הקדמה

צואתו הרוחנית של רבינו המחבר ז"ל במקום הקדמה

דברי האחרונים

אודה לה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה, על אשר הולידני על ברכי אבותי הקדומים, והושיבני לפני רבותי ומורי הטובים וישרים. והם יחדיו הורוני את הדרך אשר בה אלך, ואת המעשה אשר אעשה בחיי עלי אדמות. ובזכותם נועדתי מראשית ימי נעורי לשרת את הצבור, בראשונה בתור מורה ומלמד תורה לתלמידים בתלמוד תורה וישיבת ״תפארת ירושלים״, בבית המדרש ״דורש ציון״, שבהם למדתי בימי נעורי. ואחריהם בבית מדרש לרבנים של חברת ״עזרה״. משם לקחתי והושיבוני על כסא הרבנות, בראשונה ביפו-תל-אביב והמושבות, אחרי־ בן בעיר ואם בישראל היא קהלת הקדש בסאלוניקי, שלדאבון לבי ומגנת נפשי, נהרסה עד היסוד, בידיהם הטמאות ורגליהם הדורסות של הנאצים הארורים – יהיה שמם לקלון ודראון עולם ־ ושוב לתל־אביב יפו. ובאחרונה בירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, שהנני יושב בה ומקוה בחסד ה׳ להמשיך ישיבתי בה בדעה צילותא עד יומי האחרון.
בתפקידי אלה שמתי לנגד עיני ונר לרגלי תעודות אלה: להרביץ תורה בתלמידים, לאהב התורה ומצותיה, ארץ־ישראל וקדשתה, אהבה מוחלטת לכל איש ואשה מישראל, ולעם ישראל כלו, ואהבת ה׳ אלקי ישראל, ולהביא שלום בין כל איש ואשה מישראל, בגופו ונשמתו, דבורו ומעשיו, מחשבתו והגיוני לבו, צעדיו ועלילותיו, בבית וברחוב, בכפר ובעיר, להביא שלום אמת בבית ישראל ומשפחתו, בכנסת ישראל כולה לכל שדרותיה ומפלגותיה, ובין ישראל לאביהם שבשמים. שתי תעודות אלה אינן אלא אחת, הואיל ושתיהן נובעות ממקור אחר היא תורת אלקים חיים ומלך עולם, שהוא מלך ישראל וקדושו שנתן לעמו תורת אמת, שכל דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.
שתי תעודות אלה, היא משאת נפשי ומגמת חיי, ועל פיהן כונתי את דרכי. וזאת היתה תפלתי בפי יום יום: הנחני בעצתך נהלני בדרכיך, ושים שלום ואמת בין כל עמך ישראל לאהבה ולקדש את שמך. ודאי הוא לי שלא הצלחתי אפילו במקצת מן המקצת להשלמת תעודות אלה ששמתי אותן לתעודות חיי. אבל זאת אני יודע, וה׳ יודע תעלומות הוא יודע, וישראל אף הוא ידע כי זאת היתה כונתי ותפלתי.

