סימן ד
(לסימן ל״ט משו״ע יו״ד)
סירכא למקום שאין הנקב פוסל בו ולא בצבצה הריאה אבל יצא דם תחתיה:
שלו הייתי בביתי והנה לקראתי מע' החכם השלם ירא את ה' מרבים כמוהר"ר עוזיאל ב' משה הי"ו וכה הראני כתב הבא מבנו מע' השו"ב כהר' אשר ב' עוזיאל יצ"ו ולשאול הגיע מה יעשה אותו הבן במעשה שבא לידו בסירכא אשר היתה למקום שאין הנקב פוסל בו ונפחו הריאה וסתרו הסירכא ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום החתך כי לדעתי היא טרפה, וחכמי דורו רבים לוחמים בהחלט מאחר דלא בצבץ. וזאת שנית תרתי בועי בלתי חוט במ' הנמצא על הריאה בדופן צר, וסירכא על בועא אחת מכוסה סרוך על דו"צ ובועא שניה בלתי סירכה אי אמרינן דופן מגין ודעתו להטריף, וחלוקים עליו חבריו, וע"כ לשאול הגיעו כי מציון תצא תורה להורות הדרך אשר ילכו בה ולהיות כי אני אני הוא אשר זובחי פעה"ק ירושת"ו ביקש לחוות דעתי מה יעשה ויבואו שכמ"ה!
ולגבי דידי הרבה כרכורים כרכרתי ודחיתיו מיום ליום להמנע עצמי מלהטפל בענין כזה מכמה צדדין חדא כי לשמע אוזן שמעתי כי לימים הראשונים היתה עיר סופיאה מלאה חכמים ומשם תצא תורה להורות לכל ישראל והנה בעתה איך אפשר כי ותרד פלאים כי ראיתי שאלה המוצגת לפני פרשה מתומה כאלו השוחט הזה לא נפתחו עיניו ולא ידע בין ימינו לשמאלו והלכות שחיטה וטרפות מצויין אצלו כתורה שבע"פ מנהג אבותיו על לא הודע ט' טרפיות ומאיזה מקור חוצבו כי רבה העבודה כי מסתפק ושואל מקרי יודע ואכמ"ל ומכ"ש כי לא פורש הוראת הכת המתנגדת כחה דהיתרא מאיזה טעם הוא אי סברת הכרס הס כי לא להזכיר וחלילה להאמין לכל מי שנגע יראת ה' בלבו להתיר את האיסור בלי ראיה חותכת לדבריו, באופן כי לכל הצדדין דברי השואל סתומים ה' הטוב יכפר בעדו כי ע"כ ירא אנכי להכנס בתחום שאינו שלי פן אכוה ומה גם כי הלא לאמונה הימים הראשונים שהיו העם מתאוים לדבר ה' מירושת"ו ולשמוע בקולו חלפו והיום הזה איש הישר בעיניו יעשה אשר אמר לי יאורי ואעמוד בשכלי ומה לי לשמוע לקול מורים וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' האמנם הדרי בי במילתא דאיסורא אין חכמה, וזאת חובתי ללקט אמרים אשר מפיהם אנו חיים והשומע ישמע ואני את נפשי הצלתי ע"כ משלי אל ה' ויאר לי וא"ש את"מ ואשאל מאת שוכן מעונה ידריכני בדרך נכונה ולא אכשל בדבר הלכה וזה החלי בעזרת צורי גואלי!
ואען ואומר הנה לשאלה הראשונה כי אחר שהסירו הסירכה יצא דם! שורשו פתוח ממ"ש הרב ט"ז סי' ל"ה סק"ג וז"ל מעשה בא בריאה שנסרכה לכיס והסירכה היתה מלאה דם עד שבמקום הסי' לכיס נתמלאה כל סביבו אותו מראה דם והטרפתיה דכאן גרע מתרתי לריעותא ולא מהני בהו מיעוך דכאן אין לומר שאינו אלא הפשטת ליחה דזה אינו דע"כ דם זה בא מריאה שניקבה ויצא דם מהסמפונות שלה, דהן אמת דהפשטת ליחה ודאי נעשה אע"ג שלא ניקבה משא"כ בדם זה אע"ג דלא מבצבץ טריפה כי אין הבדיקה מועיל להכשיר במקום שיש ספק איסור אלו תוכן דבריו ז"ל, הרי מבואר מדבריו דטריפה בהחלט ולא מהניא שום בדיקה.
אלא דיד הדוחה לדחות דמפני ג' טעמים אין להביא ראיה מדברי הט"ז הנז"ל ויצא הר"א כי מעשה הט"ז היינו בסרוכה לכיס והיינו בסירכא דצריכה בדיקה דכיון דבאנו לידי חיוב בדיקה לחוש לס' רש"י דודאי נקובה דאין סירכה בלא נקב, א"כ גם ביצא דם הגם דלא בצבצה יציאת הדם מחזיק לומר דהיתה נקובה כיון דנמצא סרוכה במקום דאיכא למיתלי בנקב, ב) בנדון הט"ז היינו כי הסירכה היתה מלאה דם והכי דייק בלישניה במעשה שהיה וכגו"ד ודאי דטריפה דנתמלאה הסירכה מורה לנקב גמור. ג) דברי הרב ט"ז זלה"ה היינו כי אזיל לשיטתיה כדעת מור"ם דגם בניקבו זה שלא כנגד זה טרפה וכמ"ש מור"ם בסי' ל"ו ס"א וא"כ לדידיה יציאת הדם הוראה כי ניקב הקרום ואפילו קרום העליון לבד טרפה לשיטתיה כדעת מור"ם ז"ל, אמנם לדידן דקי"ל כמרן זצוק"ל ואתרא דמרן יתבינן דלא מטריף כ"א כשניקבו שני הקרומים זה כנגד זה אמנם כשניקב זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשרה כאשר פסקו בסי' לו' ס"א א"כ תורה יוצאת לדידן ביצא דם דכשרה, א"כ מכח שלשה אלו נפלאו אין לשמוע לדברי הט"ז לדידן, האמנם דא בורכא והמעיין היטב יראה בעיניו ולבבו יבין כי שום אחד מאלה לא יכונו והדין דין אמת דינו של הט"ז ז"ל בכל מקום ובכל אופן ומעשה שהיה כך היה דוקא!
ואתהלכה ברחבה כי הנה המעיין בדברי הט"ז ז"ל ישפוט בצדק כי לאו דוקא סרוכה לכיס כ"א אפי' סירכא תלויה הדברים אמורים והוא כי בסירכא תלויה דאינה צריכה בדיקה וכמ"ש מרן ומור"ם בסימן לט' סעיף ח' עיי"ש היינו טעמא דכיון דהיא תלויה אינה אלא הפשטת ליחה, וע"ז באו דברי הט"ז בדקדוק דכאן אין לומר שאינו אלא הפשטת ליחה דדם זה בא מריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות, וביאר עוד דהפשטת ליחה ודאי נעשה אף על גב שלא ניקבה משא"כ בדם וכו' עיש"ב. דברים אלו די לומר בהחלט דאפילו במקום דאיכא למימר דהסירכא היתה הפשטת ליחה כגון סירכא תלויה דודאי אינה נקובה אפי"ה ביצא דם ודאי ניקבה דדם זה בא מסמפוני הריאה, דאל"כ דם זה מאין בא? ולהכי הטריפה: ואם עדיין הלכה רפויה בידך תא ואחוי לך הרב בית אפרים סי' י"ט והביאו בפתחי תשובה סי' ל"ז סק"ב ד"ה בסירכא תלויה מלאה דם טריפה עי"ש, ואם לזה יאמר האומר דהיינו במלאה דם כאשר כן מתבאר מפשט לשונו, והכי הבין גדול אדוננו מרן ורבנא זקן ביתי בס' הנחמד תורת הזבח בסי' ע"א ס"ק ד' דכתב וז"ל סירכא תלויה ויש דם בתוך הסירכא טריפה, הרב ראש אפרים סי' ט"ל סי' צ"ב, וכן מתבאר בדברי הט"ז מביא דבריו הרב כנה"ג אות קמ"ח הפר"ח סי' קכ', וכ"כ הרב שמ"ח ס"ק כ"ט מדברי הט"ז וכ"כ הרב בית אפרים יו"ד סי' י"ט עיש"ב. הרי דכולהו הכי נקיטי וס"ל דהיינו במלאה דם אפי"ה לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה, ואביא לך הדברים מחוורים כשמלה מבלי לנטות ימין ושמאל, והוא הרב חכמת אדם סי' לד' כ' וז"ל סירכא שמיעך ויצא דם טרפה, שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחה אלא שניקבה ויצא דם מהסמפונות הט"ז סי' ל"ו סק"ג, ומפשט לשונו משמע דאין חלוק בין דבוקה או תלויה דטרפה עיי"ש. וכן ראיתי להרב יוסף אברהם הנ"מ בתוך ס' ימין משה בסי' ל"ט ס"ק ל"ג שכ' וז"ל, ואם נמצא בתוך הסירכא דהיינו בין סירכא תלויה ובין סירכא כסדרן דם ודאי דניקבה וטריפה משום, דדם זה מנין? ואפילו בהפ"מ הדין נמי כך עי"ש ועוד יתבאר לקמן בדברינו בעזה"י.
