סימן יח

(ליו"ד סימן קמ"א).

בדין מנורה של שבעה קנים

 

ברכת שלומים כטל וכרביבים להרה"ג שמעון אהרן הרשקוביץ יצ"ו, רב במושב תל עמל, חיפה.

אחרי שים שלום טובה וברכה הנני למלאות רצונו ולחות דעתי הדלה בשאלה שעמדה לפניו והיא: איש מישראל נדבה רוחו אותו והקדיש מנורה חשמלית בת שבעה קנים שאין לה ירכה וקנה כדוגמת מנורת המקדש אלא היא בנויה על דף ברזל כעין מחבת, וממנה מתפצלים שבעה קני ברזל דקים עם חוטי חשמל ומצופים בפרצלין ובראשם מנורות קטנות.

 

א) צורות המשמשים במרום או בעולם.

ומעכ"ת חלק שאלה זאת לשני סעיפים, א) אם איסור מנורה בת ז"ק הוא בעשיתה דוקא או גם בקיומה, ב) אם מנורה כזאת היא בגדר איסור מנורה בת ז"ק. וע"ז השיב בחכמה כיד ה' הטובה עליו על ראשון ראשון, וכתב דקי"ל כר"ע דע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד. ושוב הביא מ"ש הב"י [ד"ה כתב המרדכי סעיף ו' בסוף] ע"ד רבנו אליקים שצוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בביהכ"נ דמה הועיל בתקנתו. דהא לדברי הכל שאר פרצופין שרו במוצא וכו' ומשמע דלקיימו נמי שרי כיון דלית ביה חשש אליל אמאי אסרינן לקיימו ומשמע דה"ה בעשאו ישראל נהי דהעושה עבד אסורה מ"מ לקיימו מותר (יו"ד ב"י) ומזה דן את הדין מעכ"ת למנורה בת ז"ק שלא נאסרה אלא בעשיה ולא לקיימה אפילו אם נעשית ע"י ישראל דלא תהיה מנורה חמורה מצורות אחרות שיש בהן לתא דע"ז ואפי"ה מותר לקיימן ("הפוסק" מ"ז).

ולעד"נ שראיתו ממרן הב"י אינה מחוורת דלא אמר מרן כן אלא בצורות נחשים וחיות אחרות שלד"ה מותרין למוצא אותם הלכך מותרים לקיימם, ולא הועיל כלום רבנו קלונימוס במה שצוה להעבירם הואיל ואין העברתם מתקן אסור עשייתן, וקיומם אינו אסור לד"ה אבל בצורות אלה שאסורות משום לא תעשון אתי ודרשינן אותו לאסור במשמשין שבמדור העליון והתחתון וכן אלה שמשמשין לפניו במקדש אסור גם בעשיה וגם בקיומם. וכמ"ש הטור ומרן ז"ל וכל הצורות שאסור לעשות לעצמו אסור לעשותם ג"כ לגוי וכן אם עכו"ם עשאם לו אסור להשהותם (יו"ד קמ"א ד', ש"ך כב).

אולם אעיקרא דדינא קשיא דמסוגין דגמרא מוכח דכל הצורות האסורות אינן אלא בעושה אותם וכדכתיב לא תעשון אתי. ובקיום אינו אסור אלא משום חשדא, והיינו חשד ע"ז שהמקיימם עובד אותם וכדפרש"י והתוס' (ע"ז מ"ג רש"י ד"ה חשדא ותד"ה והא). וחשד זה שייך במשמשין במרום במדור העליון שהם שרפים ואופנים בצורות המרכבה או במדור התחתון שהם חמה ולבנה וכוכבים, אבל ודאי אין מקום לחשד ע"ז בשולחן ומנורה. וכן ראיתי בספר מלואים שכתב: ולפי הנראה מתוס' הנ"ל משמע דלפי האמת ל"ח לחשדא דעשיה רק משום חשדא דע"ז, וכיון דבהני ליכא חשדא דעכו"ם, ממילא לא חיישינן לחשדא דעשיה (יו"ד דפוס ראם מלואים ד"ה לא יעשה).

