבעו נויים אלה במסמרים ממעטים. ומעכ״ת העיד דמאי אפילו, אדרבה בקבועים מסתברא יותר שהם ממעטים. והנני מורה למעכ״ת שהעירני על זה לתקן ט״ס שנפל בדבר, וצ״ל שאפילו אם לא קבעו וכו׳ וזו היא טעות דמוכחא.
ג. ראיה זאת דחיתי אותה, משום דיש לחלק בין קוצים שהם ממעטים חלל הסוכה לבין אצטבא שבצדדי הסוכה שלמעלה ממנה יש חלל שבעה על שבעה. דאם לא תאמר כן, יהיה השלחן ממעט, וע׳׳ז השיג מעכ״ת וכתב: ולא הבנתי דבריו, דהלא יסוד שיעור רוחב הסוכה זע״ז הוא כדי שישב ראשו ורובו ושלחנו, ואיך סלקא דעתין שהשלחן ימעט, לזה אשיב: הערתו צודקת בהחלט, ועל פיה מחקתי בספרי משפט זה. את זאת כתבתי לשם משא ומתן של הלכה, אבל למסקנא דדינא למדתי מדברי הדבר שמואל עצמו דכל מקום שהכותל מועיל לשמוש, אינו ממעט. ולפי זה אין דברי סתראי מרישיהו לסיפיהו, כמ״ש מעכ״ת יצ״ו,
דברישא דדינא כתבתי דמטעם בנין קבוע אין להתיר, דאדרבא הדבר הקבוע ממעט יותר. ובסיפא כתבתי, הואיל והוא ראוי לשמוש וכו׳ אין הכותל ממעט, ולענין דינא הסכמתי לדעת מעכ״ת להכשיר ולא מטעמיה, משום שהוא בנין חזק, אלא משום שהוא רחב טפחיים וראוי לשמוש.
והנה בתשובתי הקודמת הסתיעתי מדברי הירושלמי: לא סוף דבר שלחנו אלא אפילו כדי שלחנו(ירושלמי סוכה פ״ב ה״ח).
ועתה בחזרי על המקרא מצאתי שדברי אינם מבוררים, דהנה דברי הירושלמי נאמרו אליבא דב״ש דאמרי ושלחנו בתוך הבית ב״ש פוסלין, ועלה אמרו בגמרא, לא סוף דבר שלחנו אלא אפילו כדי שלחנו, והיינו טפח בתוך הבית פוסלין ב״ש. וכן כתבו בקרבן העדה ופני משה.
אבל לדעתי דבר זה נאמר גם על שיעור הכשר סוכה, והדברים מגיעים למ״ש בתלמודין: בתרתי פליגי, בסוכה גדולה וסוכה קטנה, וחסורי מחסרא והכי קתני וכו׳, ושאינה מחזקת אלא ראשו ורובו בלבד, ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין(סוכה ג,א). מכאן דלב״ש דקי״ל כותיה, שיעור סוכה היינו כדי שיכנס ראשו ורובו ושלחנו, ולפי זה דברי הירושלמי אתרתי קאי, גם אסוכה קטנה דכל שיש שעור טפח יותר על ראשו ורובו, סגי, משום דגברא באמתא יתיב, דהיינו ששה טפחים ושלחנו טפח. והוא הדין אם אין שלחן אלא יש אויר שעור שלחן סגי. ומינה ללמוד שאם יש מקום הראוי לשמוש בדופן הסוכה, אינו ממעט, דכדי שלחנו בעינן והא איכא.
אסיפא דמגילתא מסגינא בשלמא למעב״ת שליט״א, ויהי רעוא דליפוש חיי אריכי ומזוני רויחי באהלה של תורה, ועיניו תחזינה בשיבת ציון ובנין אפריון.
בן ציון מאיר חי עזיאל
ראשון לציון, הרב הראשי לישראל
|
|
|