ועוד אביא ראיה חותכת שממנה יופשטו כל תלת ספיקי הנ"ל כולהו כחדא, והוא כי הרב שו"ג בסימן ל"ו סוף ס"ק ב' הביא משם הכה"ג בסי' זה הגהב"י אות י"ב וז"ל אם קורט דם בקרום העליון אעפ"י שלא ניקב רק קרום התחתון טריפה, דכיון שיש לו כח לעשות קורט דם בחוץ ודאי דניקב קרום העליון, וכתב בהגהה שם וז"ל דאפילו ניקב העליון לבד היא טריפה, דמהיכן בא הדם אם לא ניקב גם התחתון, דבקרום העליון לבד אין שום דם עי"ש. וכתב והכי נקטינן, הרי דהרב ש"ג החליט להלכה, דבנמצא דם הוי הוכחה גדולה שניקבו שניהם דדם זה מאין בא, והכי נקיט להלכה הרב שער המים בסי' לד' סוף ס"ק ו' עי"ש. ובלא"ה לדידן ג"כ אין כאן נפקותא דנקיטינן להלכה כסברת מור"ם דאף שנקבו זה שלא כנגד זה טרפה והכי כתב הרב שו"ג שם בסי' ל"ו ס"ק ג' יעו"ש. וכ"כ הרב תורת הזבח בסי' פ"ז בכללות דיני ריאה אות נו"ן ס"ק ג' וז"ל אם נקבו שניהם זה שלא כנגד זה פסק מרן דכשרה ומור"ם כתב דיש מטריפין, וכן נקטו האחרונים להחמיר וכן המנהג והכי נקטינן, עיי"ש.
וא"כ זכינו לדין דמאחר דבקרום העליון החוש יעיד דאין בו דם כ"א בקרום התחתון והרי יצא דם לפנינו ודאי דניקבו שניהם והגם דאולי הם זה שלא כנגד זה טריפה ועיין להרב טוב לישראל בטריפות הריאה בד"ו סי' כ"ג דאחר שהביא הסכמת הפוסקים כמור"ם הביא דברי הכנה"ג דאם יש בקרום העליון קורט דם דטריפה עיי"ש, ואם בקורט דם הטריפו מטעם דדם זה מהיכן יצא כל שכן ביוצא דם לפנינו דודאי אמרינן דניקבו שניהם וטרפה בהחלט. והרב בית אפרים בחלק יו"ד סי' כד' נשאל שאלה בריאה אחת שהיה קרום מכסה על הבועה והסירו הקרומים מעליה בנחת והיתה שלמה ויפה ונפחוה כהוגן והכשירוה כמ"ש סוף סימן ל"ה ואח"כ כמו חצי שעה אחר שמשמשו ידי אנשים הרבה בריאה זו התחיל לצאת דם מהריאה ואין ניכר בה שום נקב, ואף אחרי הקינוח יוצא הדם מעצמו ונטה דעתו להיתר מכח שיצא בהכשר ומשמוש ידי הרבה ואימור נקבוה. וא"כ הרי בבשר הבא מבית הטבח שעושה בו כל מה שירצה וידים עסקניות ואמרינן שמשמשו בכח עיי"ש.
דון מינה דאין במה לתלות והריעותא לפנינו הדרן לדברי הט"ז מתוקים מדבש כי אין הבדיקה מועילה להכשיר במקום שאין איסור, דברים אלו יורדים לחדרי בטן כי במקום שהריעותא לפנינו וספק איסור בידינו לא מכח הבדיקה שבדקנוהו ולא בצבץ נתיר את האיסור, ובזה הרי הופשט לן מדברי התייר הגדול הט"ז דבכל אופן שיצא דם בין מלאה דם ובין בסירכא תלויה, ובכל מקום, אפילו לדסברי כדעת מרן מכ"ש כי כבר נתבאר דכולהו ס"ל כמור"ם ז"ל ובכל מקום יציאת דם מורה נקב, וכללא כייל לן רבינו הק' ריאה שניקבה טריפה ולית דין צריך בושש, וז"ב.
והוצרכתי להאריך בזה והוא דראתה עיני בס' הנדמ"ח יפה ענף להר' המפורסם מהר"ן מאלומנו זצוק"ל ובסופו קונטרס להרב כמוהר"ש עזיאל הי"ו הכי קרא שמו ענף עץ שו"ב מובהק מקמ"ר קושטא יע"א ובסי' ג' אייתי שאלתנו זאת ממש דומה בדומה על דם היוצא מהריאה כי השו"ב היו מכשירין וע"ז עמד כגבור וצדד כמה צדדין למצוא פתח להתיר כדברי השוחטים ולא מצא כ"א לאיסורא ולהטריף ותחילת דבריו הביא מש"ל שכל רבני האחרונים אשר למדו מדברי הט"ז בסירכא תלויה מלאה דם דהסכמת כל הפוסקים להטריף ומנה יצא ללמוד לנדונו, ועוד האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו והעלה להטריף עי"ש, ויש לטייל בו ארוכות בבירור דבריו אבל מה אעשה כי אין הפנאי מסכים והיו דברי אלה כחותה על הגחלים. האמנם לא אוכל להתעלם והדבר תמוה דמה דמות יערוך להקת הפוס' דמטריפי בסירכא מלאה דם דעיני בשר לו יורה דטריפה, דהרי הסירכא מלאה ואין להכשירה בבדיקה ואמאי שתיק לן לחלק בהכי.
וראיתי אחרי רואי כי שם בסי' ד' דף ו' ע"א שם הובא הסכמת שר המסכים לדבריו ה"ה מע' הרב כמוהר"ר רפאל אהרן ביאטראן יצ"ו והוא גם הוא האריך בזה והנצרך לנו כי שם בע"ד כתב וז"ל ואם נפשך לומר דשאני נ"ד מנדון הט"ז דדם בתוך הסירכא שאני דזה הוכחה גדולה דדם זה היה כאן מחיים ותלינן דקרוב לודאי דדם זה בא מסמפון הריאה שניקבה משא"כ הכא דנמצא דם תחת הסירכא אף אם תמצי לומר דדם זה בא מחמת נקב הריאה אכתי איכא למימר דשמא נעשה אחר שחיטה מכח משמוש היד דטבחא דממשמש לנקות הסירכא, דא"כ תמה על נפשך דהא פשטה ההוראה דבניקב הסירכא דטריפה ולא תלינן במשמוש היד כלל, דהא המנהג להעביר הסירכא בנחת הרבה ובאימון ידים הרבה ועינים פתוחות ע"ז הא ודאי דליכא למיתלי במשמוש היד כלל, ועוד אייתי ראיה לדבריו ממ"ש הגאון בית אפרים בתשו' סי' כח דס"ו ע"ד שנשאל בריאה שנמצא בה יבלת והבודק קלף אותה מעל הריאה ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא פ"ב ועמד השואל ושאל אם יש להכשיר דשמא יש לתלות דשמא ניקבה הריאה ויצא דם ע"י שהעביר הבודק ידו בכח וניקבה בצפרנו ולאו אדעתיה והשיב הרב ז"ל דאין מקום להתיר כלל דסו"ס אין כאן בדיקה וממה נפשך יש להטריף דאם אנו תולין דהנקב בא ע"י שתלש בכח א"כ לא היה כאן בדיקה ומכ"ש אם נאמר דהיה בה נקב מחיים דטריפה והכי מסתבר דנקב היה בריאה דע"י הטבח מיזהר זהיר בזה שיקוף באופן שלא יעשה נקב וכו' עש"ב דעשה מעשה ובהסכמת עלה להטריף וא"כ דון מינה לנ"ד דודאי יש נקב ומינה הדם יוצא וליכא למימר דנעשה אחר שחיטה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין ומלאכתם עושים בזריזות הא ודאי ריאה ניקבה טריפה בהחלט אלו דבריו ז"ל, עכ"פ מצאנו חבר כי הרגיש דלא דמי לסירכא מלאה דם ואפ"ה הרבה לרוות צמאוננו דהדין דין אמת ותרוייהו הר' כמוהר"ש עזיאל והרב כמוהר"ר ביטראן יצ"ו סיימו דבריהם כי דברי מע' השוחטים דנקטי לקולא באמרם כי כך מנהגם, בטלין מעיקרן, והרב כמוהר"ש עזיאל יצ"ו אחר שהוכיח דאין כאן מנהג ולא נעשה עפ"י ותיקין כתב וז"ל והן לו יהיה דהוי מנהג מ"מ כיון דלא מצינו שום סעד וסמך בשום פוסק דהכשיר בנ"ד ודאי דלא אזלינן בתר מנהגא עכ"ד. ובא רעהו הרב המסמיך סיים וז"ל וכבר האריכו הפוסקים דמנהג במקום איסור יחד אוספו כל רבני האחרונים ובפרט בספרן ש"צ שני גדולי הדור בס' סמיכה לחיים חאו"ח סי"ב ולהגאון בס' נדיב לב ח"א בה' טרפיות דעלתה הסכמתם לבטל מנהג היכא דאין שום סעד לתומכו יעו"ש, ודון מינה לנד"ד דהקולר תלוי על השוחטים לבטל מנהג הרע הזה ולהעמיד הדת על תלה וכו' עיש"ב.
