ראשית דבר

באו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה הודו לו ברכו שמו,

כי טוב ה׳ לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו.

(תהילים ק')

 

כלל גדול למדונו רז״ל ואמרו: דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל מנלן ממשה ויכתיב ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא, וכתיב ה׳ אלקים אתה החלות להראות את עבדך, וכתיב בתריה אעברה נא ואראה (ברכות ל״ב.).

מצות חכמים זו שנאמרה רק לענין תפלה, היא הוראה כללית לכל פעולותינו בחיים, כי אין לך גישה ופעולה למעשה שאינו זקוק לתפלה מוקדמת; האדם בכל צעדיו בחיים אינו יכיל אלא להתוות לו קו של פעולה ותכנית של עבודה וכל התכניות המצוירות במחשבה ודמיון אינן יוצאות לפעולה מעשית אלא בסיעתא דשמיא. וכן אמר החכם באדם: לב אדם יחשב דרכו וה׳ יכין צעדו (משלי ט״ז ט׳).

מנקודת השקפה זו, שהיא השקפתה של היהדות בחיינו העולמיים, סדרו לנו רבותינו ז״ל תפלות וברכות בכל גישותינו לפעולות ומעשים, ובסיומם של כל הפעולות. לפי שכל סיום הוא סוף העבר והתחלת העתיד. וכן אמרו: ההולך למוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי זה, (ב״מ מב.), וכ׳ הרמב״ם שלא חייבו ברכה זו אלא בהולך להפריש תרומות ומעשרות שהבטיח הקב״ה בברכתו שנאמר והביאו את המעשר וגו׳ והריקותי לכם ברכה עד בלי די, על כן תקנו ברכה זו לומר שהבטחתו של הקב״ה קיימת ואין זו ברכה לבטלה, (שיטה מקובצת ב״מ; וכ״מ ה׳ ברכות פ״י ה׳ כ״ב). לפי זה ברכה זו היא מעין הודאה והבעת אמונה שבלב ולא תפלה לעתיד.

ולע״ד נראה שהתפלה שלפני והברכה שלאחרי המדידה אינה מכוונת רק על הברכה הכמותית אבל התפלה שלפניה באה להכין את מחשבתנו הקודמת למעשה, שתהיה עבודתנו וקצירת פרי עמלנו מבורכים מצד עצמם בכשרון המעשה וטהרת החטא, ושיהיו לברכה לזולתנו. כי מה תועלת השפע הכמותי אם הוא נקנה לנו במעשה החטא ואם אינו משמש לברכה לבעליו ולחברתו המשפחתית הלאומית והאנושיות כולה?

תפלה קצרה זו מלמדת אותנו שגם אחרי הצלחתנו בחסד ה׳ למלט את פרי עמלנו מכל אסונות הטבע ופגעיו, עדין זקוקים לברכת ה׳ במעשה ידינו שיהיו מבורכים בכמותם ותועלתם לבעליה ולכל עולמנו. ואחרי שכבר אספנו את פרי עמלנו לאוצרנו היחידי באה הברכה להורות כי הכל בא לידינו מברכת ה׳ עלינו וקיומו של רכוש עמלנו הוא תלוי בברכת ה׳ המושגת לנו על ידי השתמשות צודקת ונדיבית.

מעין תפלה זו התפללו רבותינו בכניסתם לבית המדרש ואמרו: יהי רצון שלא תארע תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי וכו׳ ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. וביציאתם ממנו, יציאה עראית והכרחית להשלמת חייהם הכלכליים אמרו: מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות… אני עמל ומקבל שכר, ואני רץ לחיי עוה״ב (ברכות כח:); ששמת מקומי בין יושבי בית המדרש לא נאמר אלא ששמת חלקי, זאת אומרת ששמת את האני שלי, הויתי העולמית, חלק מכל יושבי בית המדרש, שהוא נמשך אל הכל הנצחי שיש לו שכר בעמלו ונצחיות בהויתו ולא בין יושבי קרנות שאין להם שכר בעולמם ולא נצחיות בהויתם.

ובדרך כלל אמרו: לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך; ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה (ירושלמי ברכות פ״ה ה׳ אי) וכן קבע הרמב״ם ז״ל בהלכותיו ואמר: לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים ויתן הודיה על מה שעבר ויודה וישבח כפי כחו (ה׳ ברכות פ״י ה׳ כ״ו ).

