ג. איסור הג׳לאטין
מכאן אני מוצא טעם נוסף, לאסור הז׳ילאטינא, אפילו אם היא עשויה מעצמות בהמה שלא נמלחו, שכיון שהעצמות צריכים מליחה, אם לא נמלחו, אסורים משום הדם שבהם (עיין יו״ד סי, עא סעיף ג). ואין להתיר ז׳ילאטינא הנעשית מעור ועצמות בהמה כשרה, אלא מאלה שהומלחו כדין וכהלכה. והנה מעכ״ת כתב בשם הרב מהר״ם גרינברג יצ״ו, להעיר תשומת לבי על מ״ש הרא״ש בשם הראב״ד, דמה שאמרו בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת י״ב חדש (חולין נח,א), ר״ל שאחר י״ב חדש אין בה לחות כלל, והיא כעפרא דעלמא (הרא״ש שם ובית יוסף סי׳ פד).
ולע״ד נראה שאין מכאן סתירה למה שכתבתי, דקושטא הוא בכל איסור שהתייבש אינו יוצא מאיסורו, אבל בריה שאינה מתקיימת י״ב חדש, שאני, לפי שהיא חוזרת לעפרה, וזהו טבעה של בריה זאת, שאינה מתקיימת י׳׳ב חדש בחיים, וכשעברו עליה י״ב חדש אחר מיתתה, חוזרת לעפרה, אבל כל שאר איסורים, ואפילו אם נתייבשו לגמרי שלא נשאר בהם לחלוחית, באסורא עומדים.
על מה שכתבתי בתשובתי הקודמת: וכל ז׳ילאטינא היא בחזקת איסור אם לא שנעשתה בפקוח הרבנות ותעודתה. העיר מעכ״ת וכתב: אותה הזי׳לטינא, שכהדר״ג אוסר נעשה בפקוח הרבנים להתיר, וכו׳, לזאת אשיב ואומר:
מעכ״ת השמיט רישא דהאי פסקא שכתבתי: ז׳ילאטינא שנעשית מעצמות בהמות אסורות, אסורה באכילה, וכל ז׳ילאטינה היא בחזקת אסור וכו׳, דברים אלו ברור מללו, שכל ז׳ילאטינא שידוע שהיא נעשית מעצמות בהמות האסורות, אין להם היתר לדעתי, ולא מהני פקוח הרבנות או הכשרם להתיר, ולהכשיר את האסור, והוספתי ואמרתי, וכל ז׳ילאטינא וכו׳, להודיע שיש אפשרות להתיר מאכל זה שהוא נקרא ז׳ילאטינא אם נעשה מעור ועצמות בהמה כשרה, אלא שגם זה לא הותר אלא בפקוח הרבנות ותעודתה, שהיא נקיה מכל תערובת אסור אחר, ובמליחת העצמות והעור, כדין וכהלכה.
והנלע״ד כתבתי
בן ציון מאיר חי עזיאל
ראשון לציון , הרב הראשי לישראל
הערה: ספר ״עדות לישראל״ שפרסם הרה״ג הענקין יצ״ו, שציין מעכ״ת במכתבו זה, אינו מצוי אצלי, ולא ראיתיו עד האידנא*, אבל לענ״ד נראה שאין מקום לפלפולים בדין זה, וכמו שסיימתי בתשובתי הקודמת: הלכך הז׳ילאטין היוצא מהם מעיד על עורות ועצמות אלה שלא יבשו לגמרי, ועדיין ספוג בהם הגוף, ובאיסורא הם עומדים.
| * בשנת תשמ״א יצא לאור הכרך הראשון של ״כתבי הגאון רבי יוסף אליהו הענקין זצ״ל״, ושם בעמוד 177 עוסק הרב הענקין בדין הג'לאטין.
מאמר זה הודפס לראשונה (כמצויין שם) בהמסלה ש״ב חוברת יא־יב. החלק ההלכתי בכתביו נקרא ״עדות לישראל״. בשנת תשמ״ט נאספו תשובותיו בהלכה – ״תשובות איברא״ – והודפסו בכרך שני של כתביו. |
|
|
