סימן יג

(לאו״ח סי׳ של׳׳ח)

בדין השמעת קול בשבת על ידי גראמופון טיליפון וראדיו.

 

גרסינן במס׳ עירובין (ק״ד.) עולא איקלע לבי רב מנשה, אתה ההוא גברא טרף אבבא אמר מאן האי ליתחל גופיה דקא מחלל שבתא א״ל רבא ל״א אלא קול של שיר.

והרי״ף ז״ל כתב: וחזינן למקצת רבואתא דסבירא להו כעולא וסמכי אגמרא רבני מערבא, דגרסינן התם כל משמיעים קול אסורים בשבת וכו׳, ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיא דגמרא דילן להתירא לא איכפת לן במאי דאסרי בגמ׳ רבני מערבא. וכן כתבו התוס׳ (שם ד״ה הרי) וכן פסקו הרמב״ם והרא״ש והטור, ומרן ז״ל (או״ח סי׳ של״ח).

ולפי זה בשאלה דידן למאן דפסק כעולא אסור. ולהרי״ף ודעימיה נמי בגראמופון וראדיו ודאי אסור, דהרי משמיע קול שיר ואסור מגזרה דשמא יתקן כלי שיר, ואף בטיליפון אסור לדעתם שאעפ״י שאינו מתכוין לשיר כיון דהקול הוא קול שירה אסור. והכי דאיק לישנא דרבא דאמר לא אסרו אלא קול של שיר ומדלא אמר קול שיר משמע דהעיקר הוא באיכות הקול כל שהוא משתמע כקול של שיר אסור, מגזרה זו כמו קול של דיופי, דאסור משום דמשתמע כי קלא דזמזומי (עירובין שם). והכי דייקי דברי מדן שכתב השמעת קול בכלי שיר אסור אבל להקיש על הדלת וכיוצא שאינו דרך שיר מותר (או״ח שם), משמע דהשמעת קול בכלי שיר אעפ״י שאינו מתכוין לשיר אסור ולא הותר השמעת קול אלא בשני תנאים: להקיש על הדלת (שאינו כלי שיר) ושאינו בדרך כלי.

דון מינה לענין הטיליפון, שפעמון המצלצל על ידי אחיזת השפופרת ביד, הוא כלי שיר, והוא גם כן בדרך שיר, ואין צריך לומר בגראמופון וראדיו שהם עצמם כלי שירה ועשויים לשיר, ודאי שאסור להשמיע קול על ידם בשבת ויום טוב.

ודע עוד דאסור השמעת קול בכלי שיר אינו משום גזירת חכמים משום סיג, אלא הוא אסור גמור משום דסתם כלי שיר זקוק לתקונים למתוח את הנימין כדי להנעים קולו (עיין עירובין ק׳׳ג רש״י ד״ה אף הוא) וכיון שכן עצם השמעת הקול כרוך בתקון ודאי, של כלי השיר, ומתקן מנא אסור.

דבר זה למדתי מדברי הרמב״ם ז״ל, שכתב: כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה בפטיש, ומפני זה הגורר כל שהוא או המתקן כלי באיזה דבר שיתקן חייב לפיכך אסור להשמיע קול של שיר בשבת, בין בכלי שיר כגון כנורות ונבלים בין בשאר דברים, אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקשקש את האגוז לתינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזרה שמא יתקן כלי שיר (ה׳ שבת פכ״ג ה׳ ד׳).

וכל ישר הולך יבין דאסור השמעת קול בכנורות ונבלים אסור משום שודאי מתקן כלי שיר, וגזרת חכמים משום שמא יתקן הוא להכות באצבעו על הלוח או לקשקש בזוג וכן לענין דאין מספקין ולא מרקדין ואין מטפחין בשבת ובזה נבין פסק מהר״מ ז״ל דהתיר טבעת שיש בו אבן או עופרת משמיע קול (הגהמ׳׳י שם) דכיון שאינו צריך לקול זה והוא נשמע מאליו בלי כל מעשה מכוון להשמיע שרי ואין בזה אפילו משום גזרה שמא יתקן כלי שיר.