תפלה זו היא שגורה בפי עד היום – ואני מקוה ומתפלל שתהיה לנגד עיני כל ימי חיי עלי אדמות, בהכנסי לבית מדרשם של רבותינו הראשונים והאחרונים ללקוט מספריהם מאמריהם היקרים מפז, ובשבתי לדין עטוף אימה ויראה, התפללתי ממעמקי לבי ואמרתי: יהר״מ שתשלח ברכה במעשה ידי ושלא תבוא תקלה על ידי ושתהיה יציאתי נקיה מכל חטא ועון כביאתי אליה במחשבה טהורה.

ובבואי עתה להתחיל במדידת גרני לצרף את תשובותי הקצרות והדלות אחת אל אחת בספרי הקטן ״משפטי עזיאל״ (תשובות על ד׳ חלקי השו״ע) הנני פותח בשבחו של הקב״ה על כל תגמולו עלי עד היום הזה ואומר:

מודה אני לפניך ה׳ אלהי עזי ומעזי על אשר יצרתני על ברכי הורי הקדושים שלשלת יוחסין אדוני אבי עטרת ראשי ונזר תפארתי הרב המופלא צדיק תמים כקש״ת מוהר״ר יוסף רפאל עזיאל זצוק״ל ראב״ד מקודש לקהלת הספרדים בעקו״ת ירושלים תו״ב, ואדונתי אמי הבכורה רבת המעלות שרה לבית חזן תמ״א, (ראה בספר ישרי לב למרן זקני חיים דוד חזן שלשלת יחס המעלה למשפחת חזן זו) יסורין רבים קשים ומרים עברו על ראש אדוני אבי זצוק״ל עדי זכה להבנות (ראה הקדמתו לספרו "איש צעיר") אדיר חפצו היה למסור נחלת אבותיו בתורה ומוסר לבניו אחריו, וכאשר נולדתי על ברכיו עוד בשחר ילדותי מסרני בידים אמונות ללמדני תורה, ובמוסרו הטוב הדריכני בדרכיו הטובים והישרים, והנחילני אהבתו הנאמנה לעם ישראל ותורתו, שלה הקדיש כל ימיו. ימי שלותי ואשרי היו קצרים מאד, ובהגיעי לשנת הבגרות יד ה׳ היתה בי בהלקח ממני אבי ומגיני מורי ומדריכי ז״ל, אז אמרתי לנפשי אבדתי. כי מה יעשה נער עזוב כערער בערבה למצוא את דרכו בחיים.

אולם חסדי ה', אבי יתומים, גברו עלי מאד וגרעיני זרע ברכת ה׳ אשר נטע אדוני אבי על תלמי לבבי גדלו והצמיחו, ומוסרו הטוב אשר למדני במעשיו ותורתו משכוני אל בית המדרש. ויהי לי היום לעבודה והלילה לעיון. ובחסד ה׳ עלי הגעתי עד הלום להוציא לאור ספרי הקטן הזה, ״משפטי עזיאל״ תשובות שהשבתי לשואלי ולספקותי על ד׳ חלקי השו״ע מאז ישבתי כבוד בקהלת יפו ותל-אביב היא שנת התרע״ב. וביניהם תשובתי בהלכה שחברתי עפ״י פקודת גאון דורנו עט״ר וצ״ת הראש״ל מרן ״ישא ברכה״ זצוק״ל. בזמן הקצר שזכיתי לשבת במחיצתו ולצקת מים על ידיו הקדושות כתלמיד לפני רבו, – זכרה לו ה׳ לטובה על חסדו הגדול עמי שקרבני בימין צדקו והורני מדרכיו הטובים והישרים -. ועליהם ועל ראשם תשובות אחדות מעט מהרבה מכי״ק של אדוני אבי זצוק״ל.

מהולל אקרא ה׳ שהגיעני עד הלום ואני תפלה: מברכת ה׳ יבורך בית עבדך: אדונתי אמי הכבודה אחי היקרים והנעימים טובים השנים וביתם, רעיתי הנעימה ובני ובנותי חתני וכלתי ובניהם יחד כולם יתענגו על רוב שלום ביראת השם כל היום, ולי אני עבדך השכילני בינה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וזכני להשלים להוציא לאור כל יתר חבורי אשר חוננתני, ה׳ יגמור בעדי ה׳ חסדך לעולם מעשה ידיך אל תרף.