והדברים ק"ו בנ"ד דהשוחט הגם שלא ידע בין ימינו, ולפניו נסתמו כל מעיינות חכמה בתומו הולך נפל האמת במקרה אוחז מעשה אבותיו ומטריף, מי שם לכת המתנגדת בלתי שום ראיה וסעד להכריחו להתיר, ישתקע הדבר ולא יאמר, דח"ו עליו נאמר ועצומים וכו' וחוששני כי נכשל בסוג מאכיל נו"ט, ואין ספק כי אחרי הגלות נגלות כל האמור ומדובר מפי רבנן סבוראי יחוש על נפשו להניחו להשוחט לעשות כמנהגו הטוב, וכל מן דין סמוכו ומודים דרבנן היינו שבחייהו שלא להיות תוקע עצמו לדבר הלכה שלא נמצא לו לא שורש ולא ענף, וז"ב.
ואם מעט ואוסיפה לך עוד, כי ראה ראיתי להרב נר המערבי בס' הנחמד זבחי תרועה אשר סובב הולך על ה' שחיטה ע"ד מרן, ובסי' הנ"ל ס"ק כ"ו הביא דברי הט"ז הנ"ל וכתב וז"ל ונ"ל דדין זה שייך אף לדידן דקיי"ל כפסק מרן ז"ל דניקבו זה שלא כנגד זה דכשר אפי"ה הכא טריפה מ"ט דכיון דהקרומות אין בהם דם וע"כ צ"ל דדם זה יצא מגוף הריאה וניקבו ב' הקרומות זה שלא כנגד זה והוי טריפה והוא דהיכא דמפקי זיקא לכו"ע טריפה, ואעפ"י שמרן בפי' כתב ואפילו אי מפקא זיקא כשרה כבר כל האחרונים חלקו עליו בזה, ויש מהם סוברים דגם מרן חזר בו מדהשמיטו בשוה"ט. ומה"ט פ' רבני סאלוניק יע"א הוב"ד בהרב בני חיי דאם נמצא בריאה כדמות נחש בין ב' הקרומים ראשו שקוע מבחוץ וזנבו יוצא למע' או איפכא דטריפי בלא בדיקה ואע"ג דקיי"ל ניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה הכא טריפה משום דעין רואה דבמקום רביצת הנחש הוא חלול והרוח יוצא ונכנס לזה וא"כ בדיקה לא מהניא דודאי לא תבצבץ דהנחש סותם הרוח, ובהא אפילו הרשב"א ומרן מודו דטריפה עי"ש, הרי היכא דבריר לן דניקבו הקרומות טריף אף אם לא בצבץ דון מינה לנ"ד דדם אינו יוצא כ"א מבין הקרומים והדם קריש ומעכב הרוח ולהכי טריפה, את"ד, הרי תנא דמסייע לן אפי' למנהגן דסברי כמרן דניקבו זה שלא כנגד זה דכשרה מכש"כ לדידן דקיי"ל כמור"ם דאף זה שלא כנגד זה טריפה מאחר דחוש הראות יעיד דדם זה מן הקרומים וניקבו ודאי וא"כ ודאי דטריפה ופשוט.
והואיל ואתא לידן דברי הרב בני חיי לא אחשוך פי מה שנראה לע"ד לתמוה בפרט והוא דדברי הרב בני חיי הנ"ל הביאם הרב המחבר בסי' לו ס"ק א' בנדון דידיה דנמצא דמות נחש בין שני הקרומים חדיש לן מר לאסור, וכן הרב שו"ג בסי' לו הביאו ושיבח עצמו שבא מעשה לידו בשנת תצ"ב והטריפו וכן אבינו הר' זקן ביתי בס' הבהיר תורת הזבח בסי' כז' בדיני הריאה אות ז' ס"ק ט' הבי"ד הר' בני חיי ומעשה שבא ליד הרב שו"ג והטריפו וכו' וכן מעשה בא והטרפתיו ודברי שניהם הובאו להרב טוב לישראל בסי' ל"ה ד"ח ע"ב עי"ש. והדבר תמוה אצלי והוא דכ"ז דצריכין אנו לחידוש הדין אשר הביאו הרב בני חיי הוא להראות למאן דסבירא ליה דניקבו זה שלא כנגד זה דכשרה אפי"ה נחש שניא לא כן לדידן דקיי"ל כמור"ם דטריפה דאף דנשתנו מנהגי סלוניק מזמן הרב בני חיי כי העיד בנו הרב שו"ג בסי' לה ס"ק ג' דכתב דהכי נהוג גם כמור"ם ע"יש, ומרנא הרב תורת הזבח בסי' פ"ז בדיני ריאה אות כ' ס"ק ג' דכתב והכי נקיטינן מי שבא לידו נחש אפילו לדרדקי דבי רב טרף גמור בלתי הצטברות שום נתינת טעם דהכי הלכתא וצ"י.
ומה שהיותר תמוה אצלי למה שראיתי להרב זבחי שלמים בד' כ"ט ע"ג בס' ל"ו ס"ק ב' דכתב וז"ל אם נמצא בריאה כמין נחש בין ב' הקרומים וראשו שקוע בריאה וזנבו לחוץ או איפכא דג"ז בודקין אותו במים אם מבצבץ טרפה וכן נראה לי עיקר ודלא כמו שכתבו רבני סאלוניק אלו דבריו ז"ל. ודבריו תמוהין וצריך נגר ובר נגר דיפריקיניה דבשלמא אם היו סוברין כדברי מרן הב"י דאפילו מפקא זיקא מאחר דניקבו זה שלא כנגד זה כשרה, החרשתי. אמנם מאחר דאינהו ס"ל דמפקא זיקא טריפה כאשר כתוב סמוך ממש באות א' דאחר שהביא דברי מרן דמכשיר ובר פלוגתיה מור"ם שמטריף כתב וז"ל ובדיקתם במים אם בצבץ אפילו אם עובר הרוח זה שלא כנגד זה טריפה. וכ"כ הפר"ח והש"ך והפר"ת והרב שער המים, עכ"ד. וא"כ מפקא זיקא אזיל ומודה דטרפה הכא בנמצא דמות נחש מוכרח להטריף והוראתו להכשיר בבדיקה תמוה, וצל"ע. ולא אחשוך פי להוסיף ולהקשות על הרב זבחי שלמים והוא דבסי' ט"ל אות ל"ב כתב וז"ל: אם היתה סירכא למקום שצריכה בדיקה ובדקוהו בריאה ולא בצבצה אבל היה יוצא דם למקום החתך למנהגי המערב צריך לנקות הדם ממקום החתך אם לא בצבץ כשר ואם נשאר הדם יוצא משם לעולם ולא פסיק טריפה דחיישינן שמא הדם מונע הרוח מלעבור שם וכש"כ אם היתה הסירכא כמו גיד והגם שכתב מרן בבית יוסף דאפילו אם מפקא זיקא דכשרה לא קיימא לן הכי יעוי"ש והובא דבריו אלו משם זבחי רצון, הוא ניהו הרב החולק על רבני סאלוניק הנז"ל. ולנו לדעת דמאי שנא הכא דאזיל ומודה דכיון דיש סיבה למנוע הרוח מלעבור דאמרינן דהיינו מפקא זיקא דטריפה ואילו בטריפות צורת הנחש הכשירו בבדיקה, דתרווייהו כחדא נינהו ומה גם לנו לדעת מאי נינהו מנהגי מערב דהלא החילוק בין מנהגנו למנהגי המערב אחת היא דאנן ס"ל כמור"ם בכל אופן אף דהוא זה שלא כנגד זה טרפה ואינהו ס"ל כמרן דכשר, אמנם היכא דמפקא זיקא כולהו שוין להטריף, וא"כ גם ביוצא דם וטריפות צורת נחש הכי אית לן למימר דטריפה היא, מאחר דעינינו רואות דדם והנחש מעכב הרוח לעבור, ומ"ש להיכא דנפסק הדם להיכא דיוצא ולא נפסק באופן דדבריו שגבו מאד וצ"י.
