לאו"ח סימן תקמ"ח ויו"ד סימן שמ"א
| יב טבת תשי״ב
לכבוד רב חביבאי תמיד נפשאי הגאון המפורסם לתהלה וכו׳ כמוהר״ר ר׳ כתריאל פישל טכורש יצ״ו רב בשכונות שפירא והעובד תל־אביב שלום וברכה ברוב חבה, מכתבו מיום כ״ד כסלו דנא, קראתי בחבה נעימה, ובו מצאתי שאלת חכם ותשובתו בצדה, ואותי ביקש לעיין בהלכה זאת, והנני לחוות דעתי לפי קוצר השגתי בעזרת צור ישועתי. שאלה בחוהמ״ס דנא, נשאלתי ע״י אחד מהתושבים היראים, ע״ד שמת לו אבא ז״ל, ולו יש חנות של מכשירי כתיבה ועתונים, אם מותר לו למכור את עסקו בכדי שהעסק יתנהל ע״י אחר תיכף אחרי החג, לכשיצטרף לשבת שבעה ימים באבלות כדין (שו׳׳ע או״ח סי׳ תקמ״ח סעיף א׳). ובאמת הייתי נבוך איך לענות על שאלה זו, כי יש להסתפק בזה משני צדדים. א. יש לומר שמתוך שלא חלה עליו האבלות בחול המועד, יש לו הרשות למכור את עסקו. ב. יכולים לומר, מכיון שעכ״פ חלה עליו האנינות, מיום הפטירה עד הקבורה כמבואר בשו״ע (או״ח שם סעיף ד׳), וגם סעודת הבראה ישנה בחוה״מ, כמבואר בשו״ע (שם תקמ״ז סעיף ח׳), א״כ אפשר שאין יכולים למכור את העסק בשעת האנינות. תשובה מעכ״ת יצ״ו הראה צדדי לכאן ולכאן: כיון שלא חלה עליו האבלות בחוה״מ, יכול הוא למכור את שלו, ולאידך גיסא יש לומר, כיון שחלה עליו האנינות, וגם מקצת דיני אבלות, יש לומר שאינו יכול למכור את העסק בשעת אנינות, ופשיט לה כהצד הראשון, כדאמרינן: ״ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו׳, אלא עוסקין במת מצוה היו שחל שביעי שלהם להיות בערב פסח״ (סובה כה,ב), מכאן מוכח שכל שלא מטא זמן איסורו מותר לעשותו, אעפ״י שתמשך ממעשיו מניעת מעשה המצוה בזמנה, וכן הביא ראיה מחמץ לפני הפסח, שמוכרו לגוי קודם זמן אסורו, והוא הדין לאבל בחוה״מ מותר למכור את עסקו, הואיל ועדין לא חל זמן אסורו. |
|
ולע״ד נראה שאין ראיותיו מכריעות, דפסח וחמץ הוא לפני זמן איסורם, ובשאלה דנדון דידן הספק הוא, שכיון שחלה עליו האנינות ומקצת אבלות, יש לומר שנאסרה לו מלאכתו מאותו הזמן, ולפיכך אינו מותר למכור את עסקו. ונראה להוכיח לאסור, מדכתב רמ״א: ״כל זמן שלא נקבר המת… ויש אומרים דאסור ברחיצה וכו׳ ותספורת ובמלאכה״(יו״ד סי׳ שמ״א סעיף ה׳), הא למדת דאונן אסור במלאכה, והח״ס (יו״ד סי׳ שכ׳׳ד) כתב: שזו היא הלכה פסוקה, ומה שכתבה רמ״א בשם יש אומרים, היינו לפי שאינו מפורש, וכן כתב עוד, דאין להקל למכור החנות בשעת האנינות, אלא שאין מוחין, ועי״ע בשדי חמד (מערכת אבילות סי׳ י). ועל כל פנים, כשנקבר המת בחול-המועד, אסור במלאכה לדברי הכל, וכדכתב רמ״א: ״כל מלאכה המותרת לעשות לו במועד בדבר האבד, מותר לעשות בעצמו, ואם אין דבר האבד, נעשית על ידי אחרים בבתיהם, ועבדיו ושפחותיו עושין בצינעה תוך ביתו״ (יו״ד סי׳ שצ״ט סעיף ב׳). מכאן מפורש יוצא שבאונן עצמו אסור להתעסק במלאכתו, וגם אחרים אינם מותרים לעשותה רק בביתם, ואפילו עבדיו ושפחותיו, לא הותרו לעשות מלאכתו אלא בצינעה, והיינו משום דמשעה שנקבר המת, חלה עליו האבלות. דון מינה לנדון דידן, שהחנות הוא דבר דבפרהסיה, אסור לעשות בו מלאכתו אפילו על ידי עבדיו ושפחותיו, וכיון שכן, אסור למכור חנותו בחוה״מ, הואיל ואיסור האבלות חלה עליו לענין זה
והנלע"ד כתבתי בכבוד רב ובכל רגשי חבה והוקרה בן ציון מאיר חי עזיאל ראשון לציון הרב הראשי |