נחלה משולשת הוריש לנו אבינו הראשון אברהם איש החסד, והיא: דרך ה׳, צדקה, ומשפט. נחלה זאת היא חוט המשולש שחורז את כל התורה כולה, דרך ה' זאת היא דרכו של האדם היום יומיים, שהיא כולה דרך ה׳, כמאמר הכתוב: בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך [משלי ג׳־ו׳], בכל דרכיך, לרבות גם דרכי החול של חרישה זריעה וקצירה בעונתם וגם הצרכים החיוניים של סעודה ולינה. בכל הדרכים שאדם הולך ובכל הפנות שהוא פונה צריך שיהיה בהם דעת ה׳ היא הדעה שהוא צופה ומביט במעמקי הלב ומחשבות השכל, שהן מניעות את האדם לפעולות ומעשים, ומכוונות את דרכו בחיים לטוב ולמוטב. דעה יסודית זאת קובעת את הדרך הישירה לפעולות ולמעשים מכוונים בדרך הטובה והישרה על פי תורת ה׳ שהיא נקראת דרך, דכתיב: והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה (ראה קידושין ב:) ללמדך שלא הזמנים של ימים לתקופות השנה ומהלך הכוכבים והמזלות, ולא המסבות הטבעיות, ואף לא צרכים מזוניים וכלכליים, קובעים דרך האדם והעם בחייהם עלי אדמות, אבל האדם הוא הקובע את דרכו בחיים, וכן אומר מלך נעים זמירות ישראל: חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. וזאת היא דרכה של תורה להשכים ולהעריב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לפתוח סדר היום שהוא חשוב הדרכים, בקריאת שמע שיש בה יחוד ה׳ וקבלת עול מלכותו באהבה, וזכר יציאת מצרים שיש בה אזהרה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולמען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם, דאין מצות זכירה אמירה אלא במקום שיש בה שכחה סבתית, וזו היא עבודת החול ברשות הרבים לצורך החיים הגופניים שהם מטים את האדם מהדרך הישרה אל הדרך העקומה של נטיה אחרי הלב והעינים: תרי סרסורי דעבירה, למשמאילים את דרכם, העין רואה והלב חומד. ושני מנהיגי יושר מאידך למימינים את דרכם, העין רואה את האור הגנוז בחביון עוזו והלב מבין את הטמיר, אתה הראת לרעת כי ה׳ הוא האלקים וכו׳ [דברים ד, לה] וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים משמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד [שם, לט].
אל קריאת שמע בברכותיה בקר וערב צירפו אנשי כנה״ג את התפלה שהיא יסוד ובטוי האמונה, ולכן נקראת עבודת ה׳, ובכן אמונה ומצוה הן הן נקודת המפנה לדרכי האדם יום יום ובכל ימי חייו על אדמות שבהם עושה את חשבון דרכו בצאתו בבקר ובשבתו אל ביתו ומנוחתו בערב, כדברי נעים זמירות ישראל: [תהלים קיט, נט] חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, הכונה: חשבתי דרכי בשעה שאני יוצא לדרך בכוון זה שאשיבה רגלי אל עדותיך.
לזה מכוונים דברי רז״ל במדרשים: אמר דוד לפני הקב״ה, רבונו של עולם בכל יום רום הייתי מחשב ואומר, למקום פלוני אני הולך לבית דירה פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הדא הוא דכתיב ואשיבה רגלי אל עדותיך (ויקרא רבה פרשת בהקתי פר׳ לה, א). כוונתם היא לומר שכל חשבון דרכי החלוניים לא היו תכלית לעצמם אלא שבילים מובילים אל התכלית היינו: בתי כנסיות שיש בהם קבלת עול מלכות שמים ועול המצות וזכר יציאת מצרים שהיא דרך הגאולה מיציאת מצרים עד הגאולה האחרונה שבאחרית הימים שנאמר בה. לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים [ישעיהו ב, ג].
ובתי מדרשות שיש בהם תלמוד תורה שהם קשורים אל בתי הכנסת, וכן הוא הלכה פסוקה: אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה (טור ושו״ע או״ח סי׳ קנ״ה). וכן אמרו בתפלת ערבית: אדם בא מן השדה אם רגיל הוא לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק״ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך (ברכות ד:).
לכוונה זאת פתח רבינו הגדול בעל הטורים ז״ל את חבורו הגדול בחלק אורח חיים שבו סמן את דרך החיים היום־יומיים משעה שהאדם מתעורר משנתו בבקר ועד שכבו על מטתו בלילה באופן שכל היום בלי הפסק כל שהוא הולך פועל ועושה בדרך ה' שהיא דרך האמונה גם במשא ומתן של עבודת גומלין ומסחר, וכמו שכתב מרן ז״ל: אח״כ (אחר בית הכנסת ובית המדרש) ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון כי העוני יעבירנו ע״ד קונו ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי וזה וזה יתקיים בידו וישא ויתן באמונה (או״ח סי׳ קנ״ו). הא למדת שגם משא ומתן המסחרי הוא דרך השם שהוא דרך אמונה. ועל זה נאמר: דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי [תהילים קיט, ל].