ולעד"נ דרש"י והתוס' סברי כמהר"מ ז"ל, דמחלק בין צורות המשמשים לפניו במקום ובמקדש לשאר שמשים שמשמשין את העולם כגון חמה ולבנה וכוכבים, דהראשונים נלמדים מלא תעשון אתי, ז"א. השרויות אצלי (פירש"י שם) ומשמשין העולם דרשנו מסיפיה דקרא אלקי כסף ואלקי זהב לא תעשו לכם. הלכך הראשונים הם משמשין לפניו אסורים בעשיה ובקיום, והכי מסתברא שהרי אסורם הוא משום כבוד של מעלה, דומה למה שנאמר בקטורת: ובמתכונתה לא תעשו כמוה וכו' להריח בה ונכרת מעמיו וזהו חלול כבוד של מעלה להשתמש שמוש חול בדברים שמיוחדים לשמוש קדש. אבל שאר משמשין נאסרו משום שאחרים עובדים אותם, כדכתיב: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים. הלכך לא נאסרו אלא בעשיתן ולא בקיומן אם לא שיש בהם חשדא (עיין הר"ג שם יומא נ"ד תד"ה כרובים), וכ"מ מדברי מרן בשלחנו הטהור דנקט ד"ז דאסור להשהותם בצורות שבמדור שכינה ושם סעיף ד' [עיין ש"ך כג], והוא הדין לצורות שמשמשין לפניו במקדש דחד דינא וחד טעמא הוא, והיינו מדינא וכמ"ש. ודלא כהטו"ז [ס"ק ח'] שכתב שאסור השהיה הוא משום חשדא, מכאן למדנו דמרן סובר כדעת מוהר"ם מרוטנברג ז"ל מרן מביאו משם הר"ן דף יט ברי"ף: דדוקא צורות שמשמשין במרום אסור להשהותן וה"ה בצורות משמשים שבמקדש, אבל צורות חמה ולבנה אסור לעשותן ומותר להשהותן במקום שאין חשדא. אולם הטור ז"ל כלל כל הצורות בחדא מחתא וכתב: כל שאסור לעשותן אסור להשהותן. ולדעתי י"ל דמפרש סוגין דגמרא כולה משום חשדא דעשיה, אלא לס"ד דגמרא סבר דאין לאסור זאת מחשדא דעשיה אלא בלא ידעינן דעשאוהו אחרים. אבל בידעינן כגון טבלאות של ר"ג מותר. ומדר"י למדנו לאסור אף בכגון זה משום חשדא דעשייה, וחשד זה ישנו גם בצורת שולחן ומנורה, ועכ"פ הואיל ומהר"ם מרוטנברג דמסתבר מילתיה, והר"ן תמך את דבריו, סובר לאסור בשהייתן גם בצורות משמשין לפניו, דהיינו שלחן ומנורה, צריכים ומצווים אנו לחוש לדבריו ולאסור שהייתן של דמויות שלחן ומנורה ברשותנו כל שהן עשוים בדמותם וצורתן הממשי וכמ"ש להלן סע' ב'.

ב. מנורה בת שבעה שיש בה שנויים מצורת מנורת המקדש.

ועתה נבוא ונדון בסעיף השני של שאלתנו זאת, אם יש במנורה זאת או בכל מנורה בת ז"ק שיש בה שנוי יסודי ממנורה שבמקדש איסור זה דלא תעשון אתי דמות המשמשין לפני? וראיתי בדברי מעכ"ת שכתב: דאין זו דמות מנורה שנאסרה מקרא דל"ת אתי, אלא שמדבריו נראה דהיתר זה הוא לקיימה בדיעבד, אבל לעשות לכתחלה אסור גם בכגון זה, אבל לפעד"נ שאין לחלק בין עשיה לשהוי בדברים שנאסרו מטעם משמשים לפני וכדכתיבנא לעיל, אלא כשיש שנוי יסודי במנורה מותר לעשותה אפילו בת ז"ק וכמ"ש להלן בס"ד.

גרסי' בגמ': לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו' מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה (מנחות כח ב)

ויש להסתפק אם איסור זה של ז"ק הוא דוקא בצורת מנורה שיש בה יריכה וקנה כפתוריה גביעיה ופרחיה, או אפילו בלא צורת מנורה אסור כל שיש בה שבעה קנים.

והנה לענין גביעיה ופרחיה מבואר בגמרא שאין מעכבין אלא יעשו אותה זהב אבל משאר מתכות אין מעכבין בה, וכיון שאין מעכבין בה להכשרה אין בה אסור עשייה (שם תד"ה שבעה). והסברא נותנת שה"ה לענין ירכה וקנה דכל שאין בה צורה זאת אינה נקראת מנורה ומותר לעשותה. ולאידך גיסא י"ל דכל שהיא של מתכת כדוגמת מנורה המקדש, אפילו אם משונה בצורתה אסור לעשותה, דכל ז"ק אסורים, שהמספר המרוכז במכשיר אחד הוא גורם האיסור.