איך שיהיה, הדרן לדאתן עלה דגם הרב זבחי תרועה משלנו דהגם דאינהו בדידהו ס"ל כמרן דניקבו זה שלא כנגד זה כשר, מכל מקום בהא דיוצא דם ס"ל דדם זה יוצא מבין הקרומים והיינו דמפקא זיקא וטרפה לכולי עלמא וסברתו הלזו אחר החיפוש מצאתי ראיתי דבאה בארוכה בתשו' הרמתה והיא לו נדפסה בס' הבהיר למרנא ורבנא הרב ישרי לב בח' יו"ד אות ס' ס"ק י"ח בדף כד ע"ד ואילך, ושם סידר שאלתו למע' וכו' וז"ל: שאול בשתים. האחת היא דהרב בני חיי לרבני תוניס יע"א, והשיבו דבדין הראשון שהביא הרב בני חיי הדין עמו אבל הדין הב' כשרה ע"י בדיקה ומ"ש מהט"ז לא דק, עכ"ד רבני תוניס, והוא ז"ל האריך למעניתו ויש בכלל דבריו מקצת מכל האמור ומדובר לעיל בארוכה, ואסיק דטריפה בהחלט ונפשו לשאול הגיע ממה שכתב ראש"ל וז"ל בסיום פסקו חיובא רמיא על מעכ"ת לבטל מנהגם דדינא דנהגו באיסורא לא שבקינן להו ותשו' מהרה תצמח.
והשיב וז"ל, לשון הזהב: קבלתי זה כת"י הרב זבחי תרועה וראיתי מ"ש בסי' ט"ל דק"א והוכפלו דבריו דבדיק לן להגיד דעתי במאי דפליגי רבני תוניס בהאי דינא דנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו דנוהגין להכשיר ע"י נפיחה ויצא דם מתוך הסירכא דהויא טריפה ולא מהניא בדיקה ורבני תוניס מכשירי בבדיקה ודברו חכמים בלשון קצרה במ"ש מהט"ז לא דק א"ד. ואחר התבוננות דקדקתי ואשכחתי דצדקו רבני תוניס הי"ו וליכא שום דמיון מהט"ז בסירכא לריאה או תלויה כאשר מצינו להסירכא בשלא כסדרן עיין ראש אפרים סי' ט"ל דצ"ב ואין שום מקום לתלות הסירכא כ"א בריאה וכשנמצא דם ודאי דהוא מן הריאה שניקבה משו"ה לא מהני בדיקה, דהדם מעיד על הנקב אבל כשנסרכה למקום שאין הנקב פוסל דעיקר סמיכתם אפילו לדעת רש"י דאין סירכא בלי נקב הוא דתליא הסירכא לצד מקום שאין הנקב פוסל בו, והשתא דאתינן להכי גם הדם שבסירכא דתלינן דהוא בא ממקום הסירכא ולא מן הריאה דאין סברא לדון בסירכא אחת שני הפכיים, דלעיקר הסירכא תלינן דיצאת מאותו מקום ולא מן הריאה, ולענין הדם דנין אותה מן הריאה והרי אנו מחזיקין לריאה דאין בה שום נקב כ"א מן הדופן יצאת וקלטה הריאה א"כ גם הדם אינו ממנה ותלינן למקום שאין הנקב פוסל, וזה נראה כונתם של בני תוניס יע"א דמכשרי וליכא ראיה מדברי הרב וז"ב והוא פשוט עכ"ד ז"ל.
והנה המעיין יראה בדברי הרב דפשיט ליה ספקנו הראשון אשר בדברינו לעיל בתחי' דברינו בדברי הט"ז היינו דוקא בסי' דיש לחוש לנקב כמ"ש בדבריו סרוכה לכיס או בסרוכה סי' תלויה וכיוצא והיכא דלא בצבצה אמרי' דהויא ריר ומעלמא אתי גם הדם נמי דינו הכי ואנכי עני כבר הוכחתי במישור דלא דוקא ומדינו של הט"ז נלמד לכל מילי וא"צ לכפול הדברים זולת אחת היא ולא יכול יוסף והריני דן לפניו כתלמיד והגם דאין משיבין את הארי תורה היא וללמוד אני צריך ואדברה בעדותיך נגד מלכים והבוחר יבחר דדבריו ז"ל נפלאו ממני דהכי דייק וקאמר דכי היכי דבמקום שאין הסירכא פוסלת תלינן דיצאת ממקום אחר ה"ה גבי דם מאחר דיצאת ממקום סירכא שאין הנקב פוסל תלינן דלא יצאת מן הריאה כ"א ממקום אחר יצאת והריאה שלמה וכשר.
לזאת אמינא ולא מסתפינא אחרי נע"ר דדברים הללו אין להם שחר וקיום והעמדה כלל, דבשלמא סירכא דתלינן ממקום אחר היינו מכח שהריאה שואבת כל מיני משקה אפשר להיות להדבק בהרירים כידוע לבקי במלאכה א"כ גם הסירכא כיון שלא בצבץ דיינינן לה כריר בעלמא דמתהווה מכח לחות הריאה השואבת כל מיני משקה ונבוא אנחנו לקשור חבל בחבל ונימא בנימא לבדות ספקות מלבנו כדי להתיר ולומר דדם זה מעלמא? השמים, לא אקבל! כי בריאה יברא ה' היפך בתוך חדרי הבהמה דם זה?!
תא ואחוי לך כי הרב זל בספרו הבהיר תורת הזבח ס"ק ו' כתב וז"ל: מעשה בא לידי בבועה שהיתה על הריאה וכשבאתי לבודקה נקלפה כולה מעל הריאה ונשאר בידי כמין כיס מלא מים והריאה תחתיו שלמה ולא היתה מבצבצת כלל והוריתי להטריף דודאי ניקבה הריאה ועלה בה קרום דק, דאלת"ה מהיכן באו המים הללו ואם נמצא בחלל גוף הבהמה מים היכי משכחת לה להתקבץ תוך כיס והוא רחוק מן השכל, ע"ש שהטריפה. הרי מבואר דלס' שהוא רחוק מן השכל אף דימצא מים בחלל הבהמה מכונסים בכיס הוי זר ומטריפין מס', דכל כמה דלא נודע אין לנו כ"א להטריף וז"ב.
ואם מעט ואוסיפה לך דהרב ז"ל הוא ניהו הביא הרב בית אפרים בסי' ל"ג באות ג' גלד ע"ג הריאה בס"ק ד' וז"ל: אם קלף הגלד ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא שנית עי' להרב אפרים בתשו' סי' כ"ח דמטריף בממנ"פ דאפילו אם אנו תולין דנעשה ע"י הטבח עכ"פ לא היה שם בדיקה שיהא תחתיו שלם והכי נקיטינן עכ"ל. והם הם הדברים האמורים לעיל בדברי הרב המסמיך לכמוהר"ש עוזיאל יצ"ו, והם המה דברי אלקים חיים דהדם מורה על הנקב, אלא דמספקא לן אם הוא מחיים או אחר שחיטה, וא"כ לפ"ד הר' מרנא זצוק"ל למה הסכים להלכה דהאי דם מעלמא, והדבר תימה.
