סימן יב' ב. איסור והיתר אבקת חלב

ב.  אבקת חלב

כאשר החלו להביא מצרכים אלה ארצה נדונה שאלה זאת, והנה בענין אבקת חלב לכאורה היה נראה להתיר לדעת המתירים חמאת עכו״ם, משום שחלב בהמה טמאה אינה נקפאת וה״ה לאבקת חלב, אבל היתר זה לא נראה בעיני, משום דאעיקרא דדינא גם בחמאה לא הותר לגמרי, אלא שאין מוחין למי שנהגו להתיר, ובמקום שאין מנהג – אין להתיר אלא אחרי בשול, עד שהלכו צחצוחי חלב (שו׳׳ע יו״ד סי^, קט״ו ס״ג), לפיכך אין להתיר אבקת חלב שהוא דבר שלא נהגו בו היתר עד היום, וכלל גדל הוא בדין: כל דבר שהותר מפני המנהג, אין לך בו אלא מה שנהגו בפירוש, ולא להקיש דבר לדבר ולהוסיף היתרים על מה שלא נהגו.

ועוד נראה לי ודאי שאבקת חלב אינה דומה לחמאה, ושפיר נעשה אבקה מחלב טמאה כמו מן הטהורה, הלכך גזירת חכמים בעינה עומדת.

כן היה נראה להתיר מטעם בטול ברוב, שהרי גם אם נחוש לתערובת חלב טמא, הלא חלב טמא אינו מצוי אלא במדה קטנה ומועטה מאד, ולפיכך אבקת חלב טמא שמעורבת עם אבקת חלב טהור, היא בטלה במעוטה בשיעור אחד מאלף או פחות מזה, וכל דבר שמתבטל ברוב חוזר ונעשה הוא עצמו היתר ומותר לאכלו לכתחלה, אולם גם היתר זה לא נראה לי לסמוך עליו, שהרי גזירת חכמים על חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, הוא אפילו בידוע שאין לו דבר טמא בעדרו (יו״ד סי׳ קט״ו סעיף א׳).

הא למדת שגם במקום שהעדר כולו הוא של בהמה טהורה, וידוע שאין דבר טמא בעדר, ואם כן אם יביא חלב בהמה טמאה מהחוץ, אינו אלא מעוט קטן כלפי חלב הטהור שבעדר, בכל זאת אסרוהו חכמים על יסוד: חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה [עירובין עז,א].

מטעם זה יש לאסור אבקת חלב שהוא עומד באסור גזרת חכמים זאת. אבל אחרי שנודע לנו  ממקורות מוסמכים שאבקה זאת נעשית בפקוח ממשלתי, האוסר הכנסת חלב טמא למקום שמיצרים בו אבקת חלב, ואם תמצא תערובת כזאת – מחרימים כל החלב ומענישים את אלה שערבו בה חלב טמא, או כל דבר אחר שאינו חלב בהמה טהורה – ידיעתנו זאת שמשה לנו יסוד בריא וחזק להתיר, שהרי התירו חלב במקום שירא הגוי שמא יראה אותו הישראל, אע״ג שעתה אינו רואהו, כיון שאפשר שיראה אותו (שו״ע שם). וה״ה והוא הטעם כשהוא ירא מפני פקוח הממשלה ועונשה, שהיא מפקחת עליו ואפשר לה לתפשו בקלקלתו בכל עת ובכל שעה.

על יסוד זה הסכמנו להתיר אבקת חלב.