ולכאורה היה נ"ל כהצד השני, מדאמרינן ר"י בר"י אומר: אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי, א"ל משם ראיה שפודים של ברזל היו וחפום בעץ, העשירו עשאום של כסף חזרו והעשירו עשאום של זהב (שם).

מכאן למדנו שלא נחלקו התנאים אלא בשל עץ ומשום שכן עשו מלכי בית חשמונאי. אבל כשהן של מתכת אסורין אפילו אם אין בה צורה של מנורה אלא צורה של ז' שפודין תקועים במקום אחד, דכל ז"ק מנורה אסורים. וכ"מ מלשון התניא דדיקא ואמרה: לא יעשה אדם בית תבנית היכל (למדת אורך ורוחב וקומה פירש"י) אכסדרה כנגד אכסדרה, שולחן כנגד שולחן, מנורה כנגד מנורה (שם), ומדלא תני מנורה כתבנית מנורה וכלשון הכתוב: וראה ועשה כתבניתם וכו' (שמות כ"ה, מ') שהוא כולל גם מעשה המנורה (מנחות כט). מכאן מוכח דמנורה ושלחן אסורים לעשות כנגדם אעפ"י שאינו כתבניתם וכצורתם.

אולם לאידך גיסא י"ל שלא אסרה תורה אלא דוקא בתבנית יסודי של המנורה דהיינו ירכה קנה וז"ק יוצאים ממנה. וזה נלמוד ממ"ש התוס': קרי להו שפודין מפני שלא היו גביעים כפתורים ופרחים (שם ד"ה שפודין), מזה נלמוד שמנורה שעשו מלכי בית חשמונאי בראשונה משל עץ היתה בצורת המנורה של מתכת ממש אלא שלא היו בה גביעים ופרחים, והלכך קורא אותם שפודין של ברזל ולא קנים, אבל באמת היתה בה צורת המנורה בשלמותה בירכה וקנה והכי מסתברא, שאל"כ אין זאת מנורה אלא אגודת קנים דולקים ולא אסרה התורה אלא מנורה, ומה דלא תני תבנית, היינו לומר שאע"ג שאין בה כפתורים ופרחים אסור. אבל מ"מ עיקר צורת מנורה הוא תנאי הכרחי לאסור עשייתה.

וכ"מ ממ"ש הפלפולא חריפתא ז"ל: אבל עושה של חמשה וששה, נ"ל דאצטריך לאשמועינן של חמשה דהו"א דאע"ג דאין בו קנים כמספר המנורה שבמקדש מ"מ ה"ה כתבנית גופה של "מנורה" וקנים יוצאים מזה ומזה הלכך ליתסר, קמ"ל דלא, כיון שאין כאן מספר כל הקנים. (הרא"ש ע"ז פ"ג סימן ה' ופלפלא חריפתא אות ע'). מכאן אתה לומד מפורש דכל עיקרו של איסור זה הוא בצורת מנורה כמנורת המקדש אלא שחסרים בה קשוטיה כגון גביעים ופרחים, וזהו דינא דבריתא. אבל אם אין בה צורת מנורה לגמרי אין בזה איסור אפילו אם היא בת ז"ק, דאין מספר השבעה גורם האיסור אלא בצירוף תבנית המנורה.

וכן י"ל מדאמרינן התם. א"ל שמואל לר"י שיננא סמי עיניה דדין (ר"ה כד ב, ע"ז מג ב) מכאן ששנוי קטן בצורת אדם מתירה שהייה או אפי' עשייתה דחד דינא הוא וכדאמרן, וה"ה בצורת המנורה שהרי שניהם מקרא אחד למדו: מדכתיב לא תעשון אתי, ל"ת כדמות שמשי המשמשין לפני במרום או ל"ת כדמות שמשי המשמשין לפני (שם), הלכך בשניהם כשעושה בהם שנוי מותר, מכאן למדו לדעתי רש"י והר"ן דכתבו: לא יעשה אדם תבנית בית וכו'. אבל אם משתנה במקצת מותר [הר"ן ע"ז שם ד"ה תנן התם יח ב, ברי"ף] וכ"כ המאירי: ביהמ"ק וכליו אסור לעשות כמותם אלא אם משנה בהם מעט. (המאירי ר"ה פ"ב).