ואם עדיין לא הרווה מצאונם מכל האמור כי דברי מרנא בס' הבהיר ישרי לב לא באו אל נכון ממ"ש הוא ז"ל בב' מקומות הנז"ל אביא לך עוד ראיה גדולה אמתני ותקיפא כי דם בכ"מ שיהיה תלינן דודאי ניקב ומטרפין בהחלט, והוא ממ"ש הוא ז"ל בסי' מ"ג אות ד' ס"ק א' דכתב וז"ל: אם נמצא ע"ג הריאה טיפת דם ומעבירין היד ויוצא טיפות אחרות אם יש לחוש לנקב אין לומר דמזיעת הריאה מתהוית. עיין להרב ל"ש שכתב לחקור ברופאים יעו"ש, וכן נראה לענ"ד לאסור דודאי דם זה מעיד על הנקב ואין עין שולטת בו, עכ"ד. ועיני בשר לו יראה בבירור דדבריו אלו הם סותרים למ"ש בתשו' להליץ בעד רבני תוניס וזאת חובתנו לקבל דבריו המובא בפסקיו בתלתא האלין ולדחות בברור דבריו בתשו'. והדברים עתיקים ברבנו הרא"ש אם לתפוס דבריו בפסקיו נגד התשו' ונגד דבריו בס' תורת הזבח הוי השכל מחייב וכל הפוסקים הכי ס"ל לא כן דבריו בתשו' החוש מנגד ואפרש שיחתי והוא דהרב מרנא ז"ל רשם בדבריו ז"ל כתב וזה לשונו: והרז"ה שפסק כר"ן דאע"ג דאיכא ריעותא שם ואיכא צמחים בריאה תלינן בדופן ואמרינן מכה היתה שם ונתרפאה יעו"ש בדברי מרן ז"ל א"כ ה"ה לנידון דידן דתלינן למקום שאין הנקב פוסל וכו' יעו"ש,
עכ"פ הא מיהא למדנו מדבריו דעיקר סמיכתו דגם כשיש ריעותא בריאה תלינן בדופן והגם שאין ריעותא בדופן אמרינן מכה היתה ונתרפאה א"כ הריני דן לפניו דמ"ש לנגלד על גבי הריאה ויצא דם דהסכים לדברי הרב בית אפרים להטריף ואמאי לא נימא דמכה היתה בדופן ונתרפאה אלא שמוכרחין לומר בדבריו דדם מורה בודאי לנקב ואין העין יכולה לשלוט והגם דלא בצבץ החוש יכחיש דדם מורה לנקב ודאי אם כן מה דמות יערוך מצמחים בריאה דהחוש מסייעו לא כן בדם, ובזה ניחא דלא הוי ב' הפכיים בנושא אחד, דהלא כל ישר הולך יודה דבשלמא בסירכא תלינן למקום שאין נקב והריאה נשארה שלימה במקומה, לא כן בסירכא כי אחרי שנקלף ממנה יצא דם, דם זה מאין, אם ממקום חוצבה שאין הנקב פוסל דדם שייכא שם, היתכן דבאה הדם מתחת הסירכא לריאה ועיקר אשר נתהוה הוא ממקום שאין הנקב פוסל. ויציאה פעם ושתים אחרי אשר הוסרה הסירכא באה מן האויר זה אין הדעת סובלתו להתיר, וככיוצא בזה כתב מרן החבי"ב בסי' ק"ה והביא דבריו הרב שו"ג מחו' ד' וכתב על נדונו וז"ל, היכיל לב אנוש שתהא זה תלוי בהשערתינו באיסורא דאורייתא, חלילה לומר כן וכו' יעו"ש, אף אנו נאמר בדומה לו כי אחרי הגלות מה שכתב בספרו הבהיר דכתב בלשונו דדם מורה על הנקב ואין העין יכולה לשלוט בו דיו בזה לומר בקל קרנא כי דבריו אלו עיקר ויש סברא לזה כי האמת ניקב הריאה זה שלא כנגד זה כי ממנה יצא דם לא בצבץ הדם מעכבו לרוב דקותו וז"ב, בכל הנז"ל בדבריו, ויש לי לטייל ארוכות מרבני האשכנזים ראשונים ואחרונים אמנם לקצר אני צריך להביא ראיה לדברי מנייהו מלכי.
איך שיהיה הדרן לדאתן כי דם היוצא בכל מקום טריפה כנז' ומדובר לעיל והיטב חרה לי על רבני תוניס להקל באיסור דאורייתא ולדבר בלשון קצרה כי לא דק בדברי הט"ז הפך דב"ק רב גדול בעל משמרת כהונה ז"ל מפורסם ברוב ספריו וידיו רב לו גם בהלכות שחיטה וטריפות בס' הבהיר עיני הכהן בסי' ח"י דס"ג סע"ב ס"ק ס"ו וז"ל ריאה שנסרכה לכיס והסירכה מלאה דם וכו' טריפה ואפילו אינו מבצבץ סוף סי' ל"ו ס"ק ג' יעו"ש והוסיף נופך וכתב וז"ל ולפי הטעם שכ' הט"ז נראה דאפילו סירכא תלויה אם היא מלאה דם טריפה דדם אינו בא אלא מנקב שניקבה הריאה ומה שהזכיר נסרכה לכיס על מעשה שבאה לפניו קאי ומעשה שהיה כך היה. עכ"ל.
הנך רואה בעיניך כי חד מנייהו רב גדול מעוב"י תוניס יע"א מרבני דור שלפנינו הסכים כי המעשה לא דוקא ואם יתעקש המתעקש כי הנלמד מדבריו הוא בסירכא תלויה וע"כ מלאה דם בעינן הא ודאי בורכא היא דהנה בסירכא תלויה מלאה לא צריכינן לחידושו ולומר כי המעשה לאו דוקא כי הלא דבר זה נפתח בגדולים כאשר באו בדברינו לעיל ומרנא אבונא הזקן בס' תורת הזבח אסף וקבץ כל רבני הפוסקים דהכי ס"ל הכנה"ג והפר"ח והשמ"ח והרב בית אפרים כנז"ל בדברינו ודיינו במונח דדברי הט"ז בדוקא דנקט סרוכה לכיס ונתמלא כל סביבו ובו' ומאי אתא לאשמעינן דבר הנפתח בגדולים ומה גם ההחלטה שהחליט ודייק בדבריו דדם אינו בא אלא מקרום הריאה וממעשה לאו דוקא מוכח כי בכ"מ שיצא דם ודאי ניקבה ומאי דלא בצבץ אינו ראיה דניקבו זה שלא כנגד זה או משום דקיי"ל כמור"ם דמטריף או משום דמפקא זיקא, וכנ"ל.
ושני עדים בדבר חדא דבסי' י"ג דל"ד ע"א סוף ס"ק ב' הביא דברי הרב בני חיי להטריף בצורת נחש והיינו מטעם האמור לעיל בדברינו, ושם בד' ל"ה ע"א ס"ק ב' הביא דברי הכנה"ג וז"ל, אם נמצא קורט דם בקרום העליון טריפה דודאי נקב בריאה, ואפילו ניקב העליון לבד טריפה דמהיכן בא קורט דם אם לא על ידי נקיבת התחתון דבקרום לבד אין שום דם עכ"ל. הרי דכללא כייל דמטעמא מהיכן בא דם מוכרחים לומר דניקבה, ואם כן גם מה שהביא סברא דנפשיה דהוא הדין אף בסירכא תלויה היינו אפילו אינה מלאה דם, ועל כן החליט דדם אינו אלא משום נקב, וזה ברור לכל ישר הולך.
וא"כ דעת רבני תוניס להחליט כי מהט"ז לא דק ודברו בלשון קצרה לא צדקו בדבריהם, ולא אכחד כי ראיתי להרב זבחי תרועה שם בסי' ט"ל סק"ו דאחר שהסכים דדם על הריאה לכולי עלמא טריפה כתב וז"ל ודלא כרבני תוניס שכתבו להתיר בנד"ז ונמשכו אחר זבחים שלמים אות ל"ב וכו', והאריך כי אין להסתייע מסברא הלזו וכו' דברים שלא ניתנו להאמר עי"ש. ועתה חדשות אני מגיד והוא לעיל בסי' ל"ו כתב וז"ל אם נמצא בריאה כמין נחש וכו' העלה המחבר הנז' בודקין אותו במים אם מבצבץ טריפה ואם לאו כשרה וכן נראה לי עיקר, עכ"ד. ועינא דשפיר חזי בעיניו יראה כי הרב המחבר הביא דברי הרב בני חיי דוקא ולא דיבר בזה כו"ע ואדרבא במאי דחדית לן הרביתי להקשות דלמאי הלכתא כתביה דהדבר פשוט מאחר דקיי"ל כמור"ם ז"ל כמ"ש להעיד עליו מאריה דארעא דישראל לומר עליו דמצריך בדיקה חס ליה ליוסף צדיקא דכל כי האי מילתא ליאמר בשמיה, ואם כן כשנהרס היסוד נפל הבנין, דאם צורת נחש טרף בלתי שום בדיקה ה"ה לדם יוצא, ודא ודא חדא הוא, א"כ יוצא לנו מזה דגם סמיכתם על הרב זבחי רצון הוא כותל רעוע ומכש"כ להתיר את האיסור ישתקע הדבר, ומי יתן ואדע אם עומדים בדעתם להחזיק לדין תורה.