ואל תשיבני ממה שכתבו התוס׳ (ביצה ל׳ ד״ה תנן): דדוקא בימיהם שהיו בקיאין לעשות כלי שירים שייך למגזר אבל לדידן שאין אנו בקיאין לעשות כלי שירים לא שייך למגזר ע״כ, דלא כתבו התוס׳ כן אלא לענין מטפחין ומרקדין שהוא משום גזירה אבל בהשמעת קול על ידי כלי התקון הוא מוכרח וכל היודע לשיר בו יודע גם לתקנו ואסור משום שודאי יתקן וכדאמרן. וכן צריך לומר בדעת רמ״א: דבסי׳ של״ח פסק לאסור הכאה בשבת על הדלת בטבעת הקבועה בדלת הואיל והכלי מיוחד לכך משמע שדין זה נוהג אף בזה״ז ואילו בסי׳ של״ט סעיף ג׳ כתב ובזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאים וכו׳ ומוכרחים אנו לומר לפי זה דמ״ש רמ״א בסי׳ של״ט היינו רק לענין מטפחין ומרקדין דסמיך ליה.

ועוד אני אומר: דהשמעת קול על ידי מכונות גראמופון טיליפון וראדיו גרע טובא מהשמעת קול על ידי כלי שיר משום דמכונות אלה אינן שלמות בעצמם וצריכין תקון בשעת השמוש לגלגל החבל לתת הטבלאות ולכוין עליו המחט בגרמופון ולקשר זרם חשמלי בטיליפון וראדיו, ואינו דומה לכל כלי שיר שהוא מוכן מעצמו וצריך יד פורטת עליו להשמיע קול ולפי זה בכלים אלו אין כאן חשש שמא יתקן אלא מתקן מנא ודאי, שאסור מדאורייתא, והר״ז דומה לדין זוג המקשקש לשעות שלא הותר להכינו אלא מערב שבת ולא בשבת משום דהוי מתקן מנא (או״ח סי׳ של״ח סעי׳ ג׳) והנעת המכונה וכוונה בכלים אלה הוי ודאי מתקן מנא ואסרו מדאורייתא.

וראיתי בספר אור חדש (להרה״ג אפרים זלמן הלוי ז״ל) בדף כ״א שכתב: ומה שמושך על ידי המפתח לידע בראשונה בצענטראל קאנטאר להתאים החוטים עם מי שחפצו לדבר, וגם אחר כך אחרי כי נגמר הדבר, אינו זה כמו זוג המקשקש לשעות דשם נערך על ידי זה לכל הזמן, ולא כן בזה, אין זה כי אם שמושך דבר שכבר נערך וכו׳. ודבריו נפלאו ממני ולא ידעתי מנין לו חילוק זה דמתקן לכל הזמן או לזמן קטן, ואין כאן מושך דבר שכבר נערך, הואיל ובלי הנעת יד המכונה אינה ראויה להשמיע קול, וכלל גדול למדנו הרמב״ם ז״ל המתקן כלי באיזה דבר שיתקן חייב.

עוד כתב הרה״ג הנ״ל (שם ד״ה אף גם) דאין לאסור הטיליפון משום מכה בפטיש, והסתייע ממ״ש הט״ז (סי׳ שי״ג אות ז׳) להתיר הדוק חבית של ברזל הואיל ועיקר תשמישו על ידי פרוק לא נקרא גמר מלאכה. ואין הנידון דומה לראיה, דחבית ראויה לתשמישה גם כשהיא פתוחה, וכיון שעיקר תשמישו הוא על ידי פירוק אין ההידוק נקרא גמר מלאכה. משא״כ במכונות אלה דנדון דידן בלי הנעת הכח החשמלי שבהם או בלי סבוב החבל וכוון המחט בגראמופון אינם ראויים לכלום, ובמעשיו של המשתמש בהם עושה אותם כלי והוי מתקן מנא ודאי ואסור.

את זה כתבתי להורות אסור גם במקום שהשמעת קול טיליפון או ראדיו אינה קשורה בהבערה חשמלית אבל במקום שהשמעתם היא כרוכה בהבערה חשמלית כמו שזה נמצא בכל מכונות טלפון וראדיו הקשורות אל המרכזים העירוניים והממשלתיים, בזה נתוסף על אסור מתקן מנא גם אסור הבערה וכל המשתמש בהם בשבת וביום טוב עובר משום מתקן מנא ומשום אסור הבערה, שגם ביום טוב לא הותרה אלא הבערה שיש בה קצת צורך יום טוב או שהיא עצמה מעין אוכל נפש כגון מדורה להתחמם בה שמותרת, משום מתוך שהותרה הבערה לצורך אעפ״י שאינה אוכל נפש או משום שהנאת חימום היא אוכל נפש (עיין ר״ן ביצה ד׳ כ״ב יד׳ ל״א וב״ח או״ח סי׳ תקי״א וט״ז סי' ק״א).

אבל הבערה שלא לצרך כלל כגון טיליפון או ראדיו ודאי אסור. ועיין טור ושו״ע או״ח סי׳ תצ״ה וסי׳ תקי״ח. והנלע״ד כתבתי.