ועוד נראה שגם לעשות בצורת מנורה לא נאסר אלא בעושה אותה חטיבה אחת אבל מותר לעשות כתבנית מנורה בת ז"ק, וכדאמרינן בגמ' בטבלאות שהיה עושה ר"ג איבעית אימא דפרקים הוה (ר"ה שם). וראיתי להר"ן (ע"ז פ"ג) ומרן בית יוסף דפירשו דפרקים הוה, כלומר של חוליות ולא היה מחברה אלא בשעת בדיקת העדים, וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא (ב"י יו"ד סי' קמ"א), ולע"ד אין זה הולם לשון המשנה: דמות צורות לבנה היו לו לר"ג בטבלה ובכותל בעלייתו וכו'. דמשמע שתמיד היו תלויות בכותל אעפ"כ מותר משום דכיון דעשויה פרקים ה"ז שנוי מעט שניכר לכל, הלכך אין איסור לעשיתה וממילא אין כאן חשדא וה"ה למנורה דצורות שמשמשין במרום ואלה שמשמשין לפניו במקדש, חד דינא וחד טעמא הם וכדאמרן.

ולהלכה פסק הרמב"ם ז"ל: ואסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל וכו' חצר נגד העזרה שלחן בצורת שלחן ומנורה בצורת מנורה, אבל עושה הוא מנורה של ה' קנים או של ח' קנים או מנורה שאינה של מתכת אעפ"י שיש לה ז"ק (הלכות בית הבחירה פ"ז ה"י).

והטור ז"ל כתב: וכן נמי שמשים שבמקדש אסור לעשות ממש דוגמתן אם לא שישנה קצת. ומרן ז"ל כתב: לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו' שלחן תבנית שלחן מנורה תבנית מנורה אבל עושה של ה' קנים וכו' אבל של ז' לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות ואפי' בלא גביעים וכפתורים ופרחים ואפילו אינה גבוהה י"ח טפחים (יו"ד ס' קמ"א סעיף ח'). ומדברי כולם למדנו שלא נאמר איסור זה אלא דוקא בצורת מנורה או ממש דוגמתה. או בתבניתה כ"א לפי סגנונו. אבל לדברי כולם צריך שתהיה בצורתה ודוגמתה ממש. ואף לפי דברי מהרי"ק (ב"י קמא) שפסקם מרן להלכה לאסור אפילו אין בגובהה י"ח טפחים ואפילו אין בה גביעים ופרחים, היינו משום דגובה המנורה לא כתוב בהדיא ומשום דגביעים ופרחים אינם מעכבים במנורה שאינה של זהב, אבל שלא בצורת המנורה כשאין במנורה צורת ירכה וקנה וז"ק יוצאים ממנה אין כל יסוד לאסור ולא מצאנו מי שאוסר והבו דלא להוסיף עלה.

שבתי וראיתי שדין זה נפתח בגדולים ובספר בכור שור כתב: למחות בידי אלה העושים קני מנורה בדמות עגול או משולש או מרובע אלו נגד אלו ואחד באמצע דכל דבר שאינו מעכב במנורה אינו מתיר איסור עשייתו. וכיון שלא מצאנו שיעכב במנורה סדר עמידת הקנים לכן אסור לעשות מנורה בת ז"ק אפילו אם אינם עומדים בשורה אחת ישרה כדמות המנורה, וי"א עוד דאפילו חסר דבר המעכב הכשר המנורה אסור כל שיש בה שבעה קנים.

לעומת זאת בספר משנת חכמים התיר לעשות מנורה בת שבעה קנים כשהם בצורת עגול או מרובע. ועוד התיר במנורה שהיא עשויה לנרות שאין להם בית קבול לשמן כדמות המנורה.

והפ"ת כתב: להחמיר הואיל ודבר זה אסור מה"ת, וציין לדברי מהרי"ק שהביא הב"י בסו"ס זה. (קמ"א ס"ק י"ד).

ולעד"נ ודאי, שקני המנורה שבמקדש היו כולם בשורה א' כפשטיה דקרא ו' קנים יוצאים מצדיה ג' קני מנורה מצדה הא' וג' קני מנורה מצדה הב', בגמ' אמרו: ושני קנים יוצאים ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכים ועולין כנגד גובהה של מנורה. (מנחות כח ב) ולא נחלקו התנאים אלא בסדר הנחתה, חד אמר דרום וצפון היתה מונחת וחד אמר מזרח ומערב (שם צח ב) אבל לדברי הכל כל שבעת הקנים היו עומדים בשורה אחת משני צדי המנורה שלשה אילך ושלשה אילך.