וזו רעה כי בהוראתם להתיר, המכשלה הזאת תחת ידם שאוכלים שלוחי ארץ ישראל, ורובא דעלמא הכי סבירא להו להטריף, ולפי תומם אוכלים עמהם, והעד העיד אחד משוחטי תוניס כי הדבר הזה מצוי וידוע. כמה דיו נשפך בענין שלוחי אר"י בענין הנפיחה עי' להרב חוט המשולש ס"י ולהרב פרה"א ח"ג דמ"ד ולהרב דב"מ ח"א סי' ל"ד ולהרב שו"ג בס' אהל יוסף חיו"ד סי' ט' באורך ואם בנפיחה יוכלו ליזהר ביודעים שהוא מן המקום אשר יצא, אמנם בענין הדם היוצא לאו אדעתייהו דהני שלוחי לדעת כי חילוק ביניהם לכל העולם ואוכלים לפי תומם שרי ליה מארייהו.
לכל הדברות הדבר יוצא בהינומא והדין אמת כי בכל מקום שהדם יוצא אף דלא בצבץ טרף גמור, ולית דין צריך בושש, כי כבר הוכחנו במישור דהכי הלכתא ומכ"ש בנ"ד כי השוחט הנזכר הכי ראה מנהג אבותיו והוקבע מנהג בעיר עפ"י סברת כל הפוסקים דהכי נקטו לאיסורא, וא"כ דברי היחיד דמהדר אהיתירא בלתי שום ראיה ומראה מקום לדבריו בטלין ומבוטלין וה' הטוב יכפר בעד.
עד כאן עלתה מצודתינו להשיב לשאלת השואל בשאלה הראשונה ובכן קנצי לדבר בשאלה שנית לתרתי בועי דסמיכי בלתי חב"מ ואחת מהנה סרוכה לדופן צר ונתכסית בסירכא לדופן צר כי השוחט מטריף והמתנגד מכשיר, בזה אבוא בדרך קצרה כי אין מקום להאריך כי כל הפוסקים רוא"ח נקטו להלכה להטריף, ואביא לך קצתם, הר"א הרב שו"ג בסי' ל"ו מחו"ב הביא משם כנה"ג בתרתי בועי דסמיכי כי אם יש סירכא שנסרכא על שתיהן כשרה וכו' ע"כ, וכתב הוא ז"ל וכן המנהג האידנא ודלא כהרמ"ו דכתב דמנהג סלוניק להכשיר כשנסרכה אחת עכ"ד. ומי לנו גדול מיוסף כי רובא דעלמא כותיה נקטי ומעיד בגדלו כי כן המנהג האידנא, עליו אנחנו סומכין מכ"ש בכפרי סאלוניקי וסופיא מכשירי נפיחה כי כולם המה שותים ממימיו והוא המורה לדעת מה יעשה בישראל להתיר הנפיחה ומרגלא בפומייהו דרבנן לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, והא ודאי כי לעדותו סמכינן מכ"ש כי מאחר כי העיד כי המנהג להטריפו מי יקל ראשו בזה להתיר בלתי שום סעד לדבריו ולהכנס בסוג ח"ו מאכיל נו"ט לישראל ואחרי דברי הרב שו"ג נמשכו כל רבני האחרונים הרב תורת הזבח סי' כ"ב וכתב וז"ל משא"כ אם הסירכא ע"ג האחת והב' נשארה בלא סירכא או אפילו קצת ממנה אמרינן דהנקב בא באחרת וכו עיש"ב, וכן הביא להלכה הרב זבחי תרועה בס' ל"ז ס"ק ח' דברי הכנה"ג בלתי חולק וכ"כ הרב טוב לישראל בסי' מ"ב די"ב ע"א כתב וז"ל סירכא בתרתי בועי לדו"ץ כשרה דלא גרע מנקב, אבל אם נסרכה לאחת מהם טריפה, דאמרינן דהנקב אינו אלא באחת וכך מנהג סאלוניקי וכו' עי"ש, וכמוהם רבים והאריכות בזה להג בשר כי כבר נתבאר כי דברי הרמ"ו דמנהג להכשיר דיבר בזמנו ונשתנו המנהגים כידוע לבקי בדברי השו"ג במקומות רבים.
ובכן על פי כל האמור צדק השוחט בשתים ועלתה לו והמנגד לא צדק כלל כי לענין דם היוצא טעה להתיר מסברת הכרס כי במח"ק חסרים כל הספרים הצריכים לפרט הלזה ולפנינו נגלו ונדחו דבריהם כפי מה שעלתה מצודתי.
וזה הנראה לי להלכה והיו דברי אלה כחותה על הגחלים כי יודע כל שער עמי כי איני מופנה כי מעלות השחר ידי מלוכלכות בדם וכולי יומא טרידנא בגירסאי מקום קביעותי ובבעו ובמטו אם ע"י פליטת הקולמוס נגעתי בכבוד המנגד כי לא הוגד לי מי הוא והאמת אהובה, והוא רחום יכפר. ולמעשה אלך לי אל הר עדינו העצני ראש הממשלה עטרת זהב גדולה כתר לי מע' הרה"ג רישא דדהבא רשא אב"ד וראש הועד נודע בשערים מפיו תורה יוצא כמהר"ר יש"א ברכה יצ"ו את אשר יבחר בו הוא הקדוש כן יקום ואם עלו דברי לרצון "ויסכים" יעקב לדברי ישמח לבי ואענדם עטרות.
הכ"ד החותם לכבוד ה' ותורתו עבד נרצע לכל שואל יוסף רפאל עזיאל, והוא אי"ש צעי"ר הי"ו.
הסכמת מרן הגאון הגדול עט"ר וצ"ת כמוהר"ר יעקב שאול אלישר ראשון לציון בעיקות ירושת"ו.
ב"ה, יום ז"ך תמוז שנת וברית שלומי לא תמוט
לדזיו ליה כבר בתיה רב משרשיה, ומבני עליה סולת נקיה מני"ר שו"ב הנאמן נטע נעמן זרוע המיומן הרב המופלא ראש השוחטים וראב"ד מק"ו משפחת העזיאלי רב הוד יוסף עינינו בהלו נרו יאיר וזרח יציץ ופרח כיר"א!
מה נכבד היום הזה אשר מחזה שדי יחזה הגעתי לפרק המקבל האי פיסקא דשדר לן מר שנשאל מעוב"י סופיאה יע"א שתי שאלות כהלכתן. האחת: אם נסרכה הריאה למקום שאין נקב פוסל בו והוציאו הסירכא ע"י מיעוך ומשמוש ונפחו הריאה ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום שהוציאו הסירכא: וזאת ב': תרי בועי בלא חוט בשר מקיף הנמצא על הריאה בדו"ץ וסירכא על בועה אחת מכוסה סרוך על דו"ץ ובועה שניה בלתי סירכא אי אמרינן דופן מגין. ודעת השואל להטריף בשתי השאלות ויש נגדו חולקים עליו ודעתם להכשיר ולהיותו מני"ר אב וראש זובחי הזבח פעה"ק ירושת"ו שאלו ממנו לחוות דעתו להכריע הלכתא כמאן לדעת מה יעשה בישראל ומני"ר השיב כהלכה ברוחב מבינתו עפ"י רוב בקיאותו ברוך שחלק מחכמתו אשרי יולדתו האריך הרחיב בטוב טעם ודעת מסכים להטריף בשתים. הנה דן דין אמת לאמיתו ואותי שאל אחוה דעי מסכים ומעריב ע"כ דב"ק לפי רוב ענותנותו ואנא דאמרי נא הידיד מה זו שאלה? מה מצאת בי? זה לי מ"ד שנה שסכין לא נגעתי בידי כמעט נשכחו ממני דיני טרפיות לפי רוב טרדותי כאשר ידוע לפני כבודו כי שגבו תלאותי ואין הפנאי מסכים עמי אף לא יתנוני עד בלעי רוקי ובאמת מה אוסיף עוד לדבר? אחר שלא הניח זוית ופינה בדעת ובתבונה, ואולם לעשות רצונו חפצתי ופקודתו שמרה רוחי ואני בקשתי אפתח ובאלד"י צורי אבטח, הנה בראשית מאמר הביא לנו מ"ש הט"ז בסי' ל"ו ס"ו ס' ג' במעשה שבא לידו בריאה שנסרכה לכיס והסירכא היתה מלאה דם וכו' והטריפה דגרע מתרתי לריעותא ולא מהני בה מיעוך ומשמוש דכאן אין לומר שהוא הפשטת ליחה וכו' דע"כ דם זה בא מהריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות וכו' משא"כ בדם זה ואע"ג דלא בצבצה טריפה כי אין הבדיקה מהניא להכשיר במקום שיש ספק איסור עכ"ל, דברי הט"ז הללו הם תשובה נצחת להשאלה. אחר שפלפל והוכיח במישור כי דברי הט"ז הנז"ל מוסכמים לכ"ע בלי שום חולק ומינה הופשטה השאלה דנ"ד להטריף בכה"ג!