ועתה בהפרדי מכם אחי ואחיותי, מורי ורבותי, כל בית־ישראל, להאסף אל אבותי ואל עמי נוחי עדן, הנני מודה מקרב לבי לכלל העם ולכל אישיו על הכבוד הגדול והרבה מאד יותר ממה שאני דל במעשים ובחכמה ראוי לכך, שכבדתם אותי בימי חיי, ועל הנעימות המרובה שהסבותם לי בתתכם לי פרנסה מכובדת ומרוחת בעין טובה, שעל ידה התקימתי וגדלתי את משפחתי ה׳ עליהם יחיו. אמן.
ועם זה הנני מבקש סליחתכם ומחילתכם הגמורה על החטאים והעוונות, פגיעות ועלבונות, אם חטאתי נגד הכלל והפרט, ולא הספקתי לפיסם בחיי, דעו והאמינו שלא בכונה עשיתי זאת. וכבודו ורצונו של כל איש ואשה מישראל, ומכל הגופים הצבוריים, ביותר יקרים וחביבים עלי עד מאד. אבל יכול להיות שכבן אדם קרוץ מחומר, נפלט מפי או עשיתי מעשה פוגע בכבוד או בהפסד ממון של מי שהוא, והנני מבקשכם ואומר: אנא סלחו לי והשיבו בזה את נפשי למנוחתה.
וכשאני לעצמי, הנני אומר לפני אלקים ואדם, שאין לי כל תרעומת נגד מי שהוא מישראל. ואם אמנם היו כאלה שדברו בפני ושלא בפני דברי קנטור ועלבון, תכף מחלתי להם. ועתה הנני מוחל וסולח מחילה גמורה וחלוטה לכל איש ואשה, ולכל כלל ישראל, ואומר להם: שלום שלום לרחוק ולקרוב.
ועוד אני מוסיף ומדבר: שמעוני אחי ובני עמי, וישמע אליכם ה׳, זכות גדולה ונפלאה מאד נגלתה בדורנו זה, בהגלות נגלות יד ה' החזקה ונעלמה על עמו בחירו ישראל, שקבץ את פזורנו והעלה אותנו אל ארץ נחלת אבות, עד אשר היינו בה ־ עם יושב על אדמתו.
קבוץ גלויות זה – שנעשה במשך עשרות השנים האחרונות ־ הוא היה גרעין לצמיחת הגאולה, ובבא העת הנועדה לכך מלפני יוצר עולמו ובוחר בעמו ובארצות קדשו, השרה רוח עצה וגבורה, בלב כל חלוצינו הגבורים, הנחילם עטרת נצחון, ויתן לנו את הארץ הזאת אשר נשבע לאבותינו ולנו.
זכרו זאת והתבוננו מאד ודעו והאמינו כי יד ה׳ עשתה זאת. כדי למלאת דברו מפי נביאי קדשו לשלומו הנצחי של עם ישראל, ולשלומו של כל העולם כלו, שהוא מותנה בשמירתם של ישראל את דברי התורה ומצותיה, שעל ידם יתקדש שם קדוש ישראל וגואלו, וילמדו כל העמים לדעת את יחוד ה׳ ואמונתו, שתביא בכנפיה שלום אמת במחננו, ושלום יציב בין כל העמים כלם, ולא ירעו ולא ישחיתו איש לאיש, ממלכה לממלכה, וגוי אל גוי, כי כלם ידעו אותו ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים.
והנני מסיים בברכה ואומר: יהי ה׳ אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו, אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו, ולשמור כל מצותיו לטוב לנו כל הימים.
דעו זאת כל בית ישראל, היושבים בארץ חמדה, אשר הנחיל ה' לאבותינו ולנו ושובו אל תורת קדשו, ללמדה וללמדה את בנינו אחרינו ממקורה הנאמן, מפי משה רבנו ונביאי קדשנו וחכמי התורה שבכל הדורות והחיים אתנו בדורותינו.
שמרו את מצותיה כהלכתן ואת חקיה ומשפטיה בשלמותם, כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, וזכרו תמיד באהבה דברי אדון הנביאים ואיש האלקים בתורת קדשו לאמר: ויצונו ה׳ אלקינו לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים, לחיותינו כהיום הזה, וצדקה תהיה לנו אם נשמור לעשות את כל החקים האלה כאשר צונו, מבלי תערובת זרה ממשפטי העמים ודתיהם. ועוד זאת שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה, והאמת והשלום אהבו, כי המחלקת והפרוד הם האויבים היותר מסוכנים, שהם כעש לבית יעקב וכרקב בעצמותיו. ולהפך, השלום והאחדות הם יסודות הנצח לקיומו הממלכתי של בית ישראל שלא ימוט לנצח, הם הם העמודים שבית ישראל נכון עליהם תמיד, והם צנורות הברכה ומקורות השפע, וזרועות העוז והגבורה של עם ישראל.
שמרו והחזיקו שני עמודים אלה למען תתחזקו בעז וגבורה, ותהדפו מפניכם כל כחות ההרס המקיפים אותנו בטבעת חנק, להשמידנו ולמחות שם ישראל ותורתו מעל פני האדמה.
הסירו כל גורמי הפרוד והמחלוקת ממחננו וממדינתנו, והעמידו במקומם כל גורמי השלום והאחדות בתוכנו והיה מחננו טהור ומקודש, מבוצר ומלוכד, בחומה בצורה שלא תשלוט עליה כל כח הורס ומתנקם, וה׳ עושה השלום במרומיו, ישפות שלום לנו, ויברך אותנו כדברו מפי משה נביאו: ה׳ אלקיכם הרבה אתכם, והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ה׳ אלקי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דבר לכם, ה׳ עז לעמו יתן. ה׳ יברך את עמו בשלום. וערבה לה׳ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
והנני אחיכם הנפרד מכם לחיי עולם הבא, בברכת שלום וגאולת עולם בתקומת כסא מלכות בית דוד ובנין מקדש ה׳ בעיר הקודש בירושלים.
בן ציון מאיר חי עזיאל.