מכאן ברור ומחוור כשמלה שמצות המנורה היתה בצורה זאת של ששה קנים מפוצלים משני צדי המנורה בצורת שורה ישרה שלשה בכל אחד מצדיה, וכיון שכך מצותה, בודאי שכל שנוי בצורה זו מעכבת אפילו כשעשאה של עץ, ואצ"ל אם עשאה של זהב שמעכבים בה גם גביעיה כפתוריה ופרחיה, הלכך מותר לעשות מנורה של ז"ק כל שאין כל ז"ק עומדים בשורה אחת כדוגמת המנורה.

וכבר כתבנו ללמוד מדברי כל הפוסקים שאם שינה אפילו במקצת מדוגמת המנורה שבמקדש אין בו כל איסור בעשייתה, ואף מהרי"ק לא כתב להחמיר אלא בשינה במדת גובהה, או בגביעים וכפתורים שהם קשוטים שאינם מעכבים אלא במנורה של זהב, אבל שנוי שבצורת המנורה עצמה אין צד איסור כדמוכח מהגמ' והפוסקים ואין לנו להוסיף מדעתנו איסור זה גם כשהוא משנה פני המנורה וצורתה.

ואולם מה שהתיר ספר משנת חכמים גם במנורה של ז"ק שהיא עשויה לנרות יש מקום לספק רב לע"ד די"ל שזה דמי לגביעים ופרחים הואיל ואין זה משנה צורת המנורה ודוגמתה.

וראיתי אחרי רואי למרן החיד"א ז"ל בברכ"י [יו"ד סימן קמ"א סק"ח] שהעד העיד לנו מה שראה בימי נעוריו שעשו בביה"כ הגדול בירושלים מנורה של ז"ק ומורנו הרב מהר"א נחום ושאר הרבנים ז"ל אסרו לקיימה והוסיפו קן לה, וכן ראוי להורות.

ובודאי שמנורה זאת היתה כצורת המנורה עצמה בלא גביעים ופרחים ולא גבוהה י"ח טפחים, ולכן אסרו לקיימה וכדפסק מרן ז"ל משם מהרי"ק, ואין ללמוד ממעשה סתמי זה לאסור גם בשנוי צורת המנורה ביסודה.

ועתה נהדר אנפין לשאלה דנ"ד, במנורה זאת שאין בה לא ירך ולא קנה רק למטה יש לה יסוד רחב כעין דף שטוח של מתכת וממנה עשוי ז' שפודים דקים מסובבים חוטי חשמל וכ"ז מלובש כעין נר של פארצלין ולמעלה מנורות קטנות שקורין זרובקעס.

ולפמ"ש מתבאר שאין כאן צד איסור כלל הואיל ואין דמות תבנית המנורה ולא צורתה ממש שהרי אין לה לא קנה ולא ירך ולא ז"ק יוצאים מצדיה אלא תחובים ביסודה ומצופים פארצלין שהוא מין חרס ולא מתכת בודאי שמנורה כזאת אינה דומה במאומה למנורת המקדש ומותר לעשותה אפילו בת ז"ק משום שהיא מדברים שמשמשין לפניו והיינו דוקא בצורת המנורה שנצטוינו בה כאמור: כאשר הראה שאינה דומה בצורתה אפילו אם היא בת ז"ק כמו שכ"כ מעכ"ת ויפה הסכים להלכה לע"ד, ועוד אני אומר שבמנורה חשמלית אין בה איסור זה משום שהצורה היסודית של המנורה היא נרותיה והיינו בתי קבולה להדלקה וחוטי חשמל אינם נרות במובן זה אלא הם פתילות מאירות, ושנוי יסודי זה ודאי מעכב במנורת המקדש, הלכך אין בו איסור של ל"ת אתי דמות המשמשין לפני, וזה פשוט וברור לע"ד.

למסקנא דדינא נ"ל דמנורה זאת שבנ"ד לפי צורתה אינה בגדר דמות מנורה בתבניתה או בצורתה, הלכך אין בה איסור דלא תעשו אתי דמות שמשין המשמשים לפני ומותר לקיימה.

את זאת כתבתי להלכה, אבל למעשה הואיל ומקום השאלה הוא בגבולי עיה"ק חיפה אינני מורה הלכה למעשה עד שימלך מעכ"ת עם הרבנות הראשית דמתא ויסכימו להוראה זאת, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות, לכוין לאמיתה של תורה ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא.

והנני בברכת שלום וכל טוב למעלת כבוד תורתו הרב הרשקוביץ שליט"א מתל עמל ובצפיה לישועה מהירה ומלאה ובנין אפריון אריאל.