אלא שאח"כ ראה להגאון מורנו ראש"ל הרה"ג חד בדרא זקן ביתו זלה"ה שכ' בס' ישרי לב בחיו"ד באות ס' שנשאל מאת הרב כמוהר"ש זרקא בעה"מ ס' זבחי תרועה שאלה כזאת ממש ושרבני תוניס הכשירוה והוא ניהו נטה לדעתו להטריף וע"ז לשאול הגיעו מאת הגאון הראש"ל הרב חד בדרא ז"ל הנז"ל לחוות דעתו כמאן ס"ל והוא ז"ל השיב דצדקו רבני תוניס להתיר יעש"ב וע"ז עמד כגבור מני"ר והרבה לתמוה עליו איך יצאו דברים אלו מפי קדוש להכשיר אחר שיצא דם ממקום החתך של הסירכא והרי איכא ריעותא לפנינו שודאי ניקבה הריאה שהרי הדם היוצא מוכיח ומיניה וביה הרבה להקשות עליה דסתר דידיה אדידיה ממה שכתב בספר הבהיר תורת הזבח באות ב' ס"ק ו' ובאות ג' ס"ק ד' ובסימן מ"ג ס"ק א' דיני דם וכו' ועל כיוצא בזה הרבה לתמוה על רבני תוניס יע"א מאחר שהר' בעהמ"ח ז"ל וכו' וכשאני לעצמי לא אכחד דהתימה הקיימת, חלילה, חלילה! לומר על הרה"ג חד בדרא זללה"ה המשובח והמפורסם בכל קצוי תבל בספרי ספריו ששכח תלמודו ממ"ש בכמה מקומות בספר תורת הזבח והסכים להכשיר עם רבני תוניס לאידך גיסא ח"ו, לא ניתן ליאמר, ואמטו"ל אמינא לפי קוע"ד דיש לחלק בין היכא דהסירכא היא תלויה, וגם אם נסרכה לכיס סירכא תלויה שמה וסירכא תלויה יקראו לה בכהאי גוונא הוא שכתב הט"ז דאם נמצא דם יוצא מתחת החתך בודאי הגמור דניקבה הריאה. דאי לא תימא הכי דם זה מנין? וליכא לתלות בשום מקום לומר ממקום זה יוצא הדם משום הכי אמרינן ודאי ניקבה הריאה הגם שאינו מבצבץ דאם לא כן, דם זה מנין? אבל היכא שנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון לצלעות או לחזה או לגרגרת מקום שיוצא דם ממנו דאיכא לתלות ולומר היכא דהגביה הסירכא הבודק יען היתה דקה ומצא במקום הסירכא דם יוצא לאחר שקינח את הדם יוצא דם אחר והריאה לא בצבצה יש לנו מקום לתלות ולומר דדם זה יוצא ממקום שנסרכה לשם דהיינו מן הצלעות או מן הדופן ולא ניקבה הריאה, ובכהאי גוונא הוא דהכשירו רבני תוניס והסכים עמהם הרב הגאון חד בדרא זללה"ה, ואם כנים אנו בזה אין נסתר מחמתו מכל מה שכתב בספר תורת הזבח ודינו של הט"ז ז"ל וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה היא כי כן ראיתי בספר בית אברהם הנדפס מחדש וכך עלה בדעתו לחלק בין הנושאים שכ' בסימן ל"ז סק"ד אחר שהביא דברי הט"ז ז"ל הנזכרים לעיל כתב וזה לשונו: נסתפקתי באם שנסרכה לבשר הצלעות או לאחד מהמקומות ונתבאר בסימן ל"ט ואז היה נראה דיש להתיר ע"י משמוש ומיעוך הוא דיש לנו לתלות ולומר דדם זה בא מן הצלעות, וכן אם נסרכה לגיד הכיס כידוע לשוחטים דגיד הכיס מלא דם וכו' ומביא כעין ראיה לדבריו ממה שכתב השמלה חדשה שם סקכ"ט דהטעם דם זה מנין לא נאמר רק על סירכא תלויה ולא בענין הנ"ל יעו"ש, הרי מצינו סברא המסכמת לרבני תוניס ולהרב הגאון חד בדרא ז"ל, כל זה אנא דאמרי לחלק ולהפריד בין הדברים שלא יהיו דבריו סותרים זה את זה, וליישב כל התמיהות שתמה עליו מני"ר, אבל באמת לעשות מעשה להכשיר את הסירכא שיצא דם תחתיה הגם שסרוכה למקום אחר ולא בצבצה ולהתירה לאכילה, חלילה! חלילה! וכמו שכתב בספר בית אברהם הנזכר (שם) שכתב אחר כך, וזה לשונו: ומכל מקום חלילה לך לסמוך עלי כי יש לומר בהיפך דמכל שכן בסירכא דבוקה שהיא ודאי טריפה מכח תרתי לריעותא כי מיעוך קולא גדולה היא ובהצטרף ריעותא כל דהוא מבטל ליה ואסור ויאמנו דברי כי אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בספר בינת אדם כלל י"ג סקל"ד שכתב דטריפה אף בדבוקה וצע"ג בזה עכ"ל. ודברי הרב בינת אדם שהביא הרב בית אברהם הנזכר אעתיק לך קורא נעים וזה לשונו: סירכא שמיעך בה ויצא דם טריפה שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחא אלא שניקבה ויצא דם מהסמפונות (ט"ז סימן ל"ז סק"ג) ופשוט דאין חילוק בין דבוקה או תלויה דטריפה, עד כאן לשונו. הראית לדעת דאחר שהביא דינו של הט"ז ז"ל חשש שמא יעלה בדעת שום אדם לחלק בין סירכא תלויה לדבוקה דאיכא לתלות שדם זה יצא ממקום הדבוק בו ולכך החליט המאמר וכתב בין תלויה ובין דבוקה דטריפה כדי שלא יטעה שום אדם לחלק בהכי, ונמצא דרבני תוניס וגם הרב כמוהרד"ח ז"ל כבודו במקומו מונח שהכשירו במקום הראוי להטריף והשכל מחייבו דודאי טריפה שהרי הסירכא עצמה שדבוקה למקום אחר כתב הר"ן ז"ל בפ' אלו טרפות והביא דבריו הרב פרי חדש סוף סימן ל"ה וזה לשונו כל היכא דנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו וכו' בכל אלו מפרקין הריאה משם ונופחין אותה ואי מבצבצה כשרה שאני אומר מהאברים שנסרכה להם שאין הנקב פוסל בו באה הסירכא וכשרה עד כאן לשונו, באופן דהסירכא עצמה היא ריעותא גדולה דאין סירכא בלא נקב לדעת רש"י ז"ל ויען שסרוכה למקום שאין הנקב פוסל התיר הר"ן ז"ל למעך ולנפח הריאה עתה שיצא דם תחת הסירכא הרי תרתי לריעותא וחייבים אנחנו להטריפה.
ולפקענ"ד נראה לי להביא קצת ראיה דומה לזה ממה שכתב המרדכי והגהות אשר"י משם ראבי"ה בשומן הלב שהיה דבוק ללב וחתכו משם ולא ראו שם ריעותא ורק כשחתך בעובי הלב מצא קורט דם ואסר, והביא דבריו הרב בית יוסף בסימן מ' וגם בספר הקצר בסעיף ו' בשם יש מי שאומר, הרי שנקב לא היה בו רק סירכא ודיבוק ובין הסירכא והקורט דם לא היה ניכר שום ריעותא ואפילו הכי כשמצא קורט דם אמרינן הסירכא והקורט מעידים זה על זה שהיה שם נקב או מכה, והוא הדין נמי לנדון דידן אמרינן הסירכא והדם היוצא מעידים זה על זה שיש נקב בריאה וצריך להטריפה. ועיין להגאון חתם סופר ז"ל בחלק יורה דעה סימן מ"ב.
שוב מצאתי הדבר מפורש יוצא באר היטב בספר דרך חיים הלכות טריפות סימן ל"ו סק"ב שנשאל שתי שאלות, והשאלה השניה סירכא שלא כסדרן משיפולי אונה לשיפולי אומא והסירכא עברה על ידי מיעוך ומשמוש רק כשעברה הסירכא היה באותו מקום יוצא כמה טיפי דם ובדק השו"ב בפושרין ולא בצבץ והיה הדבר פשוט בעיניו להטריף כמבואר בט"ז סימן ל"ז סוף סק"ג ובודאי אין לחלק בין נמצא דם בתוך הסירכא בין תחת הסירכא וכו' וקם המורה דקהלתנו והכשירה, לזאת נא בקשתנו מרוב פאר הדר"ק להשבינו ע"י מוכ"ז וכו' והשיב וזה לשונו: וכל דבר השאלה השניה שכתבתם שמורה אחד התירו תמוה לי הדבר מאד ולא ידענא טעמו כלל דגמרא ערוכה היא בדף כ"א ע"א הפכה רבי ומצא עלה קורט דם ואמר אם אין שם מכה קורט דם מנין וכו' יעו"ש הרי דפשוט דבכל מקום דנקב אוסר שם קורט דם אוסר אף שלא בצבצה אינו כלום וכו' ולא חשיד בעיני מורה הוראה בישראל שיורה כזאת להתיר בלי נתינת טעם וכו', וכתב עוד זה לשונו אחר שכתבתי זה ראיתי להגאון המפורסם בספר בית אפרים וכו' וכו', וע"ד השאלה השניה ראיתי בספר הנזכר לעיל גם הוא מחמיר אפילו בסירכא כסדרן ואפילו בסירכא תלויה עיין שם בסימן ל"ט ומה שכתב שם שאין כאן אלא ספק איסור וכו' עי"ש מה שצדד בזה וכו', ובאמת שכן משמע מגמ' שהבאתי לעיל דבקורט דם בכהאי גוונא הוי ודאי ולא ספק הוא בגמרא שם טרח טכ"ד לההוא גברא מתניתין הוא וכו', אחרי זה בא לפני המו"צ ומענה בפיו שלא היה שם סירכא גמורה כי אם דלדולים בשפולי הריאה ודרך הוא להמצא בהם טיפי דמים ובכהאי גוונא אין לתפוס עליה, יעוש"ב.
הראת לדעת דגמרא מפורשת היא להטריף בדם היוצא מתחת הסירכא וליכא לחלק בין קורט דם לטיפי דמים וכן ליכא שום חילוק בין נסרכה שלא כסדרן ובין אם נסרכה לכסדרן וכן אם היה סירכא תלויה הכל דין אחד להטריף כיון דאיכא סירכא ואיכא דם הוי תרתי לריעותא וטריפה מכל מקום. וכן מצאתי ראיתי בספר ראש אפרים להרב בית אפרים בסי' ל"ט ס"ק ל"ו עמ"ש בפרי תבואה וזה לשונו וכן אם נמצא דם בתוך הסירכא אף על פי שהיא כסדרן יראה לי שהיא טריפה ואפילו אחר שחותכים הסימן והדם יוצא ממנה משתנית מראית הסירכא ונהפכו פניה ללובן טריפה כתב שם דגם כסדרן הדין כן דטריפה ומה שכתב הט"ז דנסרכה לכיס דהוי שלא כסדרן מעשה שהיה כך היה יעויין שם שהאריך בזה ועיין עוד שם בס"ק צ"ב בספר פרי תבואה ובס"ק קי"ג וקט"ז בס' ראש אפרים יעו"ש ועיין עוד מה שכתב בספרו מי זהב סימן ל"ז ס"ק ג' אחר שהביא דברי בט"ז הנזכר לעיל כתב וזה לשונו ואפשר דסבירא ליה שגם בתרתי לריעותא גופא דלא מהני מיעוך הוא מטעם דכיון שיש כאן עוד ריעותא אם כן הבדיקה שאחר המיעוך היא חיובית מדינא, ואין אנו בקיאין לבדוק מה שצריך בדיקה מדינא והוא הדין כאן אף על גב דאמרינן דמסתמא יצא דם זה מן הריאה שניקבה מכל מקום אם עברה על ידי משמוש ואין כאן נקב בריאה והיינו תולין דם זה שיצא מן הכיס או ממקום שבאה ליחה זו מחלל הבועה ונתעכב עמה דם קצת אך כאן דעל כל פנים צריך בדיקה כהאי גוונא מדינא דעל כל פנים ספק איסור יש כאן אם כן אין לסמוך על הבדיקה ותלינן במכה ונקב בריאה ומה שאינו מבצבץ זהו מחסרון בקיאות שלנו עכ"ל יעו"ש, ועל פי דבריו אלו לא ידענא מה מענה מצא המורה שהובא בספר דרך חיים הנזכר לעיל הבאתי דבריו לעיל כיון דאיכא ריעותא דדם לפנינו לגמרי הרי להדיא דאף דאיכא לתלות דדם זה יצא מן הכיס או שבאה ליחה זו מחלל הבהמה וכו' עכ"ז טריפה וגם שאינו מבצבץ דלא כרבני תוניס.
באופן זאת תורת העולה דדינא הוא דסירכא שיצא ממנה דם אף אם היא סרוכה למקום שאין הנקב פוסל טריפה דודאי ניקבה הריאה כאשר העלה מני"ר שיחל"א, כן דעתי מסכמת להלכה ולמעשה למסתור ולמחסה לכל בנ"י לדורותם. גם בעד השאלה השניה דעת המנגד להכשיר הוא סברת הרמ"ו אשר הובאה בספר ימין משה שכתב וזה לשונו, אבל במצר החזה אם היו תרתי בועי סמיכי והאחת סרוכה למצר כשרה ואפילו לדברי הרש"ך שמה שאמר הש"ך שצריך שיהיה סותם המצר לסירכא היינו דוקא בנקב בפועל אבל אין הכי נמי דמשום דעתידה לא החמיר כולי האי שיחפה הסירכא כל הנקב מכל צדדיו כיון דאינו נקב בפועל.
ועוד יש לומר דאף שנאמר דגם דכל כי האי גוונא בנקב בפועל דיינינן לה מכל מקום כשנסרכה האחת כשרה לפי דשמא הבריא דכיון דנסרכה אחת מסרכות במצר הסירכא מחזיקה ומישבתה כנגד המצר ואינה מניחתה שתהא נקשה דא בדא כדי שתנקב השניה דהנה נאחזת עם הסירכא למצר היטב והסירכא אינה מניחתה להיות דוחקת חברתה, עכ"ל. ועל פי סברא זאת נאחז בסבך המנגד המורה להכשיר בשאלה דנידון דידון ובפרט שסיים בדבריו הרמ"ו וזה לשונו, ומנהג סאלוניקו להכשיר בסירכא אחת יעו"ש. ומאחר דמני"ר שיחל"א כבר הביא להקת הפוסקים מכמה גאונים דהסכימו להטריף דלא כמו שכתב הרמ"ו ז"ל, ומי לנו גדול מהרב שו"ג זצוק"ל דהעיד בגודלו דהמנהג עתה להטריף ותיסגי לן עדותו ומינה לא אזוע.
ובכן בהא מודינא ומחוינא להטריף בשתי השאלות כאשר העלה הודו ולעשות רצונו חפצתי ובאותיות שתים אלה הנה באתי וצור ישראל י"מ וימ"ן ויהיו דברי אלה עשוים באמת וישר שלא נכשל בדבר הלכה.
הצעיר יש"א ברכה